החשיכה ירדה לפני זמן לא רב, ובצדו הצפוני של גשר ווקופ, ליד מגדלור נושן ומט לנפול, החנו כמה צעירים מכונית מסחרית, הפעילו את הרמקולים עד לקצה גבול היכולת, ובדרך-לא-דרך ירדו לרקוד במימיו הרדודים של הים. סביר שבבוקר הם עוד יהיו כאן.
תהילת עולם שחלפה; תהילת עולם מחודשת
הבילוי הלילי הארוך שלפניכם מתחיל במקום בעל השם הכמעט-אקזוטי "חצי האי הירקוני". בשנת 1934 התקיים כאן יריד המזרח – אחד הירידים הגדולים במזרח התיכון, והוא נועד לחשוף לעולם הרחב את תוצרת הארץ. במסגרת ההכנות הוקמו כאן שדרות מטופחות, מבני ענק ששימשו כביתני תצוגה, תאורת רחוב מאירת פנים וכל מה שיריד צריך. סמלו של יריד המזרח היה פסל הגמל המעופף, שעם השנים - כמו תהילת העולם של היריד - נעלם בתהום הנשייה.
בלילות שולטים כאן מתחמי אוכל ובילוי אופנתיים, חלקם משקיפים אל הים ואל ארובת תחנת הכוח רידינג הסמוכה, המעוטרת באורות צבעוניים. עוד כמה מאות מטרים לצד הים ומגיעים לנמל תל אביב הישן.
האינטרנט הרג את הגן
רבים מכירים את חוף נורדאו, ההולך ומתקרב אליכם במהירות, בשם "חוף מציצים". נראה כי הזיכרון הקולקטיבי ("פעם ראשונה בים?") חזק מכל שם רשמי שהעניקו פקידי העירייה לחוף הקטן והמקסים הזה. בהמשך, על רכס הכורכר, ליד מלון הילטון מנמנם בשלווה גן העצמאות, הגן שרבים מקהילת הגייז המקומית חבים לו חיוך נוסטלגי. למה נוסטלגי? מתברר שכשם שהטלוויזיה הרגה את הרדיו, כך האינטרנט הביא לגסיסתו האיטית של גן העצמאות.
מועדון הקולוסיאום המחודש ניצב מעל כיכר אתרים, הכיכר שהכזיבה את הוגיה, מתכנניה וכנראה גם את מבקריה. בגוש הבטון האימתני הזה שוכנות חנויות ריקות ומאובקות וגם מספר זעום של מסעדות הפועלות בדוחק. ההמונים מעדיפים כנראה לבלות בגובה פני הים.
חוף גורדון וחוף פרישמן חולפים ביעף, על מסעדותיהם הרבות, הנראות מרוחקות משהן באמת כאשר פוסעים על קו המים. בחוף גורדון החליטו בעלי מועדון כושר אופנתי להקים במת הפנינג בקיץ, שממנה מושמע לעוברים ושבים קיצור תולדות הטראנס.
פאם פטאל על הטיילת
החשיכה פולטת אל החוף ערב-רב של אנשים. הם מגיעים מכיוון המים ומכיוון העיר. צעיר יפני המנגן בגיטרה יושב לצדם של ציירי רחוב, מוכרי בלונים, רוכלים, צורפים וליצן. "עשר דקות של עיסוי יפני" מציע שלט קרטון מאולתר הנח לרגליו. "15 ש"ח לגברים, 10 ש"ח לנשים". איש מבוגר מתעניין, ולאחר דין ודברים קצר ונטול חיוכים הוא מתיישב ומפקיר את כתפיו בידי הצעיר. עוד מטרים ספורים לכיוון לחוף פרישמן, ועל הטיילת מתגלה פאם פאטל. זמרת לטינית יפהפייה מעמידה שרפרף עץ קטן המשמש אותה כבמה. בנעלי עקב שחורות, גרבוני רשת כהים, חצאית מיני קצרצרה, ז'קט שחור, צעיף אדום ופנים מאופרות בכבדות היא מטפסת אל בימתה המאולתרת. היא עומדת דקות ארוכות, כמעט ללא תזוזה ותוך התעלמות מוחלטת מסביבתה. מדי פעם שואפת הדיווה עשן מפומית הסיגריה הארוכה ונושפת באדישות. כאשר מואיל בטובו עובר אורח להטיל מטבע אל אגרטל המונח לרגליה, היא פוצחת בשירה גדולה, נטולת מוזיקה. הצלילים מושכים את ההמון, ההולך ומתאסף סביבה כל העת. החלילן מהמלין לא היה עושה זאת טוב יותר.
דרך מממלכת המנגלים
עוד דרומה, ואתם בגן צ'רלס קלור, ממלכת המנגלים המקומית. בלילה תופסים זוגות חבוקים את מקומם של משפחות הנופשים, ומתמקמים בפינות מבודדות בין חמוקי הגן הירוק. המהדרין מצטיידים בשמיכה דקה, והשאר משתרעים על הדשא הלח. עובדים זרים מצלמים אלו את אלו על רקע הסלעים הנושקים לים, ואנחנו ממשיכים דרומה, אל יפו. נוכל עם שולחן מאולתר, שלושה קלפים הפוכים וידיים זריזות המערבבות בהם תפס את מקומו מול הים. שמישהו יספר לו שאת עניין משתף הפעולה הנלהב כולנו מכירים כבר מזמן. החלטנו להמשיך הלאה, לכיוון נמל יפו, אך לא דרך הכניסה הסכרינית, גדושת הגלריות הכמו-אותנטיות, אלא על דרך הים.
יורדי הים
אם תלכו בעקבות הריח, תגיעו למקום הנכון: הנמל הישן, על סירות הדייגים שבו, המסעדות והמבנים הישנים. לפה הגיעו רבים מיהודי אירופה במאה ה-19, ובמאות הקודמות – גם יורדי ים מקועקעים, כובשים אכזריים וסוחרים ממולחים.
הדרך חולפת בין מבני ענק ישנים וסירות דייגים בצורות ובגדלים שונים. אור גדול וריח דגים קידמו את פנינו כאשר הגענו אל הרציף המרכזי, על מסעדותיו, דייגיו ומבקריו. לעת לילה מתקינים עצמם לשינה אנשים שבחרו לגור בסירותיהם, ואנחנו תופסים פינה ליד המים השחורים. נער כחוש ומחויך ניגש ומבקש "ציגריה". הוא ממולל אותה ומספר בגאווה כי הערב כבר אסף מאנשים כמות ציגריות שתמלא לו קופסה שלמה. אין כמו כנות בעסקים.
בין כל סירות הדייגים מנצנצת לה באורות צבעוניים סירתו של ישראל ("ישראל והים", כפי שכתוב על חולצתו). הוא מציע שיט רומנטי, שיט של פיוס בין זוגות מסוכסכים, שיט למטרות דיג בחכות או ברשת וגם שיט המיועד למסיבות קטנות. "עד היום היו לי 45 זוגות שהציעו נישואים על הסירה שלי", הוא מספר בגאווה. "בטח. כולם אמרו 'כן'". עלינו על סירתו המתנודדת והקשבנו לסיפורי ים. "ככה זה. אף אחת לא יכולה להגיד 'לא' כשחבר שלה מציע לה חתונה בלב ים. באים אלי גם זוגות לפני גירושים או משפחות מסוכסכות. ההפלגה בים זה כמו גישור". הוא מספר כי כבר 26 שנים הוא על המים, והים מרגש אותו בכל פעם מחדש. במיוחד בלילה. "אצלנו אומרים שהדג פותח את הפה בלילה. הלילה זה הזמן הכי טוב לדוג. רק תן לי לצאת לים בלילה ואני מסודר". לא יכולנו לסכם זאת טוב יותר.
אורך המסלול: כ-6 ק"מ.
אופי המסלול: קווי.
דרגת קושי: קלילה, אך מדובר במסלול ארוך למדי.
ירח מלא: לא רלוונטי.
הגעה: מחנים את הרכב בחניון למרגלות תחנת רידינג, ליד שפך הירקון. חוצים את גשר ווקופ ומתחילים לצעוד. את הדרך חזרה אפשר לעשות במונית. המסלול מומלץ בחודשים יולי ואוגוסט, כאשר החופים גדושים בעוברי אורח, דוכנים שונים ומשונים, מוזיקה רעשנית ואפשרויות למפגשים לא שגרתיים.
זוהי גרסת טיול מקוצרת מתוך הספר "טיולי לילה", מאת איל שפירא, צילומים: איציק מרום.
הוצאת "מיל"