מקור השם מונטנגרו הוא ההר השחור. דווקא מכל הדברים שראיתי במדינה הזאת, בואו נגיד ששחור לא ראיתי שם, אלא כמויות אדירות של הרים ירוקים בשלל גוונים וכחול, הרבה כחול.
מונטנגרו היא מדינה קטנה וצעירה ויש בה הכל. נופים מרהיבים עם מפלים ואגמים (שם תוכלו גם לקבל את מנת האקשן שלכם עם פעילויות אקסטרים) וגם קו חוף בתולי (של הים האדריאטי) שם אפשר ליהנות מקצת בטן גב מפנק.
פחות מ-3 שעות טיסה ואתם נוחתים בשדה התעופה בעיר טיוואט, שם ייערך המפגש הראשון שלכם עם ההרים הירוקים והמפרץ הכחול.
בודווה
במרחק של 20 דקות נסיעה מהשדה מגיעים לעיר בודווה. עיירת חוף ויעד תיירות מרכזי במונטנגרו. החופים שלה נמתחים לאורך 38 קילומטרים של מפרצונים בצבע טורקיז, איים קטנים, מסעדות טובות ולא יקרות ובתי קפה עם אווירה ים תיכונית חמימה.
כדאי לעצור בדרך ולתצפת על האי סווטי סטפן, שהוא אתר נופש פרטי לעשירים ומפורסמים. כדאי גם לבקר בעיר העתיקה של בודווה, עם סמטאותיה הצרות שהזכירו לי את רחובות פירנצה. ביום הן שוקקות חיים, מלאות בוטיקים, חנויות מזכרות, בתי קפה ומוזיאונים, בעוד בערב ובלילה תוכלו למצוא שם מועדנים ופאבים מלאים בצעירים שרוקדים ושותים עד השעות הקטנות. הרי בירה עולה שם רק יורו אחד, אז לא תשתו?
מפרץ קוטור
לקוטור הגענו דרך הפלגה קצרה. יצאנו מנמל מונטנגרו, המושקע והמודרני מאוד, שהיה מלא ביאכטות ענקיות והגענו למפרץ עוצר הנשימה. היינו מוקפים בהרים הגבוהים שעליהם בתים עם גגות אדומים שנושקים לקו המים הצלולים. המעבורת עוברת דרך מעבר צר - ממפרץ טיוואט למפרץ קוטור, שם יתגלה לכם פיורד מרהיב בעל צורת פטרייה והוא גם הפיורד הדרומי באירופה.
בדרך אפשר לעצור באי המלאכותי "גבירת הסלע". את האי המקסים הזה אפשר להקיף בדקה, כולו מרוצף אבנים ובמרכזו יש כנסייה יפהפייה שנבנתה ב-1630 ומוזיאון קטן. משם אפשר לראות את העירייה פראסט, ממנה יוצאים התיירים המגיעים לביקור באי הקטן והמיוחד הזה.
כמו האי סווטי סטפן, גם פראסט הזכירה לי את איטליה, או ליתר דיוק – את ונציה. העיירה המקסימה הזו שקטה במיוחד, והסאונד העיקרי שולט בסמטאות הוא קול המים הזורמים מההר, מתחת לבתים, הישר אל המפרץ. מומלץ לטייל בטיילת על קו המים, לאכול במסעדות דגים מעולות וליהנות מנוף ההרים ומפרץ קוטור הנפרש למרגלות העיר.
קוטור
כשאתם מגיעים לקוטור, עצרו רגע בשער העיר ותסתכלו למעלה, אל החומה המרשימה והמפותלת שמטפסת על צלע הר עד לכנסייה. האמיצים יכולים לעלות עד למעלה לכנסייה כדי לראות את הנוף והמתקשים פשוט ייסעו ברכב עד נקודת התצפית.
קוטור היא אחת הערים היפות והקסומות בעולם, שהוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר לשימור עולמי ואף הוכתרה על ידי המגזין "לונלי פלנט" כעיר שהכי כדאי לבקר בה בשנת 2016 (ובכך עקפה את רומא, דבלין, נאשוויל, רוטרדאם ועוד). הסמטאות הצרות ומרוצפות האבן מלאות בתיירים שיוצאים ונכנסים מחנויות בוטיק, יושבים בבתי קפה ואוכלים גלידה. ואכן, זו עיר תיירותית מאוד, אבל גם נינוחה מהצד השני.
נייגושי - בירת הפרושוטו
אל נייגושי הגענו בנסיעה שעברה דרך נופים עוצרי נשימה, שגם הם הזכירו לי את איטליה, אבל הפעם את חוף אמלפי שבדרומה. עולים בכביש מפותל וצר שעולה מקוטור לעבר נייגושי והר לובצ'ן וככל שעולים יותר גבוה הנוף הופך למשגע יותר עם המפרצים הכחולים מתחת. שווה לעצור בדרך ולתפוס תמונה. בשמורת לובצ'ן על ההר נמצא הכפר נייגושי שווה עצירה, כדי לראות איך המקומיים הפכו למומחים בעישון בשר בדרכים מסורתיות, מה שאומר שהם ייפתחו לכם שולחן עם ראקיה מקומית, לחם ופרושוטו שעושן במשך חצי שנה כשתגיעו לשם.
עוד נקודה במונטנגרו ששווה לקפוץ אליה היא עיירת הסקי קולאשין הצפונית, ולבקר בשמורת הטבע ביוגרדסקה גורה. 54 קמ"ר יער בתולי, מלא במפלים, הרים ירוקים ושישה אגמי קרח מדהימים, כשהמרהיב ביניהם שוכן בכניסה לפארק ואפשר להקיפו בטיול רגלי קצר.
בשמורה תוכלו לעשות סקי בחורף, או לחלופין רפטינג, טיולי אופניים, טרקים ועוד פעילויות אקסטרים בתקופת הקיץ. אנחנו עלינו לפסגה בטיול ג'יפים וביקרנו בקתות רועים אותנטיות הנקראות קטונים. שם המקומיים חיכו לנו עם תה חם, גבינות ופרושוטו בתוצרת מקומית, כמובן.
הפארק הלאומי סקאדר
סמוך לעיירה וירפאזר נמצא אחד מהאגמים המרהיבים ביותר של מונטנגרו, אגם סקאדר, שהוא גם הגדול ביותר בחצי האי הבלקני. זו השמורה היחידה שהיא אזור מים ומכילה מאות סוגי צמחים, שושנות מים ועשרות בעלי כנף שחלקם אופייניים לאגם זה בלבד. מומלץ לערוך שייט היוצא מתוך וירפאזר אל הכפריים שלחופיו וליהנות מיין מקומי, ראקיה בייצור ביתי וקבלת פנים חמה.