כדי להבין את החולה באמת, צריך להיות פה לא יאוחר מארבע וחצי לפנות בוקר. כן, זה נשמע מעייף. לא ברור מה אפשר לראות מבעד לקורי השינה שמצטופפים תחת העפעפיים, אבל תצטרכו לסמוך עלינו בעניין הזה. עלינו – ועל מאות אלפי הציפורים שעוברות פה בעונות הנדידה. שקנאים, חסידות, עגורים ומה שלא תרצו – כולם באים לבקר באגם ולדגמן בפני המטיילים לפני שהם ממשיכים בדרכם הארוכה. חובבי הצילום לא יצליחו להתיק את רגליהם מהאזור, וכל מי שיש בו חלום פיטר פן ישן לא יצליח להסתיר את הקנאה. איזו חנייה מצאו להן באמצע המסע – יחשוב לעצמו, ומה לא הייתי נותן כדי לרחף כאן בעצמי.

טיולים בצפון: ציפורים לבנות בעמק החולה
היצ'קוק בגרסת הטיול של שבת. שמורת החולה
הסיפור של החולה הוא אחד המפורסמים בסיפורי הביצות בארץ – והרי יש לנו כאלה בכמות שליוונים יש מיתולוגיות. כחלק מהמפעל הציוני, פרויקט ייבוש הביצה הענקית של עמק החולה תפס תאוצה בשנות החמישים, בהנהלת הקרן הקיימת לישראל. לאויב קראו מלריה, האידיאולוגיה הייתה בנייה והמושגים "תכנון מקדים", ו"לטווח הרחוק" לא היו בנמצא (טוב, בזה לא השתנינו). למעשה, אותה מלריה כבר חלפה מהאזור לפני שהעבודה עצמה התחילה, והתוצאות של אותו ייבוש לא היו מאירות פנים. ב-1964, לאחר מאבקים מצד חוקרי טבע, שדרשו להשאיר חלק מהביצה לטובת החי והצומח, הפכה שמורת החולה לשמורת הטבע הראשונה בארץ. המעמד הרשמי המכובד, כמובן, לא עזר לבעלי החיים שנכחדו בעמק כתוצאה מהייבוש. מינים רבים נעלמו לחלוטין מהאזור, וניסיונות חוזרים ונשנים להשיבם לא הועילו. פיתוח האגמון והרטבת שטחים רבים מחדש היו ניסיון לכפות על הנעשה ולהחזיר את כל החתיכות של הפאזל למקום.

למי שמעדיף ללכת כמה שפחות

המסלול בתוך שמורת עמק החולה עצמה מתאים למטיילים רציניים כמו גם למשפחות, והוא קל ביותר – לא צריך לעקוב אפילו אחרי סימוני שבילים, אלא רק אחר השילוט והמסלול המטופח שעוצב סביב האגם. סיור של כשלוש שעות, כולל תצפית באגמים, מתחיל במרכז המבקרים. חיזיון אור קולי, שעשועי למידה ותצוגות פוחלצים למיניהן ייתנו לכם הקדמה למה שתראו בקרוב בשמורה (בריחה מהפוחלצים לטובת תצפית על בעלי חיים נושמים תהיה מובנת לחלוטין, אל דאגה). מהמרכז מתחיל השביל אל האגם. בעל החיים הראשון שיתהלך לצדכם יהיה לא ציפור כי אם נוטרייה –מכרסם חמוד ונוח לצילום כמו דוגמן אמיתי. בשמורה לא אוהבים את הנוטריות, כי הן גורמות בעיות רציניות לבריכות הדגים, ובעצם מהוות מין פולש בעמק.
כבר בתחילת המסלול תעלו לתצפית ראשונה על העמק ובתי הגידול שבו – במתחמים שונים רואים התגודדות של ציפורים שונות, וכיף להשקיע קצת זמן בכל סוג וצבע. משם ממשיכים אל גשרי העץ שמובילים אל "המסתור", אחד ממבני התצפית שמאפשרים מבט מקורב לציפורים ולבעלי החיים מבלי להפריע להם (ומבלי לחשוף את זהותכם). בהמשך הדרך תבחינו בעוד נקודות מסתור, בגשרים על פני המים ובמגוון משחקי מחבואים ביניכם לבין היצורים המעופפים המקסימים האלה. המסלול מסתיים בחזרה במרכז המבקרים.

למי שמעוניין בתוספת היסטורית

קילומטר דרומית מהשמורה, שוכנת אחוזת דוברובין, ובה תצוגה על החיים באזור לפני מאה שנה וקשיי ההתיישבות על הקרקע. האחוזה הייתה בבעלות משפחת מהגרים מרוסיה שהתיישבה ב-1906 באחוזה ופיתחה חקלאות משגשגת, אך לבסוף עזבה, ברובה, בשל ריבוי מקרי מלריה במשפחה. במקום תצוגה ומופע אור קולי. הכניסה בתשלום. לפרטים: 04-6802680.

למי שמחפש אלטרנטיבה

מי שלא חפץ במרכזי מבקרים ורוצה להיות אדון לעצמו, מוזמן לתפוס מקום של כבוד מסביב לשמורה. אם תהיו קצת הרפתקנים ותרדו מהכביש, ברגל, כקילומטר דרומית לצומת כח (על כביש 90), תגיעו לבריכות הדגים. עקפו אותן והמשיכו כשלושה קילומטרים לכיוון מזרח, על השבילים הלא מסומנים. זהו החלק הלא מטופח של אגם החולה, אין בו הדרכה וגם לא מופע אור קולי, אבל יש בו המון ציפורים – ואם תנסו לשמור על פרופיל נמוך ולא להזיק להן - הוא שלכם.

פתוחים: 16:00-8:00, שישי עד 15:00. סיורים מיוחדים לתצפיות מוקדמות יותר, לפנות בוקר, מאורגנים על ידי השמורה. התקשרו לשמורה לפרטים ותיאום.
נכים: השביל בשמורה מותאם לנכים.
משלמים: מבוגר: 20 שקלים, ילד: 9 שקלים, אזרח ותיק בחצי המחיר.
מגיעים: מכביש 90, לכיוון קריית שמונה. פונים מזרחה בצומת שאחרי יסוד המעלה.
מתקשרים: 04-6937069
מצטיידים: משקפות – אתם הרי לא רוצים לבלות את כל היום בתחושת "היי, יש שם משהו צבעוני וחמוד, בין העצים... נוטרייה? ציפור? כלב? סופרמן?" חסכו מעצמכם את המבוכה.

>> חמישה טיולים מומלצים ליום חורף בהיר