הנה שלושה מיתוסים על לונדון:
1. האוכל בלונדון כבר לא גרוע כמו פעם 2. בלונדון הייאוש נעשה יותר נוח
3. לונדון נורא יקרה. ומה משותף לשלושת המיתוסים האלה? בכן, המשותף הוא שלגבי כל אחד מהסעיפים מדובר במיסקונספציה אחת גדולה: ראשית, האוכל עדיין גרוע. אבל ממש. לבריטים אין בלוטות טעם, ואם יש אז הן כנראה לא במיוחד עובדות. בנוגע לייאוש הדעות חלוקות: הרוב אומרים שמזג האוויר הבריטי פשוט לא מאפשר אושר מוחלט, ושתמיד תרגיש קצת חסר אונים אל מול הדכדכת האקלימית.
כל מי ששילם 30 שקל על נסיעה באוטובוס לונדוני אולי לא יסכים לזה, אבל גם המיתוס השלישי לא עומד במבחן המציאות: לונדון, אם רוצים, יכולה להיות חינמית עד גיחוך מרגע שהצלחת להגיע אליה (מה שלצערנו לא קורה בחינם).
ברוח פירמידת הצרכים של מאסלו, ראשית נספק את העניינים הפיסיולוגיים וננסה להבין איפה אפשר להשיג אוכל, גג מעל הראש, בילוי הגון או חשוב מאלה - בעיקר בעיר הספציפית הזו - אוויר לנשימה, עם כמה שפחות לגעת בארנק.
מחפשים טיסה זולה ללונדון? היכנסו ל-smartair
תיק אוכל: מנשנשים בחינם
אפשר לשבוע בלונדון בזול, או לגמרי בחינם, אבל זה בעיקר תלוי בעד כמה רחוק אתם מוכנים ללכת: מי שמחפש מאכלים טעימים אך לא יקרים יכול לנסות את השוק של קמדן טאון, שבו מגישים אוכל חם ונהדר – הודי, סיני, יפני ושאר מעדנים גיאוגרפים - בחצי מחיר אחרי 17:30. "חצי מחיר" זה בערך שני פאונד למנה, ומדובר במשהו שירגיע לכם את הקיבה לפחות עד הלילה. אל תתביישו להתמקח.
מי שאמות המוסר שלו נמוכות יותר יכול להגיע רחוק: חבורת הרה קרישנה, שכולם מכירים מהקרחת והמנגינות ברחוב, ישמחו להגיש לכם במקדשיהם הקטנים ארוחות הודיות בצהרי היום (בסביבות 12:30 במהלך השבוע ו-15:00 בימי ראשון). הארוחות של הקרישנות מיועדות בראש ובראשונה להומלסים הרבים של העיר, שבהחלט זקוקים לו. החלטתם לנסות? אתם מוזמנים, אבל מומלץ להשאיר תרומה של פאונד או שניים, להרגשה הטובה ולקארמה. אם אתם באמת טובי לב, נסו לשקול מעבר לתזונה טבעונית ובכך תסבו למארחיכם לא מעט עונג. הקרישנות ממוקמות ב-Inverness Street שבקמדן טאון, וב-York Way, ממש ליד תחנת קינגס קרוס, ואל תתפלאו אם תמצאו במקום סטודנטים שמצטרפים אל חבורות ההומלסים.
השמועות אומרות שמי שהגיע השנה לדרגת רעב בשל שכר הלימוד הגבוה, ניסה לחלץ מזון דרך רשת הסנדוויצ'ים Pret a Manger: בסניפי הרשת נוטים לזרוק את הסנדוויצ'ים הנותרים מהמכירות לשקיות זבל סגורות, כשהם עדיין עטופים בפלסטיקים. עשו עם המידע הזה מה שמתחשק לכם. ובעיקר בלילה. אמות המוסר שלכם ממשיכות לרדת? במסעדת Sweet and Spicy (Brick Lane 40) מגישים את שאריות האוכל בחינם כאשר יורד הלילה (נסו אחרי 22:30-23:00). אך הפקרויות כאלה נוטות להשתנות במהרה.
אם אתם רוצים לשנורר מזון ועדיין לשמור על הפאסון נסו את Borough Market - שוק אוכל מרשים בגודלו ובמרכולתו. כאן תוכלו למלא את בטנכם בטעימות ועדיין להיראות אלגנטיים. היעזרו במשפטים כמו "המממ, שוקולד נהדר. עם זאת, קצת מתקתק מדי לטעמי, בכמה אחוזי קקאו השתמשת? האם אני חשה קמצוץ דובדבנים בפנים?".
לא שבעתם? בשביל המתוחכמים שבינינו נוצרו קבלות הפנים: האווירה הלונדונית היאפית-לוקסוסית מעודדת ערבי קוקטילים זריזים לאחר מפגשים אינטלקטואליים. כך למשל, בהרבה אוניברסיטאות ומוסדות חינוכיים אחרים נערכות הרצאות חינם וקונצרטים אחר הצהריים, כאשר בסופן מתרחש אירוע שנקרא בנימוס "קבלת פנים", אך בעצם מכיל מלאי חביב של יינות. מקום נהדר להשתכר בו. רק אל תגלו לאף אחד.
חדר שינה: ישנים בחינם
לונדון, ככל עיר גדולה בעולם, מאכלסת עשרות ומאות מארחים שישמחו להציע לכם ספה, רצפה או אפילו חדר, בזכות ותמורת חברתכם. שלוש קהילות מארחים/מתארחים גדולות קיימות ברחבי הרשת: הגדולים שבהם הם ה-Couch Surfing וה- Hospitality Club.
למרות שהאידיאולוגיה הרשמית לא תאמר זאת בקול רם, והישנים על הספות מעדיפים להתעטף באג'נדה, הרי שרוב האנשים שהצטרפו לקהילה הגיעו בעיקר בזכות החינמיות. אבל גם אם הם באו בגלל המחיר, לרוב הם נשארים בזכות השירות. סלחו לי על הרגשנות, אך המפגשים שמתרחשים בתוך הקהילות הללו באמת מעוררים שמחה מיוחדת: אנשים פותחים את דלתותיהם לזרים מוחלטים ללא בקשת תמורה, רק לשם העזרה והתועלת שבדילוג על מונופול בתי המלון. זה שיכולות לצאת מזה חברויות נפש זה אקסטרה.
על מנת להצטרף לקהילה כל שצריך לעשות הוא להירשם ולהעלות לאתר פרופיל שלכם שבו תספרו קצת על עצמכם ותוסיפו, אם אפשר, תמונה – במטרה להגביר את רמת הביטחון של אנשים בכם (כשהם רואים תמונה - הם מרגישים שהם רואים בן אדם. לכו תבינו). יתרון נוסף הוא שבמקום רק לטייל, תוכלו להביא את הטיולים הביתה – בצורת אנשים שיבואו להתארח אצלכם.
אופציה אחרת, פחות בחינם אבל בהחלט משתלמת, היא לשכור חדר בבית של דודים בריטים חביבים שגם יגישו לכם ארוחת בוקר. מבחינת מחיר הרי ככל שהאזור יותר מרכזי (אזורים 1 ו-2 הם הלב של העיר) כך זה עולה יותר, ובגדול טווח המחירים נע בין 30 ל-90 פאונד ללילה. פרטים ב: www.athomeinlondon.co.uk.
מי שממש לא רוצה להתפנק יכול לנסות הוסטל: תקבלו מיטה בחדר משותף עם מטיילים אחרים ולרוב גם שירותי אינטרנט וארוחת בוקר. המחירים הם בין 20-14 פאונד ללילה. כמעט חינם במונחים לונדוניים. נסו את St. Christopher's Camden London, שבקמדן טאון (48-50 Camden High Street) או את Museum Inn ליד ה-British Museum (27 Montague Street).
נסיעת מבחן: מתניידים. כמעט בחינם
עניין הניידות בעיר הוא החלק המעצבן. שלא כברוב אמצעי התחבורה של מדינות אירופה, בעיר הזאת אפילו לרמות בשוגג אי אפשר. דלתות האנדרגראונד, או הטיוב, משרות אווירה של כניסה לכספת נסתרת, ומצלמות ה-CCTV המותקנות לכל אורך המערכת על מנת למנוע טרור כביכול מאתרות כל תנועה חשודה. אבל גם כאן יכולים התפרנים ללמוד איך עוקפים את השיטה, ועם מינימום עבירות על החוק.
הרכבת הראשונה של הבוקר והרכבת האחרונה של הלילה (הראשונה בסביבות חמש וחצי בבוקר, בימי חול, האחרונה בחצות וחצי) בדרך כלל מותירות את שערי הכניסה לרציף הרכבת פתוחים – וזה הזמן שלכם לחמוק פנימה. אבל לא צריכים להיות נואשים עד כדי קימה בשעות של גנבים - פתרון יחסית נוח כלכלית הוא לרכוש את כרטיס האויסטר (Oyster) – כרטיס שמאפשר נסיעות מוזלות, גם בטיוב וגם באוטובוסים. האויסטר מוזיל את רוב מחירי הנסיעות בחצי (פאונד וחצי לנסיעה בתחתית ופאונד אחד לאוטובוס), וכן מוזיל עלויות ברכישת כרטיס חופשי-שבועי, חופשי-שנתי ומה לא. את האויסטר ניתן להשיג בכל אחת מתחנות הטיוב בעלות פיקדון של שלושה פאונד. מרגע שקיבלתם כרטיס תוכלו לטעון אותו במזומנים באמצעות המכונות האוטומטיות של התחנה, בקופה או בסופרמרקטים מסוימים.
גם לוותר לחלוטין על נסיעות זאת אופציה: לונדון אמנם גדולה, אך בדומה להרבה ערים גדולות אחרות - ניתן ללכת חלקים רחבים ממנה ברגל. אם אתם מעוניינים להיות יותר מהירים ועדיין לחסוך, אפשר לרכוש אופניים בשוק בבריק ליין (אנדרגראונד – רדו בתחנת Liverpool) במחירים מצחיקים של 15 או 20 פאונד. אם אתם מצליחים להדחיק את העובדה שרוב, אם לא כל, האופניים גנובים.
בפרק הבא - איך לבלות בחינם, ללמוד בחינם ואפילו לשאוף אוויר נקי בחינם.