השמועות אומרות כי מתחת לפני השטח של אילת, מבעד לעשן הנרגילות, מעבר לאדי הוודקה הזולה ומאחורי שיירות האוטובוסים ששופכים ערימות של בני-נוער בתחנה המרכזית של העיר – מתקיימים גם חיי תושבים מקומיים. מסתבר שבכוכב הלכת הדרומי ישנן צורות חיים נוספות שאינן עושות רונדלים בארבעים מעלות חום בטיילת, או מרגישות מחויבות לעשות קעקוע חינה ולסגור את הערב בפאב ה"מאנקיז".
המקומיים של אילת מעדיפים את זה קצת אחרת, ואין פלא. בחורצ'יק שמגיע לחופשה קצרה באילת, מרשה לעצמו יותר חופש פעולה מאשר בחורה שגרה במקום, ויודעת שלמחרת הבילוי תצטרך להראות את הפרצוף שלה ברחוב. ההבדל בין קהל המועדונים המוכרים לבין זה של המקומיים מתחיל כבר בשיטת השיווק: המערך היחצ"ני האגרסיבי של המועדונים הפופולאריים פושט על העיר כמו מכת ארבה ומשאיר אחריו טונות פליירים בכל פינה. המקומיים פשוט יודעים לאן ללכת גם בלי שידחפו להם פלייר ליד.
אז לאן יוצאים האילתים?
מרכז התיירות החדש, שמוכר בפי המקומיים בשם "התיירות", הוא קומפלקס בטון אפור ומוזנח הסמוך לקניון העירוני, המאכלס בשנים האחרונות פאבים פופולאריים וותיקים. "האנפלאגד", "האנדרגראונד", "האסקובר" ו"הפיק אפ", עדיין מתמלאים בחיילים בחופשת רגילה, נערות לפני גיוס וסתם תיירים שהגיעו לחופשה באילת ואורות הניאון הזוהרים של מרכז התיירות קרצו להם ונראו עבורם כאופציה קלה וזמינה לבילוי במרחק הליכה.
פאב ה"מסי-בר" ו"פאב הדובים", שנמצאים גם כן במרכז התיירות, דווקא מושכים אליהם את המקומיים שמעדיפים את הפאבים הרגועים יותר, אשר כמעט וגם לא מפעילים יחצ"ן תורן. גיל הכניסה בשני המקומות הוא מ-22 ב"מסי-בר" ו-19 ב"הדובים", והפלייליסט בדרך כלל מורכב ממוזיקת רוק ישראלית ולועזית.
חוץ ממכוני פחחות וצבע לרכב, באזור התעשייה של אילת ממוקמים גם רוב המועדונים של העיר. מועדון ה"וויו" (View), ברחוב המלאכה 1, עובד חזק כבר כמה שנים ומושך קהל מעורב המורכב מתיירים ומקומיים. במועדון הממוקם על גג בניין ומשקיף לנוף האילתי יש מחיר כניסה מיוחד לתושבי אילת, ורף גילאים של 19 ומעלה.
מקום נוסף המושך אליו את תושבי העיר הדרומית ובליינים מבחוץ הוא מועדון "המורנה", אשר נפתח במאי השנה מול מלון "דן", ומפעיל שני בארים וכ-100 מקומות ישיבה. המחירים וגילאי הכניסה ב"מורנה" משתנים לפי מצב הרוח של היחצ"נים. יחצ"ני המקום טוענים שגיל הכניסה לבנים הוא 22, אך אין בכך ערובה לכניסה למועדון, שכן על הסלקטור להתרשם מכך שהבליין שלפניו "נראה בוגר", לדבריהם. מחיר הכניסה עומד על 60 ש"ח לכרטיס רגיל או 40 ש"ח לאילתים, רק שגם כאן ת"ז לא תספיק להוכיח כי כתובתכם מזכה אתכם בהנחה – ב"מורנה" אומרים שהבליין גם "צריך להיות מוכר כאילתי".
אופציה נוספת למוזיקה, ריקודים ואלכוהול נמצאת בחוף המגדלור, כ-700 מ' דרומית למצפה התת-ימי, כאשר בקיץ נערכות במקום מסיבות אלקטרו ללא פרסום מאסיבי ובאמצעות הזמנות מפה לאוזן.
ים, חוף וביצת עין
בגזרת בתי הקפה יש העדפה של מקומיים לשבת ב"קפה אופטימי" הממוקם בסמוך לקניון "מול הים", בין היתר בגלל 50 אחוזי ההנחה על המנות העיקריות, המוענקים לתושבי העיר. המטבח של "אופטימי" מתקתק ארוחת בוקר אופטימית עם ביצת עין צהובה גם אם תגיעו לשם ב-12 בלילה. בית הקפה נפתח ב-9 בבוקר, ומציע סלטים, קישים וגבינות, לצד משקאות על בסיס אלכוהולי, למי שאין בעיה עם אלכוהול לפני הצהריים.
האילתים, כמו התיירים, יורדים לים כשחם. רצועת החוף האילתית היא לא ארוכה במיוחד, אך עדיין יש בה חלוקה לפינות המועדפות על תושבים מקומיים ולחופים המועדפים על תיירים. אתם אולי מכירים את החוף הסמוך לקניון, חוף מוכרז עם שירותי הצלה המאכלס ברובו תיירים בערימות כמו לוויתנים שנפלטו מהים.
המקומיים, לעומת זאת, מעדיפים את "חוף מפרץ השמש", הנמצא מאחורי מלון "הרודס". החוף הבתולי מציע חול ומים בפנסיון מלא, ללא שירותי הצלה, ללא כיסאות ושמשיות, בלי תאורה ומזנון, ובלי מישהו שמעיז לגבות כסף בכניסה לחוף.