ההוריקן קתרינה כמעט הטביע את ניו אורלינס, שיטפונות והתרעות צונמי הפכו לאיום קבוע על פלורידה, ושריפות ענק עשו שמות בקליפורניה. התוצאה: אריזונה הפכה לשם החם בקרב חובבי איכות חיים
היוצרות התהפכו וסקוטסדייל, העיר השישית בגודלה באריזונה, נחשבת ללב האקשן | צילום:
טל פרי, ויז'ואל, גלובס
בסיומו של הסרט The Joneses, בכיכובם של דיוויד דוכובני ודמי מור, נראים השניים נוסעים לעבר השקיעה בדרכם לעיר הולדתו של דוכובני (בסרט) סקוטסדייל (Scottsdale) באריזונה בעוד מור לוחשת באוזנו, "אני רוצה לגלות מה הפך אותך לרווק הכי מבוקש שם". דוכובני ממהר לצנן את התלהבותה ומשיב, "אל תצפי ליותר מדי, זו עיר של פנסיונרים".
סביר שכישלונו המסחרי של הסרט הוא נחמתם היחידה של פרנסי סקוטסדייל, לנוכח אזכור עירם בפעם המי יודע כמה כבית אבות המושך קשישים מרחבי ארצות הברית כדי להעביר בה את שנותיהם האחרונות. זאת לאחר שבעשור החולף נעשו מאמצים כבירים והושקעו כספים רבים כדי להפוך את העיר לאטרקציה תיירותית תוססת מהמעלה הראשונה. אם עד לפני עשור סקוטסדייל הייתה פרבר עשיר אך רדום במטרופולין של פניקס (בדומה לעומר כפרבר שבע של באר שבע), כיום היוצרות התהפכו וסקוטסדייל, העיר השישית בגודלה באריזונה, נחשבת ללב האקשן, ופניקס, עיר הבירה של אריזונה, היא הפיל הלבן הרדום המאבד מהאטרקטיביות שלו.
לראיה, העובדה שמבין 240 אלף תושבי סקוטסדייל, 48%(!) עברו להתגורר בה רק בעשור החולף. דבר שהפך, בין השאר, את עסקי הנדל"ן לתעשייה מובילה, ואף הוליד את הבדיחה המקומית הפופולרית "אם בהוליווד כל מלצר מספר לך שהוא בעצם שחקן, בסקוטסדייל כל מלצר מספר לך שהוא בעצם סוכן נדל"ן".
הפרבר שהשתדרג
העיתוי האידיאלי לביקור ראשון בסקוטסדייל בפרט, ובאריזונה בכלל, הוא עונת הסתיו המאוחרת (אוקטובר עד נובמבר). מזג האוויר נוח בהרבה מאשר בקיץ, שבו טמפרטורה ממוצעת נעה בין 42 ל-47 מעלות בצל. החודשים ינואר ופברואר, אגב, נחשבים לעונת גשמים קצרה אך אינטנסיבית. עדיין, אם בחרתם בקיץ כעיתוי לביקור ראשון, היו מוכנים למכת חום יבש אדירה, הנוחתת עליכם מיד ביציאה מהטרמינל הממוזג של שדה התעופה. הגוף מתרגל בתוך יומיים עד שלושה, כל עוד זוכרים ללגום מים בכמויות ולהימנע מפעילות גופנית בחוץ אחרי השעה תשע בבוקר.
בשעות הלילה הטמפרטורות נעימות למדי, אך כותב שורות אלה גילה על בשרו (תרתי משמע) את פוטנציאל הסיכון אחרי שיצא לג'וגינג בשעה שמונה וחצי בבוקר במזג אוויר נעים יחסית. בפרק הזמן שבין רבע לתשע לתשע זינקו הטמפרטורות ב-15 מעלות צלזיוס.
נסיעה משדה התעופה לסקוטסדייל נמשכת כעשרים דקות בכביש המהיר 202, או כחצי שעה אם בוחרים לנסוע דרך רחוב macDowel Road החוצה את אתר Camel Peak, שמסמל את הגבול הרשמי בין פניקס לסקוטסדייל. מדובר בשתי גבעות סלע אדום מרהיבות ביופיין, שהכביש העובר ביניהן הונצח בין השאר גם בסצנת הפתיחה של הסרט Everything Must Go בכיכובו של וויל פארל. חוויית המעבר בין הגבעות בהחלט מצדיקה תוספת של עשר דקות לנסיעה.
העיצוב החיצוני של המבנים נתון לפיקוח הדוק | צילום:
טל פרי, ויז'ואל, גלובס
הרושם הראשון שאותו מותירה סקוטסדייל על ישראלים - בעיקר תושבי הערים במרכז הארץ, המורגלים בנוף אורבני דחוס ונטול קונספציה ובבניינים צמודים זה לזה - הוא המרחבים והאסתטיקה. חוק עירוני, הנשמר בקפדנות, מחייב כל מבנה בעיר להיבנות במרווח מוגדר וגדול משכנו. גם העיצוב החיצוני של המבנים נתון לפיקוח הדוק, וכך למשל לא ייתכן מצב שבו שכן בודד מחליט לצבוע את ביתו באדום. המבנים חייבים להתמזג בשלמות עם הטבע ועם הסביבה, והתוצאה היא מראה אחיד של גלויה שקמה לתחייה במובן החיובי של ההגדרה. כך גם לגבי רוחב הכבישים בתוך העיר ומחוצה לה, המצליחים להתמודד בקלות עם תנועה כבדה בשעות העומס, וכמובן מקומות חניה המוסדרים חינם ובשפע גם באתרים המבוקשים ביותר.
הוסיפו את העובדה שתופעת בדלי סיגריות או בקבוקי פלסטיק ריקים המושלכים על הקרקע באמצע הרחוב פשוט לא קיימת, וגם חתולים או כלבים משוטטים אין בנמצא בשל חוקי אכיפה קשוחים של העירייה. מעורר קנאה? לא נכחיש זאת.
ובכל זאת, למה דווקא אריזונה? עד לפני עשר שנים נחשבו מיאמי ביץ' בחוף המזרחי וקליפורניה בחוף המערבי, ולעתים גם ניו אורלינס, ליעדים מועדפים לחובבי איכות חיים גבוהה בעלות סבירה. ואולם בשנים האחרונות חלו כמה שינויים. הוריקן קתרינה כמעט הטביע את ניו אורלינס, שיטפונות והתרעות צונמי הם איום קבוע על פלורידה, ושריפות ענק עשו אותו הדבר לקליפורניה. אריזונה הסתמנה כפתרון, ואדמות המדבר הצחיחות של אתמול הפכו למכרה הזהב של העתיד.
הנסיקה המסיבית במעמדה של סקוטסדייל החלה כבר ב-1993, אז נבחרה רשמית לעיר הראויה ביותר למגורים בארצות הברית. עד אז נחשבה ליישוב ספר שבו חיו כמה אלפי תושבים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך יחסית. אלה התפרנסו בעיקר מגידול בקר וסוסים, וחיו בסגנון שהזכיר את סרטי המערב הפרוע בכיכובם של ג'ון וויין וקלינט איסטווד. חוות כאלה עדיין פועלות בצפון סקוטסדייל ובעיירה קייב קריק הסמוכה, וניתן בקלות להגיע אליהן ולהתרשם. יוצא דופן היה האדריכל הדגול פרנק לויד רייט, שבנה לעצמו בית במקום. רחוב מרכזי בעיר קרוי על-שמו, ובו פועל גם מרכז מבקרים המוקדש למורשתו.
מתחמי מגורים המצוידים בבריכת שחייה | צילום:
טל פרי, ויז'ואל, גלובס
הפוטנציאל של סקוטסדייל
בשלב מאוחר יותר, בעיקר בגלל האקלים החם והאוויר הנקי (יחסית), אימצו את האזור פנסיונרים, "תושבים מבוגרים" באמריקאית, שביקשו לפרוש מהחיים במטרופולינים האורבניים וחשבו שמיאמי, מעוז הפנסיונרים הרשמי של ארצות הברית, כבר צפופה מדי. פיתוח מסיבי של תשתיות במחוז מריקופה (Maricoppa) שבו שוכן המטרופולין של פניקס (בהן בניית הכביש המהיר 101), והקמת מגרשי גולף מפוארים, המושכים חובבי משחק מרחבי המדינה, שינו את התמונה.
גולף, אגב, הוא הספורט הלאומי של אריזונה או לפחות מעורר רושם כזה; במיוחד כאשר בשש בבוקר אתה מתעורר למשמע קרקוש המחבטים בתיקי הגב של גברים בני כל הגילים, הממהרים בהמוניהם למגרש הקרוב בדבקות שבה אדם דתי ממהר לבית הכנסת להתפלל שחרית.
סקוטסדייל מודל 2012 היא אבן שואבת לתיירים ולתושבי קבע חדשים כאחד. בין השאר בזכות המחירים הנמוכים של מאות בתים ומגרשים שנבנו באזור, שמחיריהם צנחו בעשרות אחוזים בעקבות המשבר הכלכלי של 2008. באזור העיר העתיקה של סקוטסדייל (הלב התוסס של חיי הלילה שעשיר במסעדות, בברים, במועדוני לילה ובגלריות) ניתן כיום לרכוש דירות של שניים ושלושה חדרים מתוחזקות להפליא, במתחמי מגורים המצוידים גם בבריכות שחייה ובחדרי כושר צמודים, במחירים הנעים בין 50 ל-60 אלף דולרים בלבד.
ב-150 אלף דולרים ומעלה כבר ניתן לרכוש בתים מפוארים צמודי קרקע באזורים היוקרתיים יותר, ואין פלא שהעיר נחשבת לגן עדן למשקיעים. התייר הישראלי הממוצע טרם גילה את הפוטנציאל של סקוטסדייל בפרט ושל המטרופולין פניקס בכלל; זאת אף שבאזור חיה קהילה יהודית גדולה, ולא מעט ישראלים מעורבים בעולם העסקים והמועדונים המקומי. בל נשכח צעירים ישראלים המגיעים לעיר למכור ציורים ומוצרי קוסמטיקה מים המלח בדוכנים המוצבים בקניונים, שבראשם ה-Fashion Square הענק שנחשב לדובדבן בקצפת עבור אלה המגיעים לסקוטסדייל לבילוי העממי האהוב מכול: שופינג.
מדובר בקניון הגדול ביותר בדרום מערב ארצות הברית (רשום בספר השיאים של גינס), שמכיל ארבע מגה-חנויות לצד עשרות נוספות, המוכרות כל מותג אופנה שעולה על הדעת לצד אין-ספור אופציות בילוי נוספות. מרכזי קניות אטרקטיביים נוספים בעיר כוללים את Kierland, שילוב של קניון פתוח ושכונת מגורים על טהרת לופטים מעוצבים, ואת ה-Desert Ridge השייך רשמית לצפון פניקס, שבו פועלות כמה חנויות ענק. לצד אלה מדרחוב באורך מאות מטרים שבו מתקיימים מופעי רחוב פתוחים ומוצבים דוכני בגדים ואביזרי אופנה בעיצוב אישי לצד עשרות חנויות בגדים ומסעדות.
להגיע בתוך שעות נסיעה ספורות לאזורים שבהם תנאי השטח והאקלים שונים | צילום:
טל פרי, ויז'ואל, גלובס
אם במסעדות עסקינן, סקוטסדייל נחשבת לגן עדן קולינרי. היא נותנת מענה גם לחובבי ג'אנק פוד (רשת Fatburger המתגאה ביכולת של מוצריה לסתום את עורקי הסועדים לכמה שעות בסיום כל ארוחה, או רשת המזון המקסיקני Blue Grill Burrito), לחובבי סושי (מומלצים במיוחד Sushi Ra במתחם Kierland ו-Stingray בפינת הרחוב השישי ונורת סקוטסדייל רוד בעיר העתיקה) ומסעדות ובתי קפה המשלבים אנינות ועיצוב אירופיים (Grand Lux Cafe ב-Fashion Square, המגיש בין השאר את פאי הלימון המשובח ביותר באריזונה). לחסכנים מומלצת מסעדת Oriental Garden בפינת דרך פימה ורחוב איסט אינדיאן בנד, המגישה בופה אסייתי עשיר בשיטת אכול כפי יכולתך תמורת 13 דולרים בלבד.
יתרון נוסף של סקוטסדייל, כמו של פניקס ואריזונה כולה, הוא היכולת להגיע בתוך שעות נסיעה ספורות לאזורים שבהם תנאי השטח והאקלים שונים לחלוטין. נסיעה צפונה על כביש מספר 17 תביא אותנו בתוך כשעתיים וחצי מנוף מדברי פתוח וקסום עד לעיר סדונה (Sedona), הידועה כמרכז עולמי לסדנאות רוחניות, וכביתם של אמנים רבים המוכרים את מרכולתם ברחוב הראשי של העיר. חצי שעה נוספת של נסיעה צפונה, ואנחנו בלב הנוף ההררי הפראי המרהיב של אוק קריק קניון.
כעבור שלוש שעות וחצי של נסיעה, צפונית לפניקס נמצאת העיר הציורית פלאגסטף (Flagstaff), שאליה מגיעים בחורף רבבות תיירים לסקי, ומי שירחיק שבע שעות נסיעה צפונה כבר ייהנה מההוד הבלתי נתפס של אחד מפלאי תבל: הקניון הגדול. עם זאת, נסיעה לקניון הגדול מחייבת התארגנות מראש ללינה באחת האכסניות הרבות באזור. ממש לא מומלץ לנסות לנהוג מאזור פניקס לקניון וחזרה ביממה אחת.
באשר לפניקס עצמה, היא הפכה בשנים האחרונות לעיר שגרתית ורדומה יחסית לסקוטסדייל הפורחת. עם זאת, היות שנסיעה ללב העיר היא עניין של חצי שעה לכל היותר, שווה בכל זאת לנצל את ההזדמנות ולהקדיש יום לסיור בכמה מוזיאונים בולטים או ברובע המסחרי התוסס של העיר. אחרי כמה ימים בסקוטסדייל, שבה אסור לבנות לגובה של יותר מחמש קומות (פרט לפרויקט המגורים היוקרתי Waterfront, שבו ניתן אישור מיוחד לבנות ארבעה מגדלים לגובה 12 קומות), מקבלים תחושה של כרך אמריקאי אמיתי.
ההגעה קלה יחסית. סקוטסדייל ממוקמת עשרים דקות נסיעה מנמל התעופה הראשי של פניקס, ה-Sky Harbor, שאליו מגיעות טיסות מהערים המרכזיות בארצות הברית. האופציות הרלבנטיות ביותר עבור ישראלים הן להגיע לפניקס דרך החוף המזרחי של ארצות הברית (ניו יורק, פילדלפיה או אטלנטה) או בטיסה של פחות משעה מלוס אנג'לס.
אפשרות נוספת היא לטוס ישירות מלונדון, ולעבור בפניקס את הליך בידוק הדרכונים והוויזות. אופציה זו לא תמיד מומלצת. אריזונה נחשבת כיום לחוד החנית במאבק האמריקאי נגד מהגרים לא חוקיים, וסף החשדנות של הפקידים המקומיים כלפי מבקרים בעלי אזרחות זרה עלול להוביל לעיכובים ולשאלות טורדניות (כן, מדובר בעדות אישית של כותב שורות אלה).
עדיף לטוס דרך עיר שבה תיירים ישראלים אינם נחשבים למחזה יוצא דופן, לשריין מראש רכב שכור לאיסוף בשדה התעופה, ולהמשיך לבית המלון או לדירה השכורה.
כאטרקציה תיירותית מובילה סקוטסדייל משופעת בבתי מלון יוקרתיים, וכמוה פניקס. עדיין מומלץ לנסות גם לשכור יחידת דיור בקומפלקסים המכונים Resorts ומעניקים את כל השירותים של מלון (ניקוי חדרים, בריכה, חדר כושר, אינטרנט אלחוטי, מסעדות), בעוד חלל המגורים עצמו הוא דירה לכל דבר, הכוללת מטבח מאובזר לשימוש עצמי של האורחים. דוגמה בולטת היא ה-Zona Resort Suites בצפון סקוטסדייל, שמציע חדרי מלון סטנדרטיים או דירות שניים ושלושה חדרים לפי הצורך. המחיר מגיע ל-250 דולרים ללילה בחודשי החורף, אך צונח ל-130 דולרים ולמטה מזה בקיץ, אז מספר התיירים בעיר יורד משמעותית. טווח מחירים זה מייצג, פחות או יותר, את רוב בתי המלון הסטנדרטיים אך ראויים באזור.
