חופשה בפרובנס הפכה בשנים האחרונות למילה נרדפת לחופשה למביני עניין, אלה שלא מוכנים להתערבב עם שאר בני ישראל ב"הכל כלול" בטורקיה. ובאמת, חייבים להודות שמי שטס לו לפרובנס אכן יודע מה טוב לו. אבל מה לעשות שחופשה כזאת גם עולה לא מעט, ולכן המדור הכין לכם - או לה לה! - ערב פרובנס מקסים במחיר עלות, לא כולל טיסה.
בראש: האווירה
שדות בלתי נגמרים של פרחים וצמחי תבלין, טירות עתיקות, יקבים משובחים, שמש ים-תיכונית. כך נראה גן עדן בגרסת הבמאי הצרפתי. בשביל לשוות לבית שלכם מראה פרובנסלי, גשו קודם כל לחנות הפרחים הקרובה לביתכם וקנו צרור של לבנדר - צמח הדגל, וכמה חמניות. להשגת האפקט הארומתי המלא שימו אותם בכד והוסיפו גם כמה ענפי אורן ורוזמרין. עכשיו, כשהאווירה בבית ניחוחית, סגלגלה ושמשית, ממש כמו בציורים של החבר ואן גוך - עטו על פניכם ארשת של כפריים צרפתיים, מה שאומר שלא רק שאתם צריכים לנסות להיות לא נחמדים, אלא שאתם גם אמורים להיראות כמי שחיפשו כמהין עם חזירים כל היום. שמרו על השקט. הקשיבו לטבע המתגלם בזמזומי הזבוב שנכנס מבעד לחלון. זהו המקום שנתן השראה לאמנים כמו פיקאסו, מאטיס, רנואר וואן גוך, שעבר לכאן מהעיר הסואנת כשהרגיש שהוא חייב להחליף אווירה. רק שאחרי שהות מסוימת הוא כרת לעצמו את האוזן. כך שאולי כל השקט הזה לא מתאים לכל אחד.
בגוף: הסבון
יש לכם אמבטיה בבית? זכיתם! אתם הולכים להתפנק על אמבטיה נוסח שאטו תיירותי בפרובנס. לשם כך, שווה להתגלגל לחנות "ל'אוקסיטן אן פרובנס" - רשת תכשירים ומוצרים טבעיים שמיוצרים בחבל הארץ הזה והגיעה גם אלינו, והצטיידו במלחי אמבט או קצף אמבט בריח לבנדר שיעשו לכם נעים בעור ובאף. עכשיו הדליקו נרות, היכנסו לאמבטיה המהבילה, עצמו עיניים וכו' (חסכו לנו את ההשתפכות. אתם בטח יודעים איך נהנים מאמבטיה). אם אתם אנשי מקלחון לעומת זאת, גם זכיתם! זה בדיוק היום בשבוע שבו אתם, כפריי פרובנס, נכנסים למקלחת. וזה אומר שאת זוהמת היום שלכם תנקו בחפיסת סבון זית ולבנדר על פי מיטב המסורת של יצרני הסבון במרסיי - רשת חנויות "ללין" מייבאת אותם היישר מהחבל, כמו גם בשמים מתמציות צמחי המקום, למקרה שאתם בכלל בעניין של מקלחת צרפתית.
ביד: המשקה
_OBJפרובנס היא כידוע יצרנית יין לא רעה בכלל, כך שאם אתם רוצים ללכת על האופציה התרבותית, נסו את היין האדום "שאטו נף דו פאפ", כוכב היינות של החבל. אם לעומת זאת בא לכם לראות את הנשים המרקדות מאביניון ממש מול העיניים, שתו קצת מה"פסטיס 51", משקה מזרעיו של צמח האניס שיש שמכתירים אותו למשקה הלאומי של החבל. אפשר לערבב אותו עם מים ולקבל משקה במרקם חלבי משהו ("החלב של פרובנס" קוראים לזה כאן), או להוסיף מיץ אשכוליות או לימון ונענע. כמה כאלה ואתם מדברים צרפתית כמו יצפאן. נגמר הפסטיס? נסו ריכרד, פרנו או משקה אניסי אחר. רק עשו טובה, בלי עראק.
בפה: המנה
אומרים שהסוד של הבישול הפרובנסלי הוא השילוב בין ירקות, שמן זית, ים ושמש. אבל את זה גם לנו יש. ואצלנו התוצאה היא סלט ערבי וסרטן עור. אז בואו נהיה רציניים. הסוד האמיתי הוא בשכנים. פרובנס נמצאת במיקום מנצח בדרום-מזרח צרפת, עם שכן פלצן כמו חבל בורגונדי ושכנה איטלקייה שנותנת מלא מתכונים. אז כשיש לך גם תערובת תבלינים משובחת וכשכל מה שאתה מגדל במשק מגיע בסופו של דבר אל הסיר במטבח שלך – מה הפלא שאנשים בכל העולם משלמים במיטב כספם כדי לשלם על מה שאתה אוכל לצהריים. כדי להקל עליכם לא נעמיס הפקות מורכבות (סרדינים באיולי נשמע לנו מסובך מדי), אלא נמליץ על הרטטוי הפשוט והמהיר, שלפני עכברוש מצויר הוא קודם כל המנה הכי פופולרית באזור.
המצרכים (ל-2 מנות):
1 בצל לבן
1 חציל קטן
3 פלפלים בצבעים שונים
2 קישואים
3 עגבניות
4 שיני שום קצוצות
כף עלי תימין קצוצים
4 כפות שמן זית
מלח ופלפל
מה לעשות איתם:
חתכו את הירקות לקוביות קטנות (על פי סדר הופעתם במתכון). חממו את השמן במחבת, הוסיפו את הבצל ואדו עד לריכוך. הוסיפו את החציל וטגנו עד שהוא ישנה את צבעו ויהפוך לחום. הוסיפו את הפלפלים, וכשהם יתרככו צרפו את הקישואים, העגבניות, השום והתימין, ותבלו. טגנו עוד כחמש דקות, תקנו תיבול והסירו מהאש. כעת פרשו על השולחנות מפה בצבעי כחול-צהוב, והגישו את המנה בצלחות קרמיקה לבנות עם שוליים מעוטרים. תאכלו לאט-לאט ותמרחו את הארוחה על כמה שעות טובות. ממילא אין לכם לאן לרוץ. החזירים יכולים לחכות.
באוזן: המוזיקה
נו, ריאן דו ריאן. זה לא היום של אדית פיאף. גם לא של ז'אק ברל. המוזיקה הפרובנסלית לא קשורה לשום קלאסיקה צרפתית שאתם מכירים. כי כמו בכל מקום מתוקן אחר בעולם – לדרומים יש חוקים משלהם. המוזיקה של האזור שואבת מהמוזיקה שנוצרה באזור בימי הביניים, והיא תופסת מקום של כבוד במסורת המפוארת של טרובדורים או טרוברים כפי שהם נקראים כאן. אז כדי להתחבר לאווירה, לנופים ואפילו למסורת, השמיעו ברקע את הדיסק Forgotten Provence של הקונסורט של מרטין בסט. הצלילים המכשפים שלו יעשו את העבודה.
בעיניים: הסרט
סביב הפנטזיה של אנשים שהיו מתים לעזוב את הכול ולנסוע לאיזה פיז-דה לוך חו"לי ולהתחיל חיים חדשים יש תעשיית שלמה של סרטים. "שנה מופלאה" (2006) של רידלי סקוט על פי ספרו של פיטר מייל הוא אחד כזה. ראסל קרואו, גלדיאטור בעברו ואיש עסקים בריטי בדקות הבאות, מגיע לפרובנס כשהוא יורש אחוזה ויקב במקום. זה מסוג הסרטים ששווה לקחת בעיקר בשביל להיכנס לאווירה ולפלוט אנחות צער משחררות מדי פעם אל מול הנופים הקסומים. עלילה מזהירה או תובנות עמוקות לא תמצאו פה. כפריים, כבר אמרנו. יורש מז'אנר אחר לגמרי של סרטים שמגיע לפרובנס הוא ז'ראר ד'פרדייה, בסרט "ז'אן דה פלורט" (1986). שכניו, איב מונטן ודניאל אוטיי הנפלא, עושים לו את המוות ונכנסים איתו למלחמות על טריטוריות ומים (בסגנון המזרח התיכון דווקא) עד הסוף המר. אם יהיה לכם קצת עצוב, תזכרו את זה - לכם, כנראה, אף אחד כבר לא יוריש אחוזה בפרובנס.
המלצות ותמונת הסרט באדיבות "האוזן השלישית".