ש', תושבת אחד הישובים בשרון, חלמה על טיול למצרים ונרשמה לטיול מאורגן בחברת איילה נסיעות ותיירות בע"מ המתמחה בטיולים מאורגנים למצרים.
כל מטייל ישראלי נדרש להוציא ויזה כדי לטייל במצרים (אם באופן אישי או דרך חברת נסיעות), וש' שילמה כ-10,000 שקל עבור הטיול והסדרת ויזת הכניסה. לטענתה, לפני הטיול ביררה עם המדריך והחברה לגבי הוויזה שלה ונאמר לה שאין בעיות.
ביומו הראשון של הטיול, כמה דקות לאחר שהמטיילים ירדו מהמטוס לביקורת הדרכונים היא נעצרה על ידי השוטרים המקומיים ונלקחה לתא המעצר, מאחר ובעצם לא הייתה לה ויזת כניסה למדינה.
"נשארתי לבד בשדה התעופה. הקבוצה והמדריך עזבו אותי" אמרה. "שילמתי על הסדרת הוויזה מראש. עצרו אותי למשך 24 שעות בתא מעצר בתנאים קשים ונגרם לי סבל ועוגמת נפש רבה" הוסיפה.
חברת הנסיעות נכנסה לתמונה ורק כעבור יממה דאגה לשחרר את ש' ממעצרה ולהסדיר לה את הוויזה בדרכון. אחרי יומיים, הצטרפה ש' לשאר חברי הקבוצה שהחלו את הטיול במצרים.
ש', הגישה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה נגד חברת איילה נסיעות ותיירות בע"מ, בעלי החברה והמדריך, בגין רשלנות בהוצאה הוויזה, מעצרה בקהיר והנזקים שנגרמו לה. היא דרשה פיצוי של 33,500 שקלים.
בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי כל הדרכונים של חברי הקבוצה נשלחו לקונסוליה המצרית להנפקת ויזות, ובדיקה מדגמית של החברה העלתה כי כל הדרכונים הגיעו עם ויזות. בנוסף, העובדה שהתובעת עלתה למטוס ללא וויזה היא אשמתה של חברת התעופה המצרית. לטענתם, העיכוב של ש' בשדה התעופה אינו חוויה נעימה, אך התיאורים שציינה לגבי תנאי מעצרה שונים ממה שקרה במציאות שכן מדובר היה בעניין טכני ונציגי הרשות המצרית, נתנו לה יחס טוב ומכובד.
השופט ארז נוריאלי שדן בתביעה, דחה את עמדת הנתבעים לפיה האשמה היא בחברת התעופה, והביע תמיהה מדוע הנתבעים לא צירפו אותה כנתבעת צד ג'. השופט ציין בפסק הדין כי עדותה של ש' אמינה וכי המחדל לגבי הנפקת הוויזה רובץ על כתפיה של חברת הנסיעות.
"עדותה של התובעת בפני לא נסתרה ואף לא נסדקה ואני נותן בה אמון בלתי מסויג, גרסתה הייתה סדורה ומהימנה וממנה עולה המחדל בהקשר להוצאת הוויזה רובץ כל כולו על כתפי הנתבעים", הדגיש השופט.
הוא פסק כי הנתבעים ישלמו לש' פיצוי של 18 אלף שקלים ועוד 2,000 שקלים הוצאות משפט.