המפגינים יצרו נחיל אנושי באורך של יותר מ-2 קילומטרים. התקשורת במרוקו דיווחה כי עשרות אלפים יצאו לרחובות הבירה רבאט לאחר שמספר מפלגות קראו למפגן תמיכה באוכלוסייה בעזה; כמה מהמפגינים תועדו דורכים על דגלי ישראל וארה"ב ומשמיעים קריאות בגנות "התמיכה של הממשל בוושינגטון בהפגזות הנפשעות של צה"ל".
זה קרה ב-15 באוקטובר, שמונה ימים לאחר השבת השחורה. מאז נערכו הפגנות דומות במספר ערים במרוקו; בסוף נובמבר אורגנה הפגנת ענק בקזבלנקה, שם מתגוררים רוב יהודי המדינה – בסך הכל מוערך כיום מספרם ב-1,500–2,000 – ואף שההפגנה התקיימה בעיצומה של הפסקת האש האחרונה בין ישראל לחמאס, עשרות אלפים נהרו גם אליה. השבוע (רביעי), כשכלי תקשורת בישראל ובעולם דיווחו על חיסולו של בכיר חמאס סאלח אל-עארורי בביירות, עצרת תמיכה בפלסטינים שהתקיימה ברבאט הפכה באופן ספונטני לאזכרה המונית. אחד הנואמים טען כי אל-עארורי "מת מות קדושים למען המטרה הפלסטינית".
מקס (שם בדוי) שמע על ההפגנות האחרונות בביתו שבישראל. כמו כמה מאות אנשי עסקים ונופשים ישראלים, גם הוא שהה בממלכה ב-7 באוקטובר ולא תכנן לחזור ארצה – אבל אז החלו ההמונים לצאת לרחובות. "יש לי עסקים בקזבלנקה ובמראקש. כשהמלחמה פרצה הייתי אמור להישאר במרוקו, אבל כשהתחילו ההפגנות הבנתי מהשותפים המקומיים שלי שעדיף לי לעזוב את המדינה ומהר", מספר מקס השבוע. "אמרו לי שעלולים לפגוע בי פיזית בגלל שאני ישראלי, מה שמבחינת הפרו-פלסטינים שם מסמן אותך כמטרה יותר מאשר יהודי מקומי". אלא שבשלב הזה כבר לא היה כל כך פשוט לטוס הביתה.
השבוע, כשדווח במרוקו על חיסול בכיר חמאס סאלח אל-עארורי, עצרת תמיכה בפלסטינים הפכה באופן ספונטני לאזכרה המונית. אחד הנואמים טען כי אל-עארורי "מת מות קדושים"
עם פרוץ המלחמה בוטלו כל הטיסות הישירות ממרוקו לישראל ולהפך; היו תיירים שמיהרו להזמין טיסות מקזבלנקה לפריז או למדריד ומשם לנתב"ג, וגם מקס נאלץ לאלתר. "כשראיתי יותר ויותר פעולות מחאה אנטי-ישראליות בקזבלנקה, שכרתי יחד עם כמה שותפים שלי מטוס פרטי וטסנו מקזבלנקה לפריז ובהמשך לתל אביב. הבנו שאין לנו מה לחפש במרוקו עד שהעניינים יירגעו, ובינתיים נגרם לעסקים שלנו שם נזק של מיליוני שקלים, כי אנחנו תלויים בתיירות מישראל ומצרפת. אם המצב לא ישתנה, נצטרך למכור חלק מהעסקים או את כולם כדי לכסות את ההלוואות שלקחנו מהבנקים".
גם רונית (שם בדוי), ישראלית שמנהלת עסק בתחום התיירות, נמלטה ממרוקו עם פרוץ ההפגנות: "יש לי שם השקעות מניבות, אבל החלטתי לעזוב ולחזור לארץ עד יעבור זעם. לא נעים להיות ישראלי במרוקו בתקופה הזו. יש לי שם שותפים שמאמינים שהמלחמה וההפגנות יסתיימו בקרוב ונוכל לחזור לעסקים, אבל בינתיים ההפסדים נערמים כל יום, וזה לא נגמר. אנחנו שוקלים לחסל את העסקים במרוקו אם המלחמה לא תסתיים או שהמצב יחריף מבחינת ההפגנות. בלי התיירים הישראלים אין לנו מה לחפש שם".
למקס ולרונית היה לפחות מפלט מהזעם ברחובות מרוקו, בית בישראל לחזור אליו. זה לא המצב אצל חברי הקהילה היהודית במדינה, שהבית היחיד שהם מכירים בוער סביבם.
לא רק מחאה, אלא גם תמיכה בטבח
אליהו (שם בדוי), איש עסקים יהודי שמתגורר בקזבלנקה, משתדל שלא לצאת מהבית. אומנם הוא מתגורר בבניין יוקרתי ומאובטח, אבל בשבועות האחרונים הוא מעדיף לשמור על פרופיל נמוך, לא להתבלט. את הכיפה הוא משאיר בבית; אם אין ברירה אלא לצאת לרחוב, הוא חובש קסקט ("זה גורם לי להיראות אירופי. ספרדי, צרפתי, משהו"). את עסקיו סגר עד להודעה חדשה.
"שורפים פה דגלי ישראל, מציירים גרפיטי של מגן דוד ודגלי ישראל על מכסי ביוב ודורכים עליהם. בקהילה היהודית מעדיפים להתפלל בבית ולא בבית הכנסת, לא לוקחים סיכונים"
אליהו מספר שראה ממש מחלון ביתו הפגנות אנטי-ישראליות. הוא מספר על צעירים רבים שמביעים לא רק מחאה על הרג אזרחים בעזה, אלא גם תמיכה בטבח שביצעו מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר. חלקם, הוא אומר, קוראים להשמדת ישראל ולהרג יהודים.
הפגנות נגד ישראל אינן דבר חדש במרוקו – במהלך מבצע "שומר החומות", למשל, התקיימו הפגנות כאלה ב-46 ערים במדינה – אבל אליהו טוען שאין מה להשוות. "הפגנות סוערות ומפחידות כאלה נגד ישראל והיהודים לא היו מעולם במרוקו", הוא אומר. "שורפים פה דגלי ישראל, מציירים גרפיטי של מגן דוד ודגלי ישראל על מכסי ביוב ודורכים עליהם. לא מעט בקהילה מעדיפים להתפלל בבית ולא בבית הכנסת, לא לוקחים סיכונים".
ממה בדיוק הם חוששים?
"יש כאן צעירים שמסתכלים עלינו היהודים בשנאה גדולה. אנחנו פוחדים שיעשו בנו פוגרומים, שיבזזו את העסקים שלנו. אתה יודע, מעריכים שבאיראן חיים כיום 20–30 אלף יהודים, ואני אומר לך: כרגע הם מבוהלים פחות מיהודי מרוקו. פה אין ביטחון, אין עתיד, יש הרבה פאניקה, ואף אחד לא מנסה להרגיע אותנו או להפנות את תשומת הלב של השלטונות. ראשי הקהילה שותקים כמו דגים באקווריום, אף אחד מהם אפילו לא העלה איזה פוסט נגד ההפגנות".
איש עסקים ישראלי: "כשהמלחמה פרצה הייתי אמור להישאר במרוקו, אבל כשהתחילו ההפגנות הבנתי מהשותפים המקומיים שלי שעדיף לי לעזוב את המדינה ומהר"
מנגד, צעירי מרוקו עושים שימוש נרחב ברשתות החברתיות – בדגש על טיקטוק – כדי למחות על הנעשה בעזה, ובמקרים רבים גם להסית לפגיעה בכל מה שקשור לישראל וליהדות. "יש דור צעיר ומוסת שלא יהסס לצערי לשחוט יהודים אם ייתקל בהם ברחובות", טוען אליהו. "הם קוראים לנו להסתלק מהמדינה, דבר שלא קרה שם מעולם. אני חושש לעתידה המפואר של הקהילה היהודית, שעלולה פשוט להיעלם אחרי מאות שנים. מי שיש לו כסף או משפחה בחו"ל – עוזב. מי שנשארים הם הקשישים שאין להם לאן ללכת. להערכתי בתוך עשור הקהילה כאן תיכחד".
מה אתה רואה בקהילה כרגע?
"משפחות שלמות כבר עזבו מאז תחילת המלחמה. חלק מכרו עסקים ודירות במחירי הפסד, העיקר לעזוב. יש לי מכרים שנסעו לבני משפחה במיאמי, בניו יורק ובתל אביב, והם שוקלים אם לחזור למרוקו או לעזוב סופית. יצא לי לדבר גם עם ישראלים שהגיעו לכאן בחודשים האחרונים, כולם עם דרכונים אירופיים, בעיקר פורטוגליים. הם מקפידים לא להגיד שהם גרים בישראל".
ההפגנות גלשו באחרונה לערים צפוניות כמו טנג'יר וטטואן, שהאוריינטציה שלהן נחשבת אירופית. יוסף (שם בדוי), יהודי תושב רבאט, רואה בכך מגמה מסוכנת. "הרחוב נהיה קיצוני מאוד. כאן ברבאט שכרנו מאבטחים ושדרגנו את הדלתות בבתים כדי למנוע מההמון להסתער ולפגוע בנו. אני באמת מאמין שתרחיש כזה עלול להתקיים בכל רגע. השוטרים והשלטונות רואים את ההפגנות מלאות השנאה ושותקים, לא נוקפים אצבע. אנחנו נמצאים בסכנת חיים ממשית".
מלונות, מסעדות ובתי בושת
לצד הפגיעה בעסקים ובתחושת הביטחון של חברי הקהילה היהודית, האווירה במרוקו חיסלה למעשה את התיירות מישראל. רק בחודש שעבר מלאו שלוש שנים להסכם הנורמליזציה שנחתם בין המדינות, ובהפגנות עולות שוב ושוב קריאות להשהות או לבטל אותו. אם השלטונות במרוקו ייעתרו או לא, התייר הישראלי שהפך מאז דצמבר 2020 לבן בית בממלכה כבר נעלם מהנוף.
ד"ר אורית ואקנין-יקותיאלי: "הסכם הנורמליזציה מחזיק מעמד בגלל אינטרסים משותפים. המלך מוחמד השישי מאפשר את ההפגנות, אבל משמר את ההסכם עד כמה שאפשר"
בעקבות הסכם הנורמליזציה – חלק מהסכמי אברהם, שעליהם חתמה ישראל עם איחוד האמירויות, בחרין, סודאן ומרוקו – הגיעו למדינה מאות אלפי תיירים מישראל. טיולים מאורגנים למראקש, לקזבלנקה ולקברי הצדיקים במרוקו ננעצו חזק במפת התיירות הישראלית; יזמים ואנשי עסקים מישראל, ובכלל זה גם בכירים בארגוני פשע, זיהו הזדמנות טובה להשקיע בבתי מלון, במסעדות, בחברות להשכרת כלי רכב – ובמקרה של המשקיעים מהעולם התחתון, גם להיכנס כשותפים בבתי בושת (בעיקר במראקש, שנחשבת ליעד מועדף על התייר הישראלי).
בצד הנורמטיבי של הדברים, בענף התיירות מספרים על מאות אלפי מטיילים ישראלים שהגיעו לממלכה מאז 2020 – ועל מאות אלפים שהגיעו עוד קודם. "ישראלים ביקרו במרוקו הרבה לפני הנורמליזציה, בעיקר כאלה עם שורשים במדינה – שנולדו בה או שההורים שלהם עלו ממנה", אומרת עלמה דיין, מדריכת טיולים במרוקו. "לפני ההסכם היינו דואגים לוויזה קבוצתית, וכבר אז היה ביקוש גדול לטיולים, בעיקר לקברי צדיקים".
מה קרה מאז הנורמליזציה?
"הביקוש קפץ במאות אחוזים. היה טירוף, הטיסות היו מלאות. גם כאלה שלא נולדו במרוקו טסו לטייל בה וחזרו מוקסמים. המקומיים מצדם יצאו מגדרם כדי לארח את הישראלים, אבל הכל ירד לטמיון כשפרצה המלחמה. אין טיסות, אין טיולים, וישראלים מעדיפים להישאר בארץ, לא רוצים סיכונים".
"התייר הישראלי אהוב במרוקו בגלל שהוא לארג'. מבזבז הרבה כסף בשווקים, במסעדות, בבתי מלון, יותר מהתייר האירופי", מספר קולגה של דיין, גם הוא מדריך טיולים ותיק. "עכשיו אני בספק גדול אם הישראלים יחזרו אי-פעם למרוקו. כרגע ההפגנות גורמות להם לטוס ליעדים אחרים, ויש מטיילים שאומרים לי שזה כבר לא ישתנה. שהם לא יהיו מוכנים לפרנס מדינה שהאזרחים שלה תומכים בחמאס ובטבח של 7 באוקטובר".
ואקנין-יקותיאלי: "מעולם לא היו במרוקו הפגנות בעוצמות כאלו. איסמאעיל הנייה ביקר במדינה בעיצומה של המלחמה, זה לא הוסיף לתחושת הביטחון של היהודים"
לפי ההערכות בתעשיית התיירות, אלפי ישראלים שילמו השנה מראש על טיולים מאורגנים במדינה האפריקאית בחודשים אוקטובר–דצמבר וגם בחודשים הראשונים של שנת 2024 (הסתיו ותחילת החורף, כשהטמפרטורות במדינה החמה יורדות, הם עונת השיא בתיירות הנכנסת). לא לכל התיירים הוחזרו כספים מחברות התיירות והתעופה, ובצד השני נאמד הנזק לכלכלת מרוקו במיליוני דולרים.
מוטי (שם בדוי), ישראלי שנהג לטוס לפחות פעמיים בשנה לחופשות במרוקו, מביע השבוע תחושות שמשותפות כנראה לישראלים רבים: "אני לא מתכוון להשאיר יותר כסף במדינה שבה שורפים את דגל מדינת ישראל ועוד מתגאים בזה. ההפגנות במרוקו מוכיחות שיש הרבה צביעות ושנאה כלפי ישראל והיהודים, ואני אומר: אדרבא, נטייל במדינות שתומכות בנו. בושה בעיניי שמלך מרוקו והמשטרה במדינה מאפשרים לכל זה לקרות".
אפקט הבומרנג הפלסטיני
ד"ר אורית ואקנין-יקותיאלי היא מרצה בכירה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ומי שעומדת בראש מרכז הרצוג ללימודי המזרח התיכון והדיפלומטיה. לדבריה, סכנת קריסה מאיימת על הסכם הנורמליזציה בין ישראל למרוקו – ולא רק מאז 7 באוקטובר. "עוד כשההסכם נחתם הזהרתי שהוא עלול לא להחזיק מעמד, וזה מהטעם הפשוט שגם מרוקו וגם ישראל פשוט דילגו בעת מעמד חתימת ההסכם על הפלסטינים. לטעמי זאת הייתה טעות גדולה", אומרת ד"ר ואקנין-יקותיאלי. "כרגע ההסכם מחזיק מעמד למרות ההפגנות הסוערות פשוט כי גם לישראל וגם לשלטונות במרוקו, בדגש על המלך, יש אינטרסים משותפים – כלכליים וביטחוניים".
מי עומד מאחורי ההפגנות הפרו-פלסטיניות במרוקו?
"באופן כללי, הצעירים הם אלה שמסיתים ומארגנים את ההפגנות נגד ישראל והיהודים. הם תומכים בחמאס ובפלסטינים בעזה, ויש להם ייסורי מצפון וזעם גדול על כך שההסכם בין שתי המדינות לא בוטל".
למרות שישראל מכניסה לא מעט כסף למרוקו?
"צריך להבין שהפלסטינים הם המוקש של המזרח התיכון, אי אפשר לכונן הסכמים בין ישראל למדינות ערביות מבלי להתחשב בהם. התעלמות מקיומם תחזור אל כולם כמו בומרנג".
היהודים במרוקו כבר מדברים על חשש מפגיעה פיזית.
"טבעי שהיהודים יחושו בהלה בגלל ההפגנות במדינה, שמעולם לא היו בעוצמות כאלו. מה שקרה ב-7 באוקטובר העלה את מפלס הדאגה בקהילה, וגם העובדה שבעיצומה של המלחמה ביקר במרוקו איסמאעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, לא הוסיפה לתחושת הביטחון של היהודים".
יוסף (שם בדוי), יהודי תושב עיר הבירה רבאט: "הרחוב נהיה קיצוני מאוד. כאן ברבאט שכרנו מאבטחים ושדרגנו את הדלתות בבתים כדי למנוע מההמון להסתער ולפגוע בנו"
ד"ר ואקנין-יקותיאלי מספרת שאפשר היה להרגיש את הפער בין רוח הסכמי אברהם לתחושות ברחוב כבר כחודש לפני פרוץ המלחמה, כשרעש אדמה פקד את מרקש וסביבותיה. כמעט 3,000 בני אדם איבדו את חייהם, עשרות אלפים נפצעו, אבל השלטונות במרוקו דחו את בקשת ישראל לשגר למדינה משלחת חילוץ והצלה. "שלטונות מרוקו סירבו להצעה על הסף, כי הם ידעו שסיוע ישראלי ייראה רע – גם אצלם בבית וגם בעולם הערבי. היום המצב הוא שהמלך מוחמד השישי מאפשר ביד אחת את ההפגנות, ובשנייה דואג לשמר את ההסכם עד כמה שאפשר. אבל כבר אפשר לומר שהמלחמה בעזה הרסה את היחסים בין המדינות, וככל שהיא תימשך, ההסכם יישאר במקרה הטוב על כרעי תרנגולת. אם מצב האזרחים בעזה יחמיר והמראות יהיו קשים, קשה לי להאמין שההסכם יחזיק מעמד".
אפרים (שם בדוי), יהודי תושב קזבלנקה: "בעיני חלק מאוכלוסיית מרוקו, היהודים נחשבים כרגע לסוכנים כפולים. הסיבה היא שבבתי הכנסת אנחנו מתפללים לשלומה ולביטחונה של מדינת ישראל, לשלום חיילי צה"ל – וגם לשלומו של מוחמד השישי, שאנחנו מאחלים לו אריכות ימים ורפואה שלמה. יש כאן אנשים שלא מסוגלים לקבל את זה, והם רואים בנו סוג של בוגדים.
"יש לזה גם צד שני: אני חושב שבגלל המצב, ראשי הקהילה היהודית כאן מעדיפים לשמור על שקט ולא להתבטא בעד או נגד מדינת ישראל, כדי שלא יצטיירו בארץ כבוגדים. אבל לא מעט יהודים מתבטאים בחדרי חדרים נגד המלחמה בעזה, כי זה פוגע בהם ומסכן את חייהם. אגב, אחד הדוברים הכי קולניים נגד הפעולות של ישראל כאן הוא ציון אסידון, יהודי פעיל שמאל שקורא לביטול הסכמי הנורמליזציה. כבר שנים הוא מוביל קו קיצוני מאוד נגד המדינה ורותם לעזרתו חברי פרלמנט ושרים שהפכו לפרו-פלסטינים ותומכים בביטול ההסכם".
הזכרת את בתי הכנסת. אתה עצמך ממשיך ללכת לתפילות?
"אני מעדיף להתפלל בבית, כי נהיה מסוכן מאוד לצאת החוצה. לפעמים יש בקושי מניין, כי אנשים מפחדים שיעשו בהם לינץ' בדרך לבית הכנסת".
יותר דרמטי מהסכם הסגרה
בעשור האחרון התמקמו עבריינים ישראלים רבים במרוקו. ראשי משפחות פשע מהמגזר הערבי והיהודי השקיעו על פי ההערכות עשרות מיליוני דולרים במגוון ענפים במדינה, ובהם מלונאות, השכרת דירות ובניינים, ברים, מועדוני לילה, מגרשים להשכרת כלי רכב ובתי בושת. הנורמליזציה אינה כוללת הסכם הסגרה בין מרוקו לישראל; אומנם המשטרות בשתי המדינות החלו לשתף פעולה בשנים האחרונות, אבל העבריינים מהארץ חשו שהם יכולים להמשיך לפעול מתחת לרדאר. זה השתנה עם פרוץ המלחמה.
"עשינו ערימות של כסף בכל חודש. מי חשב שתהיה מלחמה שתעשה לנו כזה נזק, נהרס לנו הכל", אומר השבוע עבריין בכיר ממרכז הארץ, שמספר על מכירת בזק של נכסים במרוקו ועל הפסדים של מיליוני שקלים. "חטפנו מכה קשה מאוד, אכלנו אותה. השותף שלי ואני החלטנו לחסל את העסקים שלנו במדינה ולצאת עם קצת כסף ביד, אז מכרנו מה שיכולנו, בכמה שיכולנו. זה עדיף מלהישאר עם התחתונים למטה".
איך בעצם פגעה בכם המלחמה?
"תיירים ישראלים, בעיקר צעירים, היו מבלים הרבה במועדונים שלנו וגם בעסקים האחרים. היום הכל מת, לא נכנס כסף. הטיסות בוטלו, ישראלים פוחדים להגיע בגלל כל ההפגנות. אם לא היינו מוכרים, ההפסדים שלנו היו יכולים לגדול עוד יותר. לא נורא, נשקיע במדינות אחרות".