המקום אליו הדיסקו הולך כדי למות

_{וידוי: אף פעם לא הייתי בקלאב מד. לאמיתו של דבר, צימוד המילים "קלאב" ו"מד" מעורר בי פחד. כילד נהרייני פוחז נהגתי לרכב על אופניי לאורך "דרך הפטרולים" שהתפתלה מנהריה ועד לקלאב מד אכזיב, כדי לצפות דרך חרכים בגדר בתיירות אירופאיות משתזפות טופלס. פעם אחת, כשניסיתי להסתנן פנימה וליהנות ממנעמיי הבופה, מאבטח אכזר תפס אותי והפליא בי את מכותיו. אותו מקרה חקק בי טראומה בכל מה שקשור בקלאב מד; כשבשנת 1997 נסגר האתר עקב סיבות ביטחוניות, לאחר שהתפוצצה בשטחו קטיושה ששוגרה מלבנון, אפילו רווח לי קצת.  נקמה של ילד. אגב, לאחרונה דיווחה חברת קלאב מד על כך שבקרוב יפתח אתר חדש על חוף הים התיכון, איפשהו בין ראשון לציון לאשקלון. על זה נאמר, אופטימיות חסרת תקנה.}

 _{מחלון המטוס שנחת בפארו (Faro), עיר המחוז המרכזית, והיחידה בדרום פורטוגל עם נמל תעופה בינלאומי, נפרשו לנגד עיניי צוקים תלולים, שהאוקיאנוס האטלנטי נגס בהם וגרף אותם לחיכו העצום וחסר השובע. בינות לאותם סלעים מסותתים, נחשפו מפרצים זהובים שנוקדו בשמשיות צבעוניות. ברוך הבא לאלגרב. ברוך הבא לך- תייר קפיטליסט ונובריש שאף פעם לא דמיינת שתהפוך להיות.}

 _{האלגרב (Algarve - "המערב" בערבית) הוא הנקודה שמסמנת את הגבול הדרום מערבי של אירופה בואכה האוקיאנוס האטלנטי. עד לפני 12 שנה הוא נחשב לחבל ארץ נידח למדי, אבל אז האיחוד האירופי שפך מיליארדי יורו על סלילת כביש האגרה E1, חיבר בין חבל אלגרב לליסבון וצירף את הילד הדחוי של פורטוגל אל חיק המשפחה האירופאית שאף פעם לא רצתה אותו.}

 _{270 קילומטרים, סלולים או לא, מפרידים עדיין בין פארו לליסבון. מבחינה מנטלית ותרבותית הן עדיין רחוקות זו מזו כמו דג קוד טרי לבקלה מיובשת. אמנם מדובר באותו דג – המאכל הלאומי של פורטוגל, אבל הטעם, הו הטעם! הראשון הוא התגלמות העידון של הגסטרונומיה הדגית, ולשני מרקם של נעל ספורט ספוגת מים שהושארה להתייבש על החול הלוהט.} 

נקמתה של בוני אם

_{שופל התיירות המערבי המשומן והדורסני עבר גם על אוליוס דה אקווה (Olhos de Água), הכפר בו נמצא מתחם קלאב מד בלאייה. גם כאן התושבים המקומיים גילו שיותר משתלם לחפור בריכה בחצר האחורית, להשכיר את החדרים בקומה העליונה ולמכור כפכפי חוף מאשר לעבד את הכרם ומטע התאנים של הנחלה המשפחתית. פורטוגל כולה פושטת היום רגל, מוצעת למכירה מהבוהן ועד לקודקוד כמו זונת רחוב זקנה בצדי הכביש הלוהט שמוביל מאירופה אל צפון אפריקה.}

צעד אחר צעד:

 _{כיבוש הוא לא עניין חדש עבור הפורטוגלים: חלק גדול מהם צאצאים של כובשים אחרים, המוּרִים – מוסלמים שעלו מאזורי הסהרה כדי לנכס לעצמם את חצי האי האיברי. עד היום מגגות בתים רבים באלגרב מזדקרות ארובות מעוטרות, דמויות צריחי מסגדים. מטעי הזיתים והחרובים של המורים, לעומת זאת, הוחלפו בימינו במגרשי גולף נרחבים, שמוצצים עוד יותר את עתודות המים המתדלדלות של אלגרב - האזור הצחיח ביותר באירופה כולה.}

_{גם בקלאב מד דה בלאייה יש מגרש גולף יפהפה. בנוסף יש מיני גולף, משטחי טניס, מגרשי כדורעף וקטרגל, מתחם חץ וקשת, חוף פרטי ושירותי שמרטפות. כל שנותר לגלות הוא איפה הבר הקרוב. עם כל הכבוד, לא טסתי כל הדרך לפורטוגל על מנת לשפר את סיבולת הלב ריאה שלי או על מנת לעשות ילדים. לפחות לא בביקור הנוכחי.}

_{אז ככה: הבר של כפר הנופש סמוך לבריכה, וכולל מבחר נאה של תרופות הרגעה, כולן, חוץ משמפניות יוקרתיות, מוגשות לאורחים בחינם: באלנטיינס, ברבן פור רוזס, ג'ק דניאלס ואפילו ביטר פרנה ברנקה, חבר איטלקי נאמן שתמיד כיף לסגור איתו את הלילה.} 

_{בניגוד לדילים ההמוניים המוכרים מהנופשונים בטורקיה, בקלאב מד דה בלאייה האוכל מעודן בהרבה: האוריינטציה היא בלגית-צרפתית, מורשתו של המייסד הבלגי ז'ראר בליץ, וכבר בארוחת הערב הראשונה מצאתי עצמי דולה בתאווה שבלולי ים חלוטים מתוך קונכיותיהם ומוצץ עסיס מוח מתקתק של ראשי לנגוסטינים כתומים שהוטסו לכאן מנורבגיה. גם המולים המקומיים עסיסיים למדי, במיוחד כשהם מוקפצים בוויניו ורדה - יין מקומי חמצמץ. אויסטרים פורטוגליים, שמגודלים בחוות ים סמוכות, מעט מזרחה מכאן, מפוצחים במקום על ידי צוות עובדים מיומן ומונחים חצי עירומים על משטחי ענק של קרח גרוס, אבל אומר זאת כך, יונית: אין זה מקרי ששמעם של אויסטרים מבראטן, אירלנד וניו זילנד יצא למרחוק, ואילו על אויסטרים פורטוגליים אף אחד בעולם עדיין לא שמע.}

_{אבל רוב האנשים שמגיעים לקלאב מד, כולל הישראלים שמזוהים מיד על פי הצלחות העמוסות לעייפה בידיהם ומבט ה"נעמיס-עכשיו-כי-מחר-נמות" בעיניהם, לא מגיעים בשביל להתחפר בבופה. די הדהים אותי לגלות שכמעט ארבעים שנה לאחר השקתו, השיר "דדי קול" עדיין קורע כאן רחבות, כמו גם "אגדו דו דו"
ו "Y.M.C.A”. גם לאחר חצי בקבוק פור רוזס ואופוריה אפרודיזיאקית שסיפקו שני תריסר אויסטרים מקומיים, התקשיתי, תייר נרגן שכמותי, להניף ידיים ולנענע את האגן המאובן  לצד עשרות אורחים נלהבים ומיוזעים, חלקם, כך היה נדמה לי, כבר היו בגיל שתייה חוקי כשבוני אם הוציאו את אלבומם הראשון. וכך מצאתי עצמי חומק בחשאיות אל הלובי ומשם החוצה כדי לתפוס מונית אל רחוב הבילויים המרכזי של העיירה אלבופיירה, רבע שעה נסיעה משם.}

_{למה לא נסעתי לאירלנד?}

_{פורטוגלים כפריים לא רוקדים לצלילי בוני אם בטיילת של אלבופיירה, אבל המוזיקה שם לא פחות מצמררת. אני לא מאשים את הפורטוגלים, אנשים עם טעם מוזיקלי טוב בימים כתיקונם, אלא את חבורות האנגלים שמגיעים לכאן ברכבות אוויריות כדי לשתות שליש בירה ביורו וחצי, לעשות סקס בלילה על החוף ולטפח מלנומות ממאירות לעת יום.} 

_{בר אירי הוא גם תמיד מקום מצוין להצטייד בהמלצות אכילה ושתייה מוסמכות משתיינים מקומיים. האמת צריכה להיאמר: הפורטוגלים הם לא אורים ותומים בכל הנוגע לגסטרונומיה. אפשר להתנחם בעובדה שיין טוב במחיר הגון הם יודעים לעשות. אה, וגם בגריל הם יודעים לטפל: תמנונים, דגים וחזירים צלויים תמיד יהיו כאן טעימים. ואם ממש מתאמצים, אפשר למצוא באלגרב מסעדות מוצלחות: למשל, "דון סבסטיאו", בעיר  היפה לאגוש- חצי שעה נסיעה מערבה מאלבופיירה .}

_{המסעדה הוותיקה שהוקמה ב-1979 מגישה דגים ופירות ים טריים וטובים, אך גולת הכותרת שלה היא מרתף היינות העצום שחפור מתחתיה: הוא מכיל יינות אדומים של מיטב היקבים בפורטוגל וספרד, ואגף שלם שמוקדש ליינות פורט, כולל כאלו ששנות הבציר שלהם מרחיקות עמוק לתוך המאה ה-19. מלבד יינות אדומים, יש בו גם יין רוזה מפתיע מהיקב הסמוךAdega Do Cantor , בבעלותו של אחד, סר קליף ריצ'ארד. כשהבעלים, אנטוניו סבסטיאו, הוריד אותי אל המרתף הקריר, שקלתי ברצינות לבטל את כרטיס הטיסה חזרה ולבקש לגור בו למשך חודש. לאחר תחנונים לא מעטים הסכים אנטוניו לפתוח ולמזוג לי פורט משנת 1948, אשר נחשבת לשנת פורט ענקית כמעט כמו 1927 המיתולוגית.  את זכרונות הערב מחקנו באמצעות בבקבוק אקוורדיאנטה (Aguardiente), הכינוי המקומי לתזקיק אלכוהולי עשוי פירות.}

כל הפריפריות דומות זו לזו

_{על כנפיהם הרכות של אדי האקוורדיאנטה של דון סבסטיאו חזרתי לקלאב מד, מחויך ורגוע לאין שיעור. אני חושב שהיה זה בערב השני, או השלישי, בעצם אני די בטוח שזה היה ברביעי, לאחר שהתפטמתי בגאלונים של גינס, בוטנים מלוחים וזרועות תמנונים צלויות, מצאתי את עצמי מקפיץ את כרסי הלבנבנה על שפת הבריכה לצלילי דונה סאמר, כשבידי האחת כוס טאקילה סנרייז זרחנית ובידי השנייה אויסטר חלקלק ופרוסת ליים. כמו במקרה של אלכס ב"תפוז מכני", הטיפול בשיטת "לודביקו" לשיקום טראומות עבר הצליח: צפייה מחזורית בעשרות גופות שזופים מרקדים לצלילי שירים דביקים משנות השבעים הסירה ממני כל בדל התנגדות.}

הכותב היה אורח חברת "קלאב מד" ומשרד התיירות של פורטוגל

לכל כתבות המגזין

• חופשה
• טיול
• נופש
• קלאב מד