הנה שוב מגיעה התקופה הזו לפני פסח ועד אחרי החגים, שבה אנחנו נזכרים כמה יקר לצאת לחופשה בארץ. מחירי החופשות באילת, בה תמיד משתמשים כדוגמה, יכולים לטפס אל מעל לרף ה-20 אלף שקלים לחופשה משפחתית של שבוע, וכל צימר שמספק מים חמים ומיטה גובה מעל לאלף שקלים ללילה.
"לא הגיוני שמקום שצריך להביא אליו שמפו ומגבות ידרוש כאלה סכומים", אמרה קליה, שיצאה עם משפחה לנופש באזור ים המלח ושילמה 1,200 שקלים ללילה על חדר בסיסי עם מזרונים. "כל שיחה על נופש עם כל אחד ממכריי, כבר שנים מתחילה ומסתיימת בתרעומת על מקום כלשהו ובהשוואה לחופשה המושלמת המקבילה בחו"ל בעשירית מחיר, ונראה שהמצב רק ממשיך להידרדר".
וכמו שבכל שנה המחיר עולה מחדש, כך מדי שנה גם נערכות השוואות של מחירי חופשות בארץ לעומת המחירים מעבר לים, באותיות מודגשות שזועקות *כמה יקר כאן* (הנה גם אנחנו מצטרפים לטרנד). ובכל זאת, בתי המלון בחגים ובקיץ מלאים עד אפס מקום. "יש סיבות רבות בגללן הישראלים יעדיפו חופשה בארץ על פני חופשה בחו"ל, למרות שהיא יקרה בהרבה", מסביר ד"ר אורן גיל-אור, פסיכולוג קליני מומחה ומרצה במספר מכללות. "למשל תחושת הביטחון בארץ והרכישה של מוצר 'כחול לבן' בנוסף לחשש וחרדה מנסיעה למקומות רחוקים וזרים. כשיש מספר בעיות שעומדות מול המחיר הגבוהה, אנחנו לרוב נשכנע את עצמנו שלמרות המחיר זה בסדר לצאת לחופשה יקרה בהרבה".
השנה, כך טוענים גורמים בענף, המחירים התמתנו, ולמרות זאת מחירי הלינה בבתי מלון עדיין גבוהים ויש לכך לא מעט סיבות.
אז למה לעזאזל כל כך יקר לצאת לחופשה בארץ?
על פי בכירי ענף המלונות, אחד הדברים המרכזיים שמובילים למחירים הגבוהים הללו הוא עודף הבירוקרטיה. בעבר ציין אחד מבכירי המלונאים בארץ שעודף הבירוקרטיה גורם לכך שבניית מלון בישראל לוקחת לפחות 10 שנים מהרגע שמחליטים לצאת לדרך ועד שהאורח הראשון מתיישב בלובי. וכשעולה לך הרבה כסף לבנות את המוצר מי שישלם בסוף את המחיר הוא הצרכן.
"הרגולציה על ענף המלונאות היא משקולת כבדת משקל על צוואר הענף" טוענת יעל דניאלי, מנכ"לית התאחדות המלונות. "טיפול ברגולציות המקומיות והשוואתן לאלה הקיימות בחו״ל, יאפשר, בסופו של דבר, מרחב תמרון בתמחור המוצר המלונאי לצרכן הסופי".
בהתאחדות חברים 440 בתי מלון (כ-95% מכלל המלונות בישראל), ובין יתר פעולותיה, היא עוקבת אחר הוצאות התפעול בארץ לעומת העולם. מהמספרים עולה שמגדל ההוצאות למלונאי הישראלי מורכב משורה של רכיבים שאינם קיימים בחו"ל, והסכומים מדומיינים. קחו למשל את ענף הכשרות הייחודי לישראל. בהתאחדות ניסו לקדם רפורמה לפתיחת השוק לתחרות כי העלות של מערך הכשרות, ללא הכנות לפסח, נאמד בכחצי מיליארד שקלים בשנה.
גם עניין האבטחה מאפיין אותנו, ולמרות שינוי בשיטה, ההוצאה עדיין עומדת על כרבע מיליארד שקלים בשנה. שירותי הצלה הם חובה ישראלית בלבד - 60 מיליון שקלים בשנה, אגרות כיבוי אש מגיעות ל-33 מיליון שקלים, שדרוג מטבחים מטעם משרד הבריאות עלה לענף 126 מיליון שקלים, מהארנונה הופרדו שתי אגרות (שמירה ואשפה), שרק עולות כאשר באירופה הארנונה מחושבת על-פי תפוסות.
נמשיך? מלונות על קו החוף משלמים 'אגרת הפקת מי ים' על שימוש במי הים לצינון צ'ילרים, כשלמעשה המים חוזרים לים. ואם יש גחמה ישראלית הרי שהיא קשורה לחובה להצליל 25 אחוזים משטחי הבריכות, השקעה כוללת שמסתכמת ב-50 מיליון שקלים. לדרישה הזו אין אח ורע בעולם שהרי לים ולכינרת אין הצללה, ובמלונות שפת הבריכה מוצלת, כאשר בחלקם יש גם בריכות מקורות. מה מקור הדרישה ההזויה? לא ברור.
בנוסף, המלונאים מציינים שהרגולציה מתערבת עד רמת הצבע באריחי האמבטיה, אותו ניתן לבחור מתוך מפרט אחיד. תוסיפו גם תשלום תמלוגים הגבוה בארץ פי שבע מאירופה, שמגיע לסכום של 20 מיליון שקלים בשנה, וכן עלייה קבועה בחומרי הגלם, ותקבלו מתכון למחיר פיצוץ.
ועוד מרכיב חושב, אולי החשוב מכל: למרות כל אמור לעיל, למלונות בארץ יש ביקוש וכשיש ביקוש אין סיבה שהמחיר ירד. להיפך. הילה גור, מנהלת שיווק תיירות פנים במשרד התיירות, אומרת שהיקף פדיון בתי המלון מתיירות פנים בשנת 2019, לפני משבר הקורונה, הגיע לשיא של שמונה מיליארד שקלים ומנתוני 2022, גם אחרי שהשמיים נפתחו מסתמן "שתיירות הפנים דווקא גדלה". לפי נתוני התאחדות המלונות בישראל, לינות הישראלים עלו ב-8 אחוזים לעומת 2021 (בה לא היו בכלל טיסות לחו"ל) וב- 16 אחוזים לעומת 2019.
"יש בישראל הצטברות של יוקר מזוויות שונות: נדל"ן, כח אדם, מיסוי ממשלתי, ארנונה והיטלים מקומיים, כשרות, רכש מזון כשר, תקנות בריאות, מפעילי בריכה ומכון כושר, אבטחה, אתגרי יבוא ומכון התקנים ועוד", אומר ד"ר ערן כתר, יועץ וחוקר תיירות במכללה האקדמית כנרת, אשר עורך מחקרים עבור נציבות התיירות של האיחוד האירופי . ד"ר כתר מציין שכבר בשנת 2012 דו"ח בר ניר בדק את הוזלת הנופש בישראל ובין היתר המליץ להגביר את התחרות ולבנות עוד בתי המלון ובמקביל לצמצם את הרגולציה. מסקנותיה אומצו אך לא מומשו.
עד כמה באמת יותר יקר כאן בהשוואה לעולם?
כדי לבחון לעומק את יוקר בתי המלון בישראל, מבלי לצעוק אוטומטית "בחו"ל זה היה עולה לי חצי", ערכנו השוואה שבוחנת מגוון פרמטרים שמטרתם לדייק עד כמה שניתן את מחירי בתי המלון בארץ בהשוואה לעולם ולבדוק האם יקר כאן (כנראה שכן), אבל יותר חשוב - עד כמה יקר כאן.
אז בחרנו שש מדינות, שלוש שזולות מישראל: טורקיה, הודו וקוסטה ריקה, ושלוש שאמורות להיות יקרות ממנה: שוויץ, צרפת ויפן. בעזרת אתר בוקינג, בדקנו בתחילת מרץ (1.3.23), את המחירים בבתי מלון בערים הגדולות ללילה שבין ה-1-2.8.23 – שיא עונת הקיץ במרבית העולם.
בתוך כך, בחרנו רק בתי מלון המגישים ארוחת בוקר ושקיבלו ציון ממוצע של שמונה ומעלה ואז בדקנו מהו המחיר הממוצע של בתי המלון לפי שער הדולר ביום הבדיקה. המחיר הוא לאדם אחד בחדר זוגי, כלומר מחיר המלון הוא כפול.
אבל זה לא מספיק. הרי בהודו או טורקיה ממש זול לישון, אבל גם מרוויחים בהן הרבה פחות, ובכלל - הכל שם יותר זול. בדקנו שני משתנים נוספים: שכר ממוצע בכל מדינה כולל שכר שעתי ממוצע (הנתונים נלקחו מאתר http://www.salaryexplorer.com/ ) ומחיר ליטר דלק – פרמטר המרמז על רמת חיים ויוקר מחיה (הנתונים מאתר https://www.globalpetrolprices.com/). בשורה התחתונה: כדי להשוות תפוחים לתפוחים, מלונות למלונות במקרה שלנו, חישבנו כמה שעות צריך לעבוד כדי לממן לילה במלון, ממש כמו שמחשבים כמה משכורות צריך כדי לקנות דירה (203 משכורות, אגב).
בטורקיה למשל, הידועה כמדינה זולה למדי, שמושכת אליה לא מעט ישראלים, בעיקר לחופשות הכל כלול, השכר הממוצע הוא 426 דולר בחודש ואילו המחיר ללילה ממוצע באיסטנבול עומד על 82 דולר לאדם, סכום המהווה 19 אחוזים מהשכר הממוצע החודשי. השכר השעתי הממוצע עומד על 2.38 דולר, כך שבטורקיה צריך לעבוד 34.5 שעות כדי לממן לילה במלון, למעלה מארבעה ימי עבודה.
בהודו, עם שכר ממוצע של 386 דולר בחודש, המחיר הממוצע ללילה במלון מהווה כעשירית מהשכר. ההודים זקוקים "רק" ל-19 שעות עבודה כדי לממן לילה ממוצע במלון. בקוסטה ריקה שבמרכז אמריקה, לינה במלון שוות ערך רק ל-1.6 אחוז מסך המשכורת החודשית וצריך רק 3 שעות עבודה כדי לממן לילה במלון. הסיבה לכך היא שהשכר במדינה גבוה יחסית ושמחירי בתי המלון זולים יחסית, כך שלצאת לחופשה זה עסק די משתלם.
כשבודקים את שוויץ, מדינה יקרה להחריד, מגלים שאכן השכר הממוצע גבוה מאוד, אבל מחיר ממוצע של מלון מהווה פחות מ-2 אחוזים מהשכר. השוויצרים מרוויחים שכר ראוי ויכולים לנפוש כראות עיניהם ולחסוך את הסכום הנדרש לנופש (205 דולר לאדם בחדר זוגי) בתוך קצת יותר משלוש שעות עבודה.
בצרפת המצב פחות מזהיר משוויץ ולילה ממוצע בפריז שווה ערך ל-4.5 אחוזים מהשכר הממוצע. כדי לממן חופשה נדרשות כמעט שמונה שעות, כיום עבודה. ביפן, המדינה שנתפסת כאחת היקרות בעולם, המחיר הממוצע ללילה לאדם בטוקיו מהווה רק 3.6 אחוזים מהשכר הממוצע החודשיים. כך, עובד ממוצע יגייס את הסכום לחופשה תוך שש שעות וחצי של עבודה.
ובארץ הקודש? המחיר הממוצע ללילה הוא 5.5 אחוזים מהשכר החודשי, וצריך לעבוד כעשר שעות כדי לממן חופשה ללילה בארץ.
מה השורה תחתונה?
המספרים מוכיחים (כפי שהיה די ברור) שהפער בישראל בין השכר הממוצע לעלויות הלינה גדול מאוד, ויוקר בתי מלון, גובר אפילו על מדינות שמסורתית נתפסות כיקרות הרבה יותר כמו שוויץ ויפן. אפשר ללמוד גם שטורקיה היא אולי מדינה זולה יחסית עבור הישראלים, אבל לא בהכרח עבור הטורקים עצמם. שכושר ההשתכרות שלהם למימון לילה במלון, נמוך ונדרשות המון שעות עבודה.
מתוך שורה של סיבות מוכרות שתרמו לעליית המחירים לצרכנים, חשוב להפנות זרקור לפן הרגולטורי, ושכל נופש ישראלי יכיר בהוצאות התפעול המאתגרות של בתי המלון בישראל, בדיוק כפי שבתי המלון צריכים להכיר בתקציב הגבוה שאורחיהם משקיעים בחופשתם. המלונות נדרשים למקסימום תמורה לאגרה והאורחים ראוי שיכבדו את המאמץ והשירות.
ד"ר ערן כתר מסכם בפשטות שהקומבינציה המורכבת איך שהוא מצליחה: "בשורה התחתונה המשוואה עובדת. בתי מלון בארץ למדו לעבוד עם העלויות המטורפות ולהרוויח בצורה סבירה ויש עדיין ביקוש לחופשות וישראלים שמוכנים לשלם את המחיר ולכן השוק עובד. זה אולי קשה לאחרים שלא יכולים או לא רוצים, אבל זה לא רלוונטי".