ניקרגואה הודיעה ביום שישי כי היא מנתקת את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל, ותיארה את ממשלת ישראל כ"פשיסטית" וכמבצעת "רצח עם". החלטה זו באה במקביל למלאת שנה למלחמה, כשבהודעתה, ממשלת ניקרגואה גינתה את הפעולות הצבאיות של ישראל, שלטענתה גם הסלימו את המתיחות באזור, השפיעו על לבנון ואיימו על סוריה, תימן ואיראן.
ממשלת ניקרגואה מיישרת קו יותר ויותר עם איראן, בעלת ברית של ממשל הנשיא דניאל אורטגה. המדינה הפכה מבודדת יותר בשנים האחרונות, במיוחד בעקבות דיכוי אלים של הפגנות נגד הממשלה ב-2018, שלפי הערכות ארגוני זכויות אדם, הוביל להריגתם של יותר מ-300 אזרחים ומתנגדי שלטון. ההחלטה היא בעיקרה סמלית, שכן לישראל אין שגריר בבירת ניקרגואה, מנאגווה, והיחסים בין שתי המדינות כמעט ואינם קיימים.
ניקרגואה היא לא המדינה הראשונה באמריקה הלטינית שמתבטאת נגד ישראל, כאשר מנהיגי ממשלות שמאל במדינות כמו ברזיל, קולומביה וצ'ילה התגלו כמבקרים חריפים של ישראל מאז החלה המלחמה. ניקרגואה גם הצטרפה לתיק התביעה של דרום אפריקה נגד ישראל בהאג, ותקפה את גרמניה בסיוע לישראל והקלה בביצוע רצח העם הפלסטיני.
במשך עשרות שנים היחסים בין ישראל לניקרגואה היו צוננים. שתי האומות הללו, מרוחקות גאוגרפית אך שזורות זו בזו במורכבות של פוליטיקה בין-לאומית, מוצאות את עצמן כלואות במעגל של עוינות דיפלומטית. הבנת שורשי המחלוקת הזו דורשת בחינת התנגשויות היסטוריות והבדלים אידאולוגיים מתמשכים.
משלוחי נשק ותמיכה דיפלומטית
משפחת סומוזה שלטה בניקרגואה מתחילת שנות ה-30 עד 1979. ניקרגואה של הסומוזאים הייתה בין הראשונות להכיר בהקמתה של מדינת ישראל, אך המשפחה שלטה בכלכלת המדינה וחסמה למעשה את כל הניסיונות השלווים לשינוי פוליטי וחברתי, בזמן שהיא זוכה לתמיכה מלאה של ארצות הברית. יחסיה של ניקרגואה עם ישראל קודמים להקמת המדינה, כשהנשיא אנסטסיו (טאצ'ו) סומוזה דביילה סיפק לסוכנים ישראלים של ארגון ההגנה כיסויים דיפלומטיים הדרושים לרכישת נשק באירופה. טובה זו מילאה ללא ספק תפקיד מסוים באספקת ציוד צבאי של ישראל למשטר סומוזה החל מאמצע שנות החמישים.
בפברואר 1957 ניהלה משלחת ניקרגואה לישראל משא ומתן על עסקת נשק בסך 1.2 מיליון דולר עם שמעון פרס, אז מנכ"ל משרד ההגנה הישראלי. במשך תקופה שנמשכה יותר משני עשורים מכרה ישראל לצבא ניקרגואה טנקים, מטוסים קלים, משוריינים, נשק אוטומטי ותחמושת. עד שנות ה-70, לפי המכון הבין-לאומי לחקר השלום בשטוקהולם (SIPRI), ישראל הייתה אחראית ל-98 אחוז מייבוא הנשק של ניקרגואה.
מכירת נשק ישראלית לניקרגואה ולמדינות אחרות במרכז אמריקה נמשכה עד להתגברות האופוזיציה של מפלגת החזית הסנדיניסטית (FSLN) ב-1978, מפלגת שמאל שהתנגדה למשטר סומוזה. הפראות של חיילי סומוזה כלפי אזרחים בתקופה שלאחר המרד, יחד עם המשך דיווחים על התעללויות בבני אדם, אילץ את ארצות הברית לנתק את משלוחי הנשק לניקרגואה. עם זאת, ישראל המשיכה למכור נשק לשלטונות בניקרגואה וזו המשיכה לתמוך במדינה היהודית בכל החזיתות.
משנים כיוון ומשתפים פעולה עם אש"ף
היחסים ההדוקים בין הסומוזאים לישראל והעובדה שישראל סיפקה נשק כדי להילחם בסנדיניסטים, מסייעים להסביר את היחסים בין הסנדיניסטים לארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) שראשיתו בסוף שנות ה-60. הסנדיניסטים ראו בהשתתפותם בקרבות נגד בעלות בריתה של משפחת סומוזה עניין של הגנה עצמית. כמה מחברי ה-FSLN הראשונים אף התאמנו עם אש"ף בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 ובכך החלו להיווצר הקשרים ההדוקים בין הצדדים.
בשנת 1981 הצליחו הסנדיניסטים לעלות לשלטון בניקרגואה, ומערכת היחסים עם ישראל ירדה לטמיון. ניקרגואה תחת השלטון הסנדיניסטי יישרה קו עם ברית המועצות ובעלות בריתה, כולל ארגון אש"ף. צעד זה העמיד אותם בהתנגשות חזיתית מול ישראל, שראתה באש"ף ארגון טרור. שנה לאחר מכן ניקרגואה ניתקה את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל ב-1982 בעקבות מלחמת לבנון הראשונה.
למרות מה שרבים קיוו לו, נפילת ברית המועצות לא סייעה רבות לתיקון מערכת היחסים בין המדינות. ממשלותיה של ניקרגואה במרוצת השנים, אף שהן פחות נוקשות מבחינה אידאולוגית, המשיכו לשמור על קשרים הדוקים עם קובה ועם מדינות אחרות המבקרות את ישראל וקשורות ביחסיהן הדיפלומטיים לרוסיה. חשוב לציין כי ניקרגואה הפכה לאחת מהמבקרות הקולניות ביותר נגד ההתנחלויות הישראליות בשטחים, מדיניות שישראל רואה בה סוגיה פנימית ולא בין-לאומית.
היחסים הדיפלומטיים בין איראן לניקרגואה התחזקו בשנים האחרונות, בסימן תמיכה הדדית בנושאים גאופוליטיים שונים. שתי המדינות חולקות עמדה משותפת נגד השפעת ארה"ב באזוריהן ושיתפו פעולה ביוזמות כלכליות ופוליטיות. ניקרגואה, תחת הנשיא דניאל אורטגה, אימצה קשרים הדוקים יותר עם איראן, ורואה בה בעלת ברית במאבק במדינות המערב.
איראן, בתורה, סיפקה לניקרגואה גיבוי פוליטי, במיוחד בפורומים בין-לאומיים, והציעה תמיכה כלכלית, לרבות השקעות בתשתיות ופרויקטים של אנרגיה. שותפות זו אפשרה לניקרגואה לחזק את מעמדה על הבמה העולמית, תוך התיישרות עם האג'נדה הרחבה יותר של איראן במזרח התיכון. הקשר הפך למשמעותי יותר ככל ששתי המדינות עומדות תחת זכוכית מגדלת בין-לאומית – ניקרגואה בגלל הבעיות הפוליטיות הפנימיות שלה ואיראן בגלל תוכנית הגרעין השנויה במחלוקת שלה וההשפעות האזוריות והגלובליות שלה.
עלייה לשם ירידה – מסמר נוסף בארון היחסים הרעועים
דניאל אורטגה, המכהן כנשיא ניקרגואה מאז 2007, והיה בעבר מנהיג וחבר בחזית השחרור הלאומית הסנדיניסטית, הביע עמדה ביקורתית כלפי ישראל ופעולותיה בעזה. אורטגה, שבעצמו מתמודד עם ביקורת על התנהלותו כרודן, מייחס לישראל פעולות של רצח עם והאשים את גרמניה, בריטניה, הולנד, קנדה וכמובן ארצות הברית, בסיוע לישראל על ידי אספקת נשק ומימון והשבתה של סוכנות אונר"א. יתרה מכך הוא גם כינה את ישראל מדינת טרור ותומך נלהב בסוגייה הפלסטינית ובהקמת מדינה פלסטינית שתהיה מוכרת על ידי מדינות העולם.
משטרם של דניאל אורטגה ורוסריו מורילו, אישתו ודוברת ממשלתו, הפגין "גאווה" לדבריו כאשר קיבל בניקרגואה משלחת בראשות רמזי רבאח, חבר הוועד הפועל של אש"ף. המשטר הכריז על עצמו ככזה ש"תמיד ניצב בצד הפלסטיני" וגינה את "החמרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני הנורא", אבל בניגוד לשאר המדינות במרכז אמריקה, לא הייתה בהכרזה הרשמית התייחסות לארגון החמאס כלל.
יחסו של משטרו של אורטגה כלפי ישראל אינו מפתיע, וכבר משנות השמונים הוא הביע ביקורת חריפה נגד ישראל, וכך גם בשנים שלאחר מכן. בשנת 2010 הודיעה ניקרגואה על ניתוק היחסים עם ישראל לאחר אירוע המרמרה ורק שבע שנים אחרי כן שבו היחסים הדיפלומטים לפעול בין המדינות, אך המתיחות תמיד הייתה קיימת.
הסכסוך הישראלי-פלסטיני נותר נקודה מרה ביחסים בין המדינות. ניקרגואה מכירה בעקביות בפלסטין כמדינה ומגנה את הפעולות הישראליות שלדעתה מזיקות לתהליך השלום. תמיכה בלתי מעורערת זו בעניין הפלסטיני יוצרת עוד יותר לחץ על היחסים עם ישראל. כעת עם ניתוק היחסים הסמלי בין ניקרגואה לישראל, ניקרגואה למעשה הופכת לאחת המדינות באמריקה הלטינית, או בעולם, שיוצאות באופן אקטיבי נגד ישראל על הבמה העולמית.
ניקרגואה היא המדינה הגדולה ביותר במרכז אמריקה, וככזו היא מתגאה ביופי של טבע מדהים, עם הרי געש, יערות גשם, חופים ואגמים. לניקרגואה תרבות והיסטוריה עשירה, עם השפעות של עמים ילידים, קולוניסטים ספרדים ועבדים אפריקנים והיא יעד טיולים זול יחסית, בהשוואה למדינות אחרות במרכז אמריקה. למשרד החוץ האמריקני יש כיום אזהרת מסע ברמה 3 לניקרגואה, והוא ממליץ לתיירים לשקול מחדש נסיעות עקב "אכיפה שרירותית של חוקים, הסיכון למעצר שגוי וזמינות שירותי בריאות מוגבלת".
לעומת זאת, למרות שהמל"ל הוציא אזהרות מסע למחצית ממדינות העולם, עד לפני מספר חודשים אזהרת המסע לניקרגואה סווגה בדרגה 3, וכעת היא מסווג ברמה 1. חשוב לזכור כי בניקרגואה אין נציגות ישראלית, ומתחילת המלחמה ההמלצה הרשמית של משרד החוץ הייתה להימנע מביקורים במדינה בעקבות המתיחות. רוב הישראלים שמטיילים בניקרגואה, אליה אין צורך בוויזה, מגיעים כחלק מהטיול הגדול בדרום-מרכז אמריקה, או דרך טיסות מעבר כמו בטיסה ישירה ממיאמי בארה"ב. חשוב להיות מודעים לסיכונים ולנקוט צעדים כדי להישאר בטוחים. כדאי גם לבדוק את המלצות הנסיעות העדכניות ביותר לפני היציאה.