אם מסתכלים על החתימות בדרכון שלי אפשר רק להניח שאיבדתי משהו בברצלונה. העיר הקטלונית כבשה אותי לראשונה לפני 6 שנים, ומאז הספקתי לחזור אליה 7 פעמים. הפסטיבלים, השופינג, התרבות, האמנות המדהימה, האוכל הקליל והמחירים הנוחים גרמו לי לחזור לשם שוב ושוב, לפני שאני בכלל מסתכלת על יעדים אחרים. ליתר דיוק, אפילו לא הייתי בשכנותיה של ספרד, פורטוגל וצרפת (מלבד קונקשן קצר בפריז. זה היה בדרך לברצלונה), ואפילו לא בעיר הבירה שלה, מדריד. ברצלונה היא אהבה שהפכה לאובססיה הרסנית קלות. בדיוק בגלל זה החלטתי לקחת אחריות על החיים, לעשות צעד, ולצאת מברצלונה. לקטלוניה. כי מי יודע, אולי אראה קצת אמנות שהיא לא חואן מירו, ובתים שהם לא של גאודי.
רבים מהתיירים הפוקדים את הצד הספרדי של רכס הפירנאים (שורת הרים הנמתחת מהים התיכון לאוקיינוס האטלנטי) מגיעים כדי ליהנות מהספורט האתגרי שהאזור מציע, המבוסס על המרחבים העצומים של הטבע. מלבד היותו יעד מועדף לחופשות סקי, תוכלו למצוא שם פעילויות כמו רפטינג, מצנחי רחיפה, מסלולי רכיבה על אופניים, אומגה וקניונינג (גלישת צוקים). אבל העניין בפירנאים לא רק מתחיל ונגמר בפעילויות אתגריות, אלא בתרבות המפוארת וההיסטורית שהתפתחה שם.
התחנה הראשונה היא העיר ליידה (Lleida), בירת המחוז המערבי שגובל באראגון בקטלוניה. ליידה היא בעיקר נוחה לעצירה בדרך להרים הפירנאים הגבוהים. האטרקציה הגדולה שלה מתקיימת בסופ"ש אחד במאי, בו מתקיים הפסטיבל "L’Aplec del Caragol", בו חוגגים אכילת חלזונות. אם נגעלתם כמוני מהמחשבה, תשמחו לדעת שברוב המסעדות המקומיות מנת הדגל היא דג בקלה. זו ההזדמנות לציין שבספרד נהוג לחכות שתוגש המנה הראשונה לכל יושבי השולחן, ורק אז להתחיל לאכול. כשהגיעה צלחת החלזונות של שותפי לשולחן, ברל'ה אחד בהה בי ושואל "בשביל זה יצאת מברצלונה?"
את המחשבה הזו ארבע שעות נסיעה, בין הרים ובין שבילים, הצליחו להשכיח. אולי זו הטלטלה שבדרך, אבל אני מאמינה שזה בעיקר בזכות הנופים של ואל ד'ארן הנשקפים מהאוטובוס: הרים ירוקים עמוסים בעצים, המתנשאים במרחבים עצומים, מאגרי מים בצבעים שקופים-כחולים ירוקים ובעיקר קילומטרים שהאדם לא נגע בהם. למעט הכפרים הבנויים ואתרי הסקי המצליחים, כמובן.
ויאייה
בירת עמק ד'ארן היא ויאייה (Vielha), עיירה בת 5,000 תושבים. על פני השטח מדובר בכפר מקסים, הבנוי לצד נהר גארון, בנקודה בה נפגש עם נהר נרה. כיוון שהיא נמצאת בין פסגות המתנשאות לכ-2,000 מטר, בעברה הרחוק התושבים היו מוגבלים בהובלת מזון וחיות משק בחורף, ולכן בבתים רבים היו מגדלים בחצר פרות. המנהג הזה כבר איננו, אבל המבנים עדיין נשארו בצורה הישנה והייחודית, ולכן מעניין להסתובב ולצפות בהם.
בעיירה זו נופשים בדרך כלל גולשים שמתכננים על סקי בהרים, ולכן רוב החנויות הן של ציוד ספורט ומעילי שלג. שימושי מאוד לאור העובדה שגם בחודש יוני, בזמן שבברצלונה לובשים גופיות מזארה, יש שם 8 מעלות. התארחנו במלון בשם "Hotel El Ciervo", מלון קלסטרופובי קלות עם בחירות עיצוב מוזרות. בחדר שלי, למשל, היו לבבות בכל מקום. המסעדה "Urtau Restaurant" לעומת זאת כן מאוד מומלצת, ובה יש מנות טאפאס משובחות.
כפרים כפרים ועוד כפרים
לכל המוני הכפרים הקטנים שבואל ד'ארן תכונות דמות: גרים בהם עשרות עד מאות אנשים, יש בהם מסעדות ובתי מלון, מרכז מידע לתייר, אבל לא בטוח שיש שם מכולת או בית ספר. האווירה הכללית, לפחות ביוני, היא שאפשר לספור את כמות אנשים ברחוב. בכפרים שונים מפוזרות תשע כנסיות רומנסקיות מהמאה ה-11 וה-12. גם לאלה מכם שלא מחובבי הכנסיות, הייתי בכל זאת ממליצה להגיע לכנסיית Sant Climent שבכפר Taüll, בה מתקיים מופע אור קולי, המציג שחזור מהפנט של ציורי הקיר העתיקים.
הכפר Bagergue מלא במסעדות, ומנת הדגל של המקום היא מעין אומלט עם רום. יש גם מוזיאון קטן בשם "eth Corrau", בו חפצים ישנים ובעל ערכי תרבותי והיסטורי ממאות קודמות, וגם מפעל גבינה מקומי. הכפר הכי יפה הוא Arties, בו פסלי פרות בצבעים שונים מעטרים את גדות הנהר שעובר בו, ואת הרחובות. מדי כמה שנים סובל מהצפות בחורף שגורמות לרוב תושביה לקחת את הדברים ולמצוא מחסה לכל העונה.
אם אתם נוסעים בקיץ, נסו לתפוס את "Fallas del Pirineo". זהו פסטיבל אש (לא להתבלבל עם פסטיבל האש של ולנסיה) שחוגגים המקומיים מדי שנה. גברי הכפר עולים להר, מדליקים לפידים ויורדים איתם במסלול ארוך בחזרה לכפר, שם עושים מדורה ענקית וחוגגים בשתייה וריקודים.
ואל דה בואה
בזמן הזה של השנה הנוף של הפירנאים עוצר נשימה. השמיים צלולים ומאפשרים ראייה חדה לאופק של פסגות בצבעי ירוק עז. "חורשות הכבשים הירוקים גלשו במורדות והים למטה שכשך והכחיל מן השמש" – דליה רביקוביץ' כתבה את זה כנראה על עמק יזרעאל, אני התחברתי למילים מעמק דה בואה.
העיירה בואי היא כניסה לאיגואסטורטס, הפארק הלאומי של קטלוניה. מדובר בשמורת טבע יפהפייה - שטח מרהיב של נחלים, מפלים, עצים וחיות. בשטח השמורה זורם נהר נוגרה פיארסה (Noguera Pallaresa), שבו גם אפשר לצאת לרפטינג. מאגרי המים הרבים, יותר מ-200 אם ננסה לדייק, מאפיינים את הפארק (שפירוש שמו הוא "מים מנשבים") וידועים בצלילות שלהם.
את הפארק המדהים הזה אפשר לחוות במסלולים נוחים וקצרים המתאימים לכל המשפחה, וגם במסלולי טיול רגלי (Hiking) של מספר ימים, כשהלינה מתקיימת בבקתת הרים המוזמנת מראש. הזמנים המומלצים להגעה לפארק הם החודשים ספטמבר ויוני, כיוון שאוגוסט מביא איתו את שיא עונת המבקרים.
סולסונה
בדרך חזרה מהפרינאים לברצלונה, יש תחנה שחבל לפספס - סולנסונה, שנמצאת במרחק שעה נסיעה מהעיר הגדולה. יחסית לעיירה של עשרת אלפים תושבים יש לה המון מנהגים, מסורת ותרבות משל עצמה: ברבים מהמבנים בעיר מוטבעים פרצופים בין הקומות, הנוצרו מתוך אמונה שאלה יבריחו רוחות רעות. בכל יום שישי נערך שוק המתקיים כבר 900 שנה, ובספטמבר חוגגים, מאז 1653, פסטיבל מיוחד: בובות ענק מופיעות ורוקדות בפני הקהל. אם לא מגיעים בזמני הפסטיבל, עדיין שווה להיכנס למעין מוזיאון בובות הענק של המקום, בו נשמרים כל התחפושות והדמויות מכל השנים. לפרטים על הפסטיבל.
שלא בתקופת הפסטיבל אין סיבה להשתהות בסולסונה ליותר מכמה שעות. אבל שם תגלו מבנים היסטוריים כמו שברי חומות מימי הביניים, מגדל שעון מהמאה ה-16 וקתדרלה רומנסקית עתיקה. נחמד לראות את העסקים הקטנים של התושבים, החל מחנות לנעליים מסורתיות שנעשות בעבודת יד ועד למפעל קטן של בחור שמכין סלי עץ.
הכותבת הייתה אורחת משרד התיירות של קטלוניה