לפני כתשעה חודשים הזמינה נ', תושבת צפון הארץ, שני כרטיסי טיסה הלוך וחזור מישראל לאוקראינה לה ולחברתה הטובה. לדבריה, כאשר סיימה את החופשה שלה והגיעה לשדה התעופה, לא אפשרו לה לעלות למטוס בנימוק שהטיסה מלאה, בעוד שחברתה כן עלתה על הטיסה חזרה לישראל.
לטענת נ', נציגי חברת התעופה אוקראינה אינטרנשיונל איירליינס, מנעו ממנה לעלות על הטיסה בגלל חוסר מקום, ובגלל שאינה שולטת בשפה היא סבלה מהתקפי חרדה, פאניקה, לחץ נפשי ורגשות קשים. עוד ציינה נ', כי בעקבות זאת היא חזרה לישראל רק תשעה ימים לאחר מכן והדבר פגע במקום עבודתה ומנע ממנה קידום.
"הפקירו אותי בשדה בלי אוכל ובלי לינה", טענה נ'. כשהגיעה לארץ היא החליטה להגיש תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בנצרת נגד חברת התעופה על סכום של 21 אלף שקלים.
מנגד, חברת התעופה טענה להגנתה כי נ' הגיעה באיחור לשדה התעופה ולמרות זאת הוצעו לה שני כרטיסים חלופיים לטיסה משדה התעופה בחרקוב לתל אביב באותו היום אבל היא סירבה. "כל יום יוצאות שתי טיסות מחרקוב לתל אביב", טענו בחברה. "היא יכלה לבחור בכל תאריך שתרצה את החזרה לישראל אך בחרה לחזור כעבור תשעה ימים". לדברי החברה, בימים ש-נ' בחרה להישאר בחו"ל היו לא פחות מ-16 טיסות מחרקוב לתל אביב.
חברת התעופה האוקראינית הביאה לדיון בבית המשפט נציג מטעמה שהוטס לארץ והעיד על כך ש-נ' לא סיפרה את כל האמת. השופט רמי עמית דחה את תביעתה של נ' בנימוק שהתרשם שעדותה לא מהימנה. השופט ציין בפסק הדין, כי נ' לא הביאה כל מסמך התומך בטענותיה ושבכלל נשארה בחרקוב לאחר שהכירה צעירה שאירחה אותה, ושהיא התלהבה מהמקום ומהאפשרות ללמוד שם בעתיד ושחייה השתנו לטובה בגלל דחיית הטיסה.
השופט ציין, כי גרסת נציג חברת התעופה אמינה בעיניו ושבגלל ש-נ' החליטה מסיבותיה שלה להישאר בחרקוב היא אינה זכאית לשום פיצוי, נהפוך הוא. השופט חייב את נ' לשלם לחברת התעופה ולסוכנות הנסיעות פיצוי של 4,000 שקלים תוך 30 יום.