הליכת בוקר. אני מההולכים. לא מהרצים. סיפור ארוך שמתחיל ברצועות ונגמר בקרע. בתל אביב אני הולך על הטיילת. בניו יורק יש לא מעט מקומות נהדרים ומופלאים – אני מניח שלכל הולך הנימוקים משלו – אבל אני מעדיף להגיע לנהר על רחוב 23 ואז לרדת למטה. בצד שמאל ברוקלין שרק מתעוררת. הזריחה שמלטפת את המחשבות הכי אינטימיות שלי. את הלבטים, את מי נגד מי, מעשירה לי את תכנון היום. לפעמים אני הולך עם מוסיקה. אבל תמיד עם המחשבות. עוקפים אותי מימין ומשמאל, עיר תחרותית כבר אמרנו? אני עובר מתחת הגשר לברוקלין, משתומם מחדש בכל בוקר, מוציא את האייפון ומצלם. ואז ברגע מסוים בלי תכנון, פשוט עושה יו-טרן. עכשיו הכול נראה אחרת! האמפייר סטייט בילדינג מלפניי, ניצב לו בטוח בעצמו. שום בניין לא מסכן את מעמדו המיתולוגי. הגובה לא קובע. נהדר להתחיל ככה את הבוקר. וכפי שפתגם ניו יורקי אומר – ניתן לאכול ארוחת בוקר בכל שעה שתגידו בוקר טוב... כך אומר – ניו יורק טובה להליכת בוקר בכל שעה שתגידו בוקר טוב ניו יורק.

2

בניין פלאטאיירון שנבנה הנה אי שם בתחילת המאה שעברה (ארכיטקט: דניאל ברנהם, 1902) משקיף על ברודווי פינת רחוב 23 ועדיין עוצר את נשימתי בכל שעה שאני עובר לידו. לפני כעשר שנים, יצרו קברניטי העיר "אי תנועה" מול הבניין שהוא פשוט גן עדן להשראה. תנו לי לשבת שעה מול הבניין, להתעלם ממקלות הסלפי למיניהם, לשקוע במחשבות ותכנונים, מזימות קריאטיביות או טקסטים (למשל זה) ואני קם תמיד מהכיסא חמוש ברעיון או שניים. כדי להשלים את החוויה אפשר לקפוץ הצידה ל"Eataly", לפלס דרך בין ההמונים - יש שעות שהמשימה לא קלה - להיכנס פנימה ואחרי חמישה עשר מטר, מצד שמאל להזמין באגט עם מוצרלה טרייה, עגבניות ושמן זית אקסטרה בטול.
שעה. מה כבר ביקשתי.

175 5th Ave, New York, NY 10010

בוקר טוב ניו יורק (צילום: גדעון עמיחי)
בניין פלאטאיירון | צילום: גדעון עמיחי

3

כל ניו יורקי ישבע בכל קרוביו הוא יודע היכן יש את המבורגר הכי טוב בעיר. אקל על כולם ולא אשבע ובטח לא אתיימר. אבל ברור שאת ההמבורגר הכי טוב בעיר תמצאו בהילסטון שדרות פארק ורחוב 27. כדאי לזכור להתריע "ללא גבינה", כי נסיעת המכשירים שלהם זה עם. גם כשמזמינים את המנה בלי. הילסטון היא מופת ניהולי. ישבתי כאן כמה וכמה פעמים עם מביני עניין מתחומי האוכל המתפעמים. השיטה עובדת. מסודרת להפליא. בקיצור חובה לכל מי שנמצא בעסקי המזון. ולמען הסרת ההתלבטויות (כן המבורגר / לא המבורגר) יש כאן גם מנות נהדרות כמו דגים (בתיבול קייג'ין), סלט עוף והדרים וסלט קייל (חייבים לאזן את ההמבורגר). כשאני בתל אביב, אני מתגעגע אליה. מסעדת הבית שלי עם אורחים או חברים, או סתם על הבר.

Hillstone. 378 Park Avenue South, New York, New York 10010

4

המוזיאון שאתם לא מכירים. שמה של שדרת המוזיאונים באפר-איסט סייד יצא למרחקים. היא כוללת את המטרופוליטן או בקיצור "מט" וכמובן את הגוגנהיים שרק ההתקרבות למתחם שלו מעוררת בי ריגוש. הארכיטקטורה הגאונית שמבליחה פתאום. הכניסה והרגע של יראת הכבוד אל היצירה והגאונות של הארכיטקט פרנק לויד רייט, עוצמתיים גם בפעם המאה. וכל זה עוד לפני שראינו בכלל תערוכה. אופי התלייה הייחודי, שנוצר בגלל חסרונן של פינות וכמובן האוצרים שעושים במלאכה. אבל רגע, את אלו אתם בוודאי מכירים, אז הנה השלישי בשדרה. פשוט להמשיך ללכת על השדרה החמישית, עד רחוב 91. פעם שלישית גלידה, ויש שם גם לעיתים קרובות דוכן גלידה. מוזיאון העיצוב קופר הייט אטרקטיבי ואינטראקטיבי. אטרקטיבי זה ברור, אינטראקטיבי זה כבר הרבה יותר מיוחד. תמיד מפתיעים עם טכנולוגיית שיתוף חדשה או סביבת תצוגה מתקדמת. תערוכות עיצוב וארכיטקטורה והגשה מעוררת השראה, גם אם אתם לא מעצבים. בקיצור לכו על כל השלושה וגם על גלידה.

2 EAST 91ST STREET, NEW YORK NY 10128

השראה ברחובות ניו יורק (צילום: גדעון עמיחי)
השראה ברחובות ניו יורק | צילום: גדעון עמיחי

5

פיצה. בדומה להמבורגר, גם פיצה היא מקור לסיפורים שבועות ואגדות. אם אתם אוהבים פיצה עבה תעברו הלאה. אבל אתם בעניין של פיצה דקה בעובי נייר, קריספית שמכבדת את הז׳אנר, ואתם סומכים עליי - זו הפיצה הכי טעימה שאכלתי בחיי - ואני איש של משולשים, מרובעים, מלבנים או במשקל. Vesso Thin Crust Pizza בשדרות לקסינגטון ורחוב 31. אין כמו פיצה אישית - גבינה רגילה עם זיתים שחורים לצד יין אדם של הבית (מסובב לי את הראש כהוגן) פלוס סרט לפני (על השנייה ורחוב 31 יש קומפלקס נהדר עם 18 בתי קולנוע) כדי שיהיה כיף לדסקס בראש את העלילה, הבימוי ושאר הנאות קולנועיות. מבחינתי פעם בשבוע. או פעמיים.

178 Lexington Avenue, @31stSt. NY, NY 10016

6

קפה שכונתי. אין לי יחסי אהבה עם הקפה בניו יורק. האספרסו נע בין חמוץ לחמוץ מאוד. ביג לאטה זה סוג של ג’ריקן צבאי. סטארבקס כחוויה למה לא, אבל בואו לא נגזים. מצד שני הניהול שם באמת מעורר כבוד. נספרסו על 65 ושדרת מדיסון באמת מצוין אבל רחוק לי ובאופן כללי הציפייה שיום אחד יפתיע ואולי יפציע ג'ורג' קלוני וישאל אותי שאלה הוכחה כציפייה שווא. בסופו של דבר אני מאמין שכל אחד מחפש את בית הקפה השכונתי. זה שבו הוא מכיר את המלצרים. הם יודעים מי הוא, מה הוא ובעיקר למה הוא. הקפה הקבוע מגיע בלי עודף שאלות ובכלל החיים יפים. כזה מושלם עדיין לא מצאתי (נגיד כמו התחתית) אבל הכי קרוב עבורי, וגם קרוב לבית הוא מקום קסום שנקרא 71 אירווינג פלייס, על שם המיקום ברחוב - רחוב אירווינג 71. זה נשמע בקצה העולם או מינימום מחוץ למנהטן, אבל האמת היא הוא 100 מטר מיוניון סקור. קטן, ממש פטיט. מקסים. נהדר ל-לבד, או לדייט ואפיו לפגישת עסקים אינטימית. אבל תטעו, קטן - קטן, אבל מתנהל כמו כל תאגיד אמריקאי. הם עדיין לא באמת מכירים אותי, או יודעים מה אני שותה, אבל זה הכי קרוב שהגעתי.

7

שלושה ירוקים בערב. נשמע חוויה לירוקים, אבל למעשה דווקא למנוסים ביותר. לינקולן סנטר הוא משכנם של האופרה, הבלט עוד כמה ממסגרות התרבות הנהדרים ביותר הניו יורק. Fiorello's הוא בר מסעדה, שהוא מוסד או מוסד שהוא בר ממש מול המתחם. ברודווי ורחוב 63. מעבר להמלצה התרבותית, אין כמן לשבת על הבר, שש וחצי בערב, להתענג על שלושה ירוקים (בופה לבחירתכם - נניח ברוקולי, שעועית ואספרגוס) ופשוט להתבונן בעוברים והשבים, ביושבים ובעומדים שמגיעים במיטב מחלצותיהם בדרך לאופרה או בלט. הלבוש הוא מהסרטים ולרגע אנחנו בניו יורק של שנות הארבעים או החמישים, וכל שנשאר הוא להוריד קצת את ממוצע הגילאים ולהתענג למראה אריסטוקרטיה הניו יורקית במיטבה.

1900 Broadway New Nork

סנאי בניו יורק (צילום: גדעון עמיחי)
סנאי בניו יורק | צילום: גדעון עמיחי

8

ברודווי ברור מאליו אבל בלתי צפוי. אם אני אכתוב ברודווי כולם יגידו טוב, נו זה מאוד צפוי. אבל הנה החוויה שאני הכי אוהב, והיא מפתיעה בכל פעם מחדש - בדרך כלל לטובה. יש ימים שפשוט לקראת סופם אני מרגיש שיש לי צורך במנת תרבות הגונה. אני רעב ולא לאוכל. ובדיוק כמו שלפעמים נכנסים למסעדה בלתי צפויה במדינה לא מוכרת, אני הולך לבוטקה של הכרטיסים של הרגע האחרון, כן, שם על ברודווי ורחוב 47. ואז --- אני בוחר הצגה (Play ולא מחזמר!), כזו שלא שמעתי עליה מעולם או קראתי עליה ביקורות. בחירה מקרית, בחזקת בואו ניפתח. הצגה חדשה, כזו שעדיין בהרצה, בקיצור ה-פ-ת-ע-ה. לפעמים השחקנים מוכרים, לפעמים לא. המחיר מצוין (50%) ומה אגיד - ברודווי זה ברודווי, ה-שואו, המשחק והתפאורה, ללקק את האצבעות. וההפתעה ברוב המקומות סוחפת אותי לגילויים חדשים ומרעננים. נסו ותיווכחו.

אם תורידו את האפליקציה tkts תוכלו לראות בכל יום איזה כרטיסים נמצאים בבוטקה במחיר מופחת.

9

בשר בניו יורק / בברוקלין ובכלל. במשך שנים כולם תמיד דיברו על סטייק בסמית אנד וולינסקי במנהטן. אחר כך הידענים הסבירו שפיטר לוגר בברוקלין הוא הוא המקום. המקום הבא היה וולפגנג, שוב במנהטן – והלועסים המצטיינים ידעו לפרט – "אלו אנשים שעבדו בפיטר לוגר, עזבו והקימו חדש..." נו טוב. הרשו לי לחלוק עמכם מקום שם יש בשר מסוג קצת אחר. המקום קצת פחות מרשים אבל מי שאוהב בשר, חוויה דרומית טקסנית נהדרת מצפה בברוקלין. הניו יורקי הגאה היה אומרI don't do Brooklyn --- לוקחים את קו L של התחתית מיוניון סקור ותוך שתי תחנות אתם בשדרות בדפורד ווילאמסבורג. ואחרי סיבוב להשראה מהמקום, הריחות האחרים והקצב השונה, קחו פנייה למסעדת בשר - בשר כמו שבשר צריך ורוצה להיות - פטה סאו הוא מקום של בשר בקר דרומי במשקל (יש גם בשרים אחרים) ובירות בוטיק ואתם מסודרים לוויקנד.

354 Metropolitan Ave, Brooklyn, NY 11211. לפרטים.

סנטרל פארק (צילום: מתוך הספר של גדעון עמיחי)
סנטרל פארק | צילום: מתוך הספר של גדעון עמיחי

10

ולבסוף, שלא לומר להתחלה, לאמצע ובכל רגע נתון. הכי הרבה השראה אני מקבל מסתם הסתובבות רגלית (קו 11 כמו שאומרים) ברחובות, בשדרות, בפארקים ובגנים. מאחורי, לפני ומכל צדדי. סנטרל פארק, או מדיסון פארק. הסנאים שהגיעו מהסרטים של וולט דיסני. ללכת או סתם לחכות, להתעכב או בכלל לשבת. להסתכל, להתבונן, ופשוט לחלום בהקיץ. אין 'הקיץ' טוב מזה. ואין כמו הרחובות בניו יורק. נכון התיירים מאטים את הקצב, הסלפי מוציא אותי מדעתי, (צריך לחוקק חוק כנגד מקל הסלפי ואולי מאסר על תנאי), אבל אחרי הכול צריך להודות, אין כמו ניו יורק.

גדעון עמיחי הוא איש תקשורת, יוצר ומרצה בעל שם עולמי, העומד בראש משרד הקריאטיב. No, No, No, No, No, Yes. בימים אלו יוצא ספרו השני: "נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, יס." לאחר שהראשון היה לרב מכר.

>> 7 החטאים העולמיים של שי מיקה יפרח