מיד עם תחילת המסלול של נחל חוורים, תזכו לאחד הנופים המדבריים היפים שראיתם זה זמן רב. הנחל - על שלוחותיו, מרחביו, גבעותיו וערוציו המחורצים – מואר כולו בקרניו הלבנות-כחלחלות של הירח שזה עתה הפציע. נקודת התצפית של תחילת הדרך נמצאת על גבעה גבוהה, שנועדה להעניק לכם מפה תלת-ממדית של המסלול. מאחר שמדובר באחד ממסלולי הלילה המוצלחים ביותר, סביר להניח שעל הגבעה יצטופפו יחד איתכם עוד מטיילים. אבל כמו במרוץ מכוניות, לאחר הירידה מהגבעה יתפצלו כולם ויתפסו מרחק אלו מאלו. הערוץ – אם רק תרצו בכך – יהיה פרטי שלכם.
כמה עשרות מטרים מרגע שהתחלתם ללכת על תוואי השביל המסומן בכחול, תבחינו משמאלכם ב"בור חוורים". זהו חלל תת-קרקעי בצורת קובייה, שנחצב על ידי הנבטים ושימש אותם לאגירת מים. בור חוורים הוא אחד מכמה מאות בורות מים באזור הר נגב, ורובם מתוצרת נבטית. רוב הבורות התמלאו מתעלות נגר, והשאר ממי שיטפונות מקריים.
אומרים שהופעת הנבטים (כמו גם היעלמותם) היא אחת התופעות היותר חשובות שאירעו בנגב. הנבטים נרשמו לראשונה בדברי הימים במאה הראשונה לספירה כשבט ערבי שהחל את דרכו במעשי שוד ושאר חטאים מציקים. את עיקר פרסומם הם קנו לעצמם בזכות שיטות מתוחכמות לאגירת מי גשמים בחללים תת-קרקעיים בעלי כניסה צרה וסודית. סוד המים - המשאב החשוב ביותר במדבר - נשאר במשפחה. מאגרי המים הסודיים העניקו לנבטים יתרון בולט על פני אויביהם, ובזכותם הייתה להם יכולת הישרדות גבוהה במדבר. איזה אויב יהיה מטורף מספיק כדי לרדוף אחרי שיירת נבטים בלי שיש לו מושג קלוש היכן מסתתרים מאגרי המים?
הנבטים היו סוחרים ממולחים שהכירו את המדבר בצורה אינטימית, ואחת הדרכים המפורסמות שנעו בה הייתה זו המכונה כיום "דרך הבשמים הנבטית". היא החלה בבירתם פטרה הרחוקה, חלפה דרך מואה, נמשכה לעבר עבדת והסתיימה בנמל עזה. הדרך תוכננה כך שתכיל מסלולי הליכה הנמשכים יום שלם, ובסיום כל יום תגיע השיירה לחאן, שיעצרו בו לחניית לילה ולתדלוק הגמלים. במסעות מסוג זה התזמון היה קריטי.
בעזרת תחבורה יעילה (גמלים כמובן), אומץ לב, תושייה גדולה ומים מוסתרים היטב, נחשבו שיירות הנבטים כבעלות מונופול על צינורות השיווק של עבדים וכן של בשמים, שמן זית, אריגים, מזון יבש, זהב, תבלינים, שרף ועוד כל מיני דברים טובים.
זרים אינטימיים
לאחר היציאה מהבור ממשיכים בשביל ומתגלגלים במורד הוואדי. כתוצאה מהשילוב בין סלעי החוור הבהירים ואור הלבנה, נראים פני השטח כאילו הם שייכים לכוכב לכת מרוחק, או לפחות לירח המקרין עליהם. בקטעים מסוימים אתם עלולים לשכוח שעכשיו שעת לילה מאוחרת, מאחר שאור הירח שנופל על הסלעים הבהירים גורם להם להפוך למעין מראות ענק שמפיצות את אורן לכל עבר.
מבין חמוקי הגבעות עולים מדי פעם צחקוקים אינטימיים של זוגות שבחרו להתבודד דווקא במסלול הלילי הכי נפוץ בארץ. אם תתפסו פינת מנוחה שאינה מבודדת כהלכה, יש סיכוי סביר שיצטרפו אליכם מטיילים אחרים. הלילה המדברי גורם לכולם לחוש שותפים לחוויה, ומביא עמו שיחות נעימות עם זרים מוחלטים, שיתוף במיני מאפה שהוכנו מבעוד מועד, וסתם הנהוני ברכה ופרידה לעבר עוברים ושבים. מצאתם פינה שכזו? קחו את הזמן שלכם. כל עוד הירח מאיר – אין לזמן כל משמעות. זה נשמע כמו קלישאה, אבל כשתגיעו – תחושו זאת גם אתם.
במהלך ההליכה, לאט אבל בטוח, משתנים צבעי הסלעים, והגיר הרך והבהיר הופך לצור קשוח וחמור סבר. בהמשך תהיו עדים למהפכה גיאולוגית נוספת בדמותו של סלע הפוספוריט הוורדרד. אם יש לכם סבלנות, תוכלו למצוא על חלק מהסלעים שיניים מאובנות (של בעלי חיים קדומים. לא של נבטים).
שביל האבנים הצהובות
כמה מאות מטרים מתחילת המסלול מגיעים לערוץ הסלעי, שיעטוף אתכם מכל עבר. ההליכה במורד הקניון מזכירה ירידה אל בטן האדמה, ומקומות מסוימים מצליחים להרחיק מהם גם את אור הירח העיקש. בסלע החוור המקיף אתכם, אותו מסלע רך, מלוח ואטום למים, רק מעט מאוד צמחים יכולים לחוש בבית. שיחי רותם, שיחי מלוח וקדד קוצני יכולים רק להתגאות ביכולת ההישרדות הגבוהה שלהם. ובין לבין, מצאנו גם צמח לא מזוהה שהפיץ ריח עז שמזכיר מרק עוף. שיהיה.
ההליכה עצמה קלה למדי, אבל בערך באמצע הדרך תיאלצו להשתחל בירידה דרך נקיק בעומק של 1.5 מטרים. ובשביל זה, כמו שאומרת הפרסומת, יש חברים. בהמשך, ללא כל התראה מוקדמת, מבצבצים לצד הדרך הראשית ערוצים נוספים וצרים, שמעניקים נופך של מסתורין. אפשר לדגום אותם בצעד מהוסס, אבל כדי לא ללכת לאיבוד הישארו - כפי שנאמר לדורותי - על שביל האבנים הצהובות.
לקראת סוף המסלול נפתח הערוץ לרוחב ומגיע לסבך של שיחים. פנייה ימינה (דרום-מערב), אל הכביש המוביל ממדרשת שדה בוקר לעין עבדת, תביא אתכם למגרש החנייה שבו ממתין הרכב השני. מי שהגיע ברכב אחד מוזמן לחזור לאחור באותה הדרך, לאחר שחלף על פני הנקיק ודגם מעט את המשך השביל.
אורך המסלול: כ-3 ק"מ.
אופי המסלול: קווי.
דרגת קושי: קלה-בינונית.
ירח מלא: חובה.
הגעה: נוסעים דרומה בכביש באר שבע – מצפה רמון (מס' 40). כמה מאות מטרים מדרום למדרשת בן גוריון מופיע שלט שמפנה שמאלה אל חניון בור חוורים. אם הגעתם ברכב אחד, מומלץ להתחיל את המסלול, ולאחר שעה-שעתיים לחזור באותה הדרך. אם הגעתם בשתי מכוניות, יש להציב מכונית אחת בנקודת הסיום (נכנסים לאזור המדרשה, פונים בכיכר ימינה ושוב ימינה לכיוון עין עבדת. מגיעים לסוף הירידה ומחנים את המכונית לאחר שחוצים את הגשר האירי).
מפת סימון שבילים: מס' 15, הנגב התיכון.
הערות: כדאי להצטייד בפנס. אין לטייל באזור בימים גשומים או כאשר ישנה סכנת שיטפונות. על אף שמדובר בירח מלא, ועל אף שהשביל מסומן, זכרו שאתם במדבר. גם אם זה לא נראה כך, אפשר בקלות ללכת לאיבוד. הקפידו לעקוב אחרי סימון השבילים הכחול הנמתח לאורך המסלול כולו. האזור מועד לפורענות מבחינת פריצות לכלי רכב. מומלץ להשאיר פראייר תורן ליד המכונית, לקחת את הסיכון, או להגיע בחגים, שבהם מציבה רשות הטבע והגנים שומר בחניון (טלפון לבירורים: 1-800-546666).
* זוהי גרסת טיול מקוצרת מתוך הספר "טיולי לילה", מאת איל שפירא, צילומים: איציק מרום.
הוצאת "מיל"