שוטר מקרטון בתאילנד (צילום: Flickr)
שוטר תאילנדי שלא יעצור אתכם | צילום: Flickr

יש דברים שמוטב שתדעו על תאילנד עכשיו. ב"עכשיו" אנחנו מתכוונים לזמן הזה שאתם על המחשב, מתכננים את חופשת האיים החלומית שלכם, ולא לרגע שתחכו לשיחת טלפון מהשגרירות בעוד שאסיר בנגקוקאי חופן את ישבנכם בתא מעצר זמני.
מאחורי כל יעד אקזוטי יותר או פחות, עומדת מדינה עם חוקים משלה. והם לאו דווקא תואמים את גבולות המותר והאסור כפי שהם מוכרים לנו או למשטרת ישראל. בעצם הדבר היחיד שמשותף לרוב המדינות בעולם (ואנחנו לא לוקחים אחריות על מקומות שהשמות שלהם נגמרים ב"סטן"), הוא שאי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש. אז הזמנתם כבר כרטיסים לפוקט? בואו תלמדו מה כדאי לדעת, ממה כדאי להיזהר ואיך חוזרים הביתה בשלום, יחסית.

ויזה

כל חוקי ההגירה הישנים של תאילנד התחילו להיאכף לאחרונה. פירושו של דבר שאתם זקוקים לוויזה ל-30 יום כבר כשאתם נוחתים, כי יש סבירות מסוימת שתידרשו להראות אותה, בצירוף כרטיס טיסה מתאילנד חזרה הביתה (או לכל מקום אחר) עם תאריך ל-31 הימים הקרובים.
אחת הדרכים להתמודד עם המגבלה הזו הייתה לצאת לבורמה, ואז לקבל עוד ויזה של 30 יום. למרבה הטרחה כיום אפשר לחולל את הטריק הזה רק פעם אחת, ולא בלי הגבלה כמו בעבר, ובבורמה בטח לא מומלץ להסתובב בימים אלה.

אם בא לכם לחסוך את הפרוצדורה הזאת, או שאתם לא רוצים לסמוך על זה שמעברי הגבול יהיו פתוחים, או שסתם אין לכם יותר מדי מה לחפש בבורמה, אתם יכולים לסדר לעצמכם ויזה ל-60 יום מראש בשגרירות תאילנד בישראל (שדרות שאול המלך 21 תל אביב, 03-6958980).
דרכון ו-120 שקל יקנו לכם את הסרטיפיקט הנכסף. אם נסעתם דרך משרד נסיעות, הוא יוכל לטפל בעניין הזה תמורת תשלום סמלי. ויזה ל-60 יום אפשר להאריך בעוד 30 ימים בסניף המקומי של משטרת ההגירה התאית.
גם אם ענייני הוויזה נשמעים מסובכים ומייגעים, לא כדאי לוותר על להקפיד עליהם - שהייה מחוץ לנמל תעופה או לנקודת מעבר גבול בלי ויזה, היא סיבה מספיק טובה לתגובת שרשרת שכוללת מעצר, משפט, קנס, וגירוש מתאילנד לאלתר. שזה אומר שלום עכשיו.
אינפורמציה מפורטת על נהלי האשרות תמצאו באתר משרד החוץ התאילנדי.


סיגריות

לקטרים המוסמכים יכאב לשמוע את זה, אבל עדיף שתדעו – לתאילנד אסור להכניס יותר מפקט אחד של סיגריות (ובעברית, עשר חפיסות). רוצים להתחכם? מאמינים שהמוכס לא יפשפש לכם בכיסים? אין בעיה, רק קחו בחשבון שהקנס עלול להיות בגובה של 500 דולר, ומטיילים מדווחים שיש סיכוי לא רע בכלל שיבדקו לכם את המטען במכס. יותר מ-200 סיגריות בתיק, ולא משנה אם הן שלכם, של גיסתכם שעומדת מטר ליד או של כל מי שמטייל איתכם – ותזכו לקנס של 400 דולר (ואם נפלתם על דיל טוב זה יכול להיות חצי מעלות הכרטיס). ככה זה תאילנדים, אין להם פרופורציות. בקיצור, את החבילות של החמישה פקטים מהדיוטי כדאי להשאיר להשגחה עד החזור.


עוד קצת סיגריות 

זה יישמע מוזר, אבל בתאילנד אוכפים את חוק העישון במקומות ציבוריים. כלומר, החוק שלפיו אסור לעשן ליד מישהו שאוכל פאד-תאי במסעדה. במילה "אוכפים" אנחנו מתכוונים לזה שאם תעשנו סתם ככה בשדה התעופה ולא בכלוב המעשנים המיועד, לא תורשו לצאת מהשדה. מה שאומר שהרבה תאילנד כבר לא תראו.


אלכוהול

שורת כוסות אלכוהול (צילום: istockphoto)
אלכוהול. כמה שפחות יותר טוב | צילום: istockphoto

אותו סיפור כמו הברחת סיגריות, רק שפה מותר רק בקבוק אלכוהולי אחד (דין שווה ליין, וודקה, מרטיני רוסו – הם לא סופרים אחוזי אלכוהול). יותר מזה ואתם בצרות.

אבל עזבו זה – משרד הבריאות התאילנדי החליט שהחל מאוקטובר 2006 הגיל המינימאלי לרכישת משקה אלכוהולי, או אלכוהול מבוקבק, הוא 25. אז אם אתם לא עומדים בקריטריונים - תשתדלו להיראות מבוגרים.


סמים

צ'ילום (צילום: SXC)
צ'ילום. כדאי שתהיה בפנים פטרוזיליה | צילום: SXC

אנחנו לא רוצים להלחיץ, אבל "תאילנד נלחמת בנגע הסמים באופן נחרץ", כך מדווח משרד החוץ הישראלי. מה זה אומר? שסחר בסמים הוא עניין שאמור להסתיים בגזר דין מוות בתאילנד (!), ואפילו צינגלה קטן ורופס בכיס עשוי להכניס את המשתמש לכלא לתקופה שאינה בהכרח קצרה. אגב, המשטרה התאילנדית נוהגת לערוך פשיטות על מסיבות סוערות בבנגקוק, ולהכריח את המשתתפים לעבור בדיקת שתן המונית. והם לא בדיוק מתייחסים אל הנבדקים כמו אל פאריס הילטון.


מזכרות

אחד החוקים המשונים במדינה אוסר להוציא תמונות, פסלים או שברירי בודהה שהם חלק ממונומנטים ישנים או חפצים פרה-היסטוריים מהממלכה התאילנדית. תמונות, פסלים או רפרודוקציות חדשים של בודהה במצב שלם (!), ניתן לייצא לצורכי סגידה, לימוד או כל עניין אחר, אחרי שקיבלתם אישור ממשרד האמנויות. גם אז, אגב, לא תוכלו לייצא יותר מחמש יצירות לאדם. כי לסגוד זה בסדר – לסחור כבר לא.


אוטו (או אופנוע, או טוקטוק)

שוטרים תאילנדים על אופנוע (צילום: Flickr)
לשוטרים מותר! | צילום: Flickr

קודם כל כדאי לשנן שנוהגים פה בצד שמאל. שנית, וחשוב יותר, החוק התאילנדי מחייב החזקת רישיון בינלאומי בתוקף, שמצוינים בו סוגי הרכבים שמותר למחזיק הרישיון לנהוג עליהם. בנוסף, חובה לחבוש קסדה על רכבים דו-גלגליים. האכיפה, לפחות באיים, פחות דרמטית, אבל זה לא אומר שאין סיכוי ליפול על שוטר שהחליט להיות אפקטיבי.


ביטוח 

זהו, שלא כל כך. כלי רכב בתאילנד לא מבוטחים בביטוח צד שלישי, מה שאומר שמי שנפצע, או חלילה מתאשפז (שזה, אגב, בדיוק מה שביטוח אמור לכסות) – יצטרך לשלם על זה מכיסו. מומלץ לכסות את עצמכם מראש בביטוח רפואי מקיף, ולא לסמוך על רצונם הטוב וזהירותם המופלגת של נהגי הטוק-טוק בקוסמואי.


כסף

חשבתם שאצלנו מתלהבים יותר מדי מכסף? אז בתאילנד אסור לדרוך על שטרות או מטבעות כסף, ודווקא לא מסיבות קפיטליסטיות. פשוט במקום שבו מופיעים אצלנו ש"י עגנון ושאר אייקונים, אצלם מופיעים פורטרטים של משפחת המלוכה, שבעיניים תאילנדיות הם קדושים. אז לא ברור איזה סיבות יכולות להיות לכם לדרוך או לירוק על כסף, אבל אם אתם נקלעים לסיטואציה, תזכרו שזה אסור.


המנון

ההמנון של תאילנד, "פלנג האט" קוראים לו, מושמע מאז 1939 פעמיים ביום ברחבי תאילנד, ברדיו ובפארקים ציבוריים. אז כשכולם נעמדים ב-8:00 וב-18:00, זה בגלל שזה מה שהחוק דורש. וזכרו, חוק זה חוק, אז נא להשתלב. 


ולסיום – קטנה על מה לעשות אם עוצרים אתכם

קודם כל אל תתנו לאף אחד להגיד "אמרתי לכם". זה רק יבאס, ואתם צריכים את מלוא האנרגיות כדי להילחם בבירוקרטיה התאילנדית. בגדול אם עוצרים אתכם, מומלץ ליצור קשר מיד עם נציגות ישראל – השגרירות או הקונסוליה. הם לא יעשו שמיניות באוויר, אבל כן ישתדלו לעזור לכם, או לפחות יחברו אתכם לעורך דין מקומי.