לפני כמה ימים קראה חברת ועדים, המרכזת את המידע על הפעילות הכלכלית של ועדי העובדים בישראל, לבתי המלון בישראל להוריד את מחירי הנופש, תוך שהיא מאיימת שאם לא יעשו זאת, הוועדים יעבירו את פעילות הנופש הארגוני שלהם לחו"ל. בשלב זה אי־אפשר לדעת אם זהו איום סרק או לא, אך עבור בתי המלון זהו איום שאם ימומש, עלול להוביל למשבר רציני בענף. זאת, מאחר שוועדי העובדים והקבוצות המאורגנות אחראים על כשני שלישים מפעילות תיירות הפנים בישראל.
בענף המלונאות קיבלו את קריאת הוועדים בתמיהה, והיו גם מי שאמרו כי "הציניות מזמן לא נראתה באופן כל כך ברור", מכיוון שוועדי העובדים והקבוצות המאורגנות גם כך מקבלים מחירי נופש נמוכים משמעותית מאלה שמשלם הצרכן העצמאי, בזכות היותם כוח צרכני מסיבי. מבדיקת TheMarker עולה כי שיעור ההנחה שלו זוכים ועדי העובדים מגיע לעתים לעד 50%, כך שהם אינם סובלים מהמחירים הגבוהים שעמם נאלצים להתמודד ישראלים שלא זכו להיות חלק מוועד או ארגון גדול כלשהו.
יעקב אלוש, מנכ"ל ועדים, טוען כי ועדי העובדים לא מבקשים את ההוזלה עבורם. לדבריו, "אנחנו רוצים לנצל את הכוח שלנו, כשחקן משמעותי בענף, כדי לגרום להורדת מחירים לכלל הנופשים. זה מאבק צרכני, ומכיוון שאנחנו מחזיקים את הענף הזה, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לדרוש את הורדת המחירים לקהל הרחב".
אכן, מחירי הנופש בישראל - בעיקר בתקופות השיא של החגים וחודשי הקיץ - גבוהים משמעותית לעומת אלטרנטיבות בחו"ל. ישראלים שמנסים להשיג כיום חדרים לחופשה בפסח באילת, עיר הנופש המסורתית, נתקלים במחירים שמתחילים ב–7,700 שקל ל–4 לילות לזוג עם שני ילדים במלון ברמה גבוהה - והמחיר יכול להגיע גם ל–13–14 אלף שקל, תלוי ברמת המלון ובתפוסת החדרים בעת ההזמנה. כשמעיפים מבט לכיוון נתב"ג רואים שחבילת נופש הכוללת מלון וטיסה לערים כמו פאריס, רומא, ברצלונה או ברלין לאותה תקופה, תעלה 9,000–13 אלף שקל, ואילו מחירה של חבילת נופש לאזור אגן הים התיכון מתחיל ב–7,500 שקל.
בתקופות השפל, המחירים באילת נמוכים יותר - בפברואר, אותה חבילה תעלה 4,000–6,000 שקל למשפחה, ובמארס המחירים כבר יעלו ל–5,000–7,000 שקל. עם זאת, מחירים אלה עדיין דומים למחירים שניתן להשיג תמורת חופשה בחו"ל בחודשיים הקרובים, כך שאין יתרון במחיר לנופש בישראל.
המלונאים לא מכחישים שהמחירים בישראל גבוהים, אך טוענים שהמחירים הם תוצר של ביקוש והיצע, שקיים בכל העולם - ברגע שהביקושים עולים, המחירים עולים בהתאם. ובכל זאת, נשאלת השאלה האם למחירים הנמוכים שמקבלים הוועדים אין חלק במחירים הגבוהים שדורשים בתי המלון מקבוצת המיעוט - הלקוח הפרטי.
כמה אפשרויות של נופש
על אף יוקר הנופש בישראל, 2013 היתה שנת שיא בתיירות פנים, עם 12.8 מיליון לינות של ישראלים - גידול של 3% לעומת 2012. אך המספרים האלה היו יכולים להיות נמוכים משמעותית אלמלא הוועדים והקבוצות המאורגנות. בתי המלון בישראל זקוקים לעסקים שלהם כמו אוויר לנשימה. הכוח שלהם הוא ביכולת לייצר ביקושים ולמלא את המלונות בתקופות "מתות", כמו חורף ואמצע השבוע, ופחות בתקופות של ביקוש גבוה, שבהן מתמלאים בתי המלון בנופשים עצמאים, שמשלמים את המחירים הגבוהים שהם דורשים.
כך, ועדי העובדים והקבוצות המאורגנות מספקים את ה"ריפוד" שבתי המלון זקוקים להם כדי להתקיים. בלעדיהם, לא בטוח שבתי המלון היו מצליחים לשמור על רווחיות גם בתקופות השפל, להחזיק כוח עבודה רציף לאורך כל השנה או בכלל לפתוח את המלון בתקופות אלה.
לדברי שמואל צוראל, מנכ"ל התאחדות המלונות בישראל, הקבוצה המאורגנת הגדולה ביותר בתחום תיירות הפנים בישראל היא אנשי הקבע, בתקציב של כ–100 מיליון שקל. אחריה נמצאת המשטרה, עם תקציב של 60 מיליון שקל בשנה, ואחריהם הסתדרות המורים וכמה ועדי עובדים של חברות שונות במשק, בהן חברת החשמל, טבע ובזק.
"כל העסקות הסקטוריאליות והמוסדיות הללו מחזיקות תקציב של כמיליארד שקל", אומר צוראל. "הערים האטרקטיביות לעסקות קבוצתיות לאורך כל השנה הן אילת, ים המלח, טבריה ונתניה. תל אביב והרצליה פחות אטרקטיבית לקבוצות. רוב השנה גם ירושלים לא אטרקטיבית, כי היא מוטת תיירות נכנסת - למעט חודשי הקיץ. בתקופה זו אין תנועה קבוצתית מחו"ל, אלא רק תיירות נכנסת עצמאית שאינה מספקת, ואז הקבוצות נכנסות ומקבלות מחירים טובים".
הוועדים והקבוצות המאורגנות מציעים לחבריהם כמה אפשרויות של נופש - זה יכול להיות נופש שנתי מוזל במחיר מסוים שמסובסד על ידי הארגון, כאשר העובד משלם סכום מסוים והארגון משלים את ההפרש. כך למשל, מקבלים אנשי הקבע נופש במחיר של 200–800 שקל ללילה במלון, ושוטרים מקבלים 4 לילות באמצע השבוע ב–1,000 של או 3 לילות בסוף השבוע ב–750 שקל. אפשרות נוספת היא מתן סכום קבוע למימון חלקי של הנופש, כפי שמקבלים עובדי חברת החשמל (300 דולר בשנה) או עובדי בזק (2,000 שקל בשנה).
יש קבוצות שמקבלות את ההטבות שלהן בדרך אחרת, כמו למשל הסתדרות המורים, ארגון המורים, חברת טבע, עיריית תל אביב ואחרים, שמציעים לעובדים שלהם בחירה מתוך מגוון רחב של נופשים במחירים אטרקטיביים.
כשהמלון מלא - המחירים עולים
כדי לבחון את השאלה מה השפעת הוועדים והקבוצות המאורגנות על יוקר הנופש, צריך לדעת שמחיר חדר בבית המלון נקבע לפי התפוסה של המלון בתאריך המיועד - ככל שבית המלון מלא יותר, כך המחיר גבוה יותר, וככל שיש יותר חדרים ריקים - המחיר יהיה נמוך יותר. לדוגמה, אם הלקוח הפרטי הזמין לינה ביום שבו מגיעה למלון קבוצה מאורגנת גדולה, הוא ישלם יותר ממה שהיה משלם אם הקבוצה הזו לא היתה קיימת - כי אז המלון היה ריק.
אירוח הוועדים והקבוצות חוסך למלונאים מאמצי שיווק גדולים ומבצעים אגרסיביים, שהיו נאלצים לבצע כדי להשיג את אותו מספר אורחים, לקוח אחר לקוח. לכן, אין פלא שהמלונאים מעדיפים את הוועדים והקבוצות. מנהל תחום קבוצות באחת מחברות מארגני הנופש אומר כי "ללא הקבוצות, בתי המלון היו סובלים מתפוסות נמוכות יותר, ואז הם היו נלחמים יותר על הצרכן הפרטי - כי הם לא היו יכולים להסתמך על הלקוחות הקבועים שהוועדים מספקים להם. ברגע שהמלון מרגיש שהתפוסות שלו לא טובות, הוא מציע הטבות ומבצעים ללקוחות פרטיים. כיום הם עושים את זה פחות, כי יש להם את הוועדים".
בכיר בענף המלונאות טוען כי "מכיוון שהמחיר נקבע לפי התפוסה, אם הוועדים לא היו באים למלונות, אז המלונאים היו צריכים להוריד את המחירים ללקוחות הפרטיים, כדי למשוך אותם שלא יישארו ריקים. היינו רודפים אחריהם יותר באגרסיביות".
לדברי בכיר ברשת מלונות אחרת, "הצרכן הבודד לא משלם כדי לכסות על הפסד כספי שנגרם בגלל הקבוצות האלה. בתי המלון היו מפסידים עוד יותר אם לא היו להם את הקבוצות בחודשי החורף - ואז המחיר לצרכן היה עולה".
עם זאת, מוסיף הבכיר כי "נכון שאם הקבוצות והוועדים היו משלמים יותר על הנופש שלהם, אז הצרכן הבודד היה משלם פחות. אבל למה שיעשו את זה מיוזמתם? הם יודעים שבגלל ביקושים נמוכים בחודשים מסוימים יש להם את הכוח להגיע למחירים האלה. אם היינו בביקושים יותר גבוהים, אז מן הסתם הקבוצות המאורגנות היו משלמות יותר והיה איזון נכון יותר בשוק. אבל אנחנו שוק לא מאוזן ואין ביקושים במהלך כל השנה. זה הפתרון היחיד שיש לנו כדי לשמר את העובדים לאורך השנה".
חופשה בחו"ל יותר אטרקטיבית
ויש גם דעות אחרות. מנהל תחום הקבוצות אומר כי החופשות של הקבוצות כן באות על חשבון הלקוח הפרטי, ואם הוועדים והקבוצות המאורגנות היו משלמים יותר על הנופש שלהם ולא היו מקבלים מחירי רצפה - המחיר עבור הצרכן הבודד היה נמוך יותר והנופש בישראל היה זול יותר. לדבריו, "הצרכן הבודד מסבסד את הקבוצות. אירוח קבוצה במלון מספק למלון רווחיות נמוכה, ומי שמשלם את המחיר זה הצרכן הפרטי. זה על חשבונו". הוא מסביר כי "בתי המלון עובדים עם תוכנת תשואה שמטרתה לבחון באיזה מחיר צריך למכור את החדר כדי לעמוד בתקציב החודשי, וכך יוצא שכשהמלון צריך לעמוד באיקס הכנסות ואיקס רווחיות. הקבוצות מקבלות מחיר נמוך, והלקוח משלים את המחיר כדי להגיע ליעד הרווח שהמלון רוצה לעמוד בו".
לדברי אלוש מוועדים, "אף אתר קופונים לא יצליח להגיע למחירים של הוועדים. המלונאים יודעים שאם הם באים עם הצעה שלא עומדת בתחרות, אז הוועדים בכלל לא מדברים אתם". לדבריו, רוב בתי המלון באילת נותנים הצעות מחיר דומות, וההבדל בין הצעה להצעה זה האקסטרות - אירוח על בסיס חצי פנסיון במקום אירוח על בסיס ארוחת בוקר, פעילויות תרבות, טיולים וכדומה. "ככל שהם מציעים משהו יותר מרגש, אז ההצעה יותר אטרקטיבית" הוא אומר.
לדברי רמי בן גל, יו"ר ועד עובדי עיריית תל אביב, "אנחנו עובדים מול ספקים שונים ומוציאים מכרז לחברות המובילות במשק, אבל לא בוחרים רק לפי המחיר הנמוך ביותר. להשוות מחיר למחיר זו לפעמים טעות, כי צריך לבחון את המלון ואת היקף האטרקציות". בנוגע לקריאת חברת ועדים לחרם תיירות פנים במידה ומחירי הנופש לוועדים לא יירדו, אומר בן גל כי "אני לא מתכוון להחרים אף אחד, אבל כמה שאני פטריוט, אני רוצה לתת עסקה טובה לעובדים שלי, ובמבחן האלטרנטיבה, לא פעם יותר אטרקטיבי להציע להם חופשה בחו"ל".
>> חוזרים לאנטליה: כל החבילות והמחירים לפסח
* קלאב הוטל: בעלי יחידות הנופש יוכלו לבטל העסקה
* מדוע יש כל-כך מעט נשים בענף המלונאות?
>>