להרבה מאוד אנשים שאני מכירה (חברי מערכת mako ועוד שישה אנשים), המחשבה על הנסיעה למערב ראשון נשמעת כמו סיוט עירוני עם צ'וקר שכדאי להימנע ממנו ככל שמתאפשר. לי, לעומת זאת, כמי ששנות התבגרותה התקיימו במרחבים הפתוחים והמוריקים מכסף שבין מתחם ג'י לבין מתחם yes פלאנט, זה נחשב לכל מה שטוב בעולם, שני רק לסניף המקורי של נאפיס. כך שמתחם FlyBox הראשון בישראל מתיישב לי בול על הנוף ובול על הנשמה. אז מה עושים בפלייבוקס? עפים. איך? אנחנו לא יודעים אבל זה לא משנה כי יש מדריך או מדריכה והם לא יעזבו אתכם לבד לרגע.
בולט מרחוק בצבע צהוב ובעלות של למעלה מ-30 מיליון שקלים, התמקם לו המתחם ליד פארק האגם. אל המקום מגיעים דרך שביל עפר בדרך די חשוכה ובסופה גם מחכה לך אגם ענקית? זה אפל ומוזר ועומד בניגוד מוחלט למתחם עצמו – זוהר, חדש, עמוס מסכים ובמדריכים מתעופפים בצבעים של צהוב ולבן מול אנשים מהופנטים שמוחאים כפיים.
הסיסמה של המקום היא שכל אחד יכול לעוף – מגיל 4 ועד 104 ואני אומרת לכם כאן ועכשיו שכבר די אנשים הספיקו לקחת את המוטו הזה ברצינות ולמרות שהמקום נפתח רק בדצמבר האחרון, אפשר למצוא כאן את כל סוגי האנשים: יש כאן מבוגרים, יש כאן צעירים, יש כאן רזים ויש כאן שמנים. הדבר היחידי שאני לא מזהה כאן זה ערבים. או שחורים. אבל זה בסדר, חלק אחד מהמשפט הזה דווקא יופיע בסרטון ההדרכה המדובב שעוד אגיע אליו בהמשך. אז מה משותף לכל האנשים האלו חוץ מהרצון להיסגר באופן וולונטרי בתוך תא ולתת לרוח עוצמתית לעשות בך שפטים? יש להם כסף. כלומר, אני מניחה שכך כי פלייבוקס הוא בהחלט תענוג אבל לא זול. חבילת בסיס ליחיד תעלה 275 שקלים עבור שתי דקות תעופה. בקבוצות גדולות יותר, המחירים כבר יאמירו ל-900 שקלים ומעלה. מה אני אגיד לכם, מצד אחד כל סכום שהוא תלת ספרתי מיד גורם לי לדפיקות לב מואצות. מצד שני, פלייבוקס כן שווים את זה. נכון, יש אנשים עם סדר עדיפויות דפוק שמעדיפים לשים אוכל על השולחן ולא לדפוק סלפי במשקפי רוח אבל זאת לגמרי הבעיה שלהם.
בתור מי שמימשה את הפנטזיה הכלכלית הראשונה בחייה דווקא בצניחה ממטוס בגיל 15 (סבתא שלי אמרה שנעלמתי אל תוך העננים, עכשיו אני יכולה להגיד את אותו הדבר עליה), אקסטרים מסוג כזה מתחרה רק בחיבה לקעקועים: תחביבים יקרים ומעט מכאיבים עם פוטנציאל חרטה גבוה. אבל זה הקטע: התעופה בפלייבוקס היא כזאת שתתאים גם לאנשים שלא בהכרח חושבים שכניסה לתוך קפסולת אוויר זה הדבר שהכי דחוף להם בחיים עכשיו. בקיצור, יבוא להם.
הפעולה עצמה לוקחת דקות בודדות (משך הזמן תלוי לגמרי בכמה שתשלמו) אבל העניין כולו יגבה מכם בסך הכול שעה וחצי שקשה לי לדמיין מישהו שיתלונן עליה. זה כולל שיחה עם מדריך, צפייה בווידאו סחי ומתורגם (30 מיליון על בניין זה כן, הפקת סרטון מקומי זה לא) וקבלת ציוד תעופה. זה על גבול הפדיחה אבל התהליך עצמו מרגש. מכאן עוברים לשפת סימנים מוסכמת עם המדריך ומפסיקים לדבר לרבע שעה = תחושה מדהימה שאיננה מוערכת מספיק. התעופה במתקן תמיד מלווה במדריך ויש אפשרות (בתוספת תשלום) להוסיף "הייפלי", תעופה עם המדריך אל החלק הגבוה ביותר במתקן ופעולה שלא כולם מצליחים לעשות במילא (אני לא). אני יודעת שזה לא נשמע כך אבל דעו שבמקרה הזה ובמקרה הזה בלבד - שתי דקות זה דווקא כן מספיק זמן.
לא לכולם דברים הולכים חלק: אתם נדרשים לשמור על רוגע ועל הגוף שלכם במצב מסוים ולפעמים שתי דקות לא יספיקו לכם כדי לעכל את העניין, להתאושש ולהצליח אבל במקרה כזה גם חמש דקות לא יעשו את העבודה - ועבור רוב האנשים זה מספיק זמן כדי להבין את הקטע (בערך). ממש לא צריך להיות בעל כושר גופני כלשהו כדי לעשות את זה אבל כן תצטרכו לעמוד בלחץ פיזי של אוויר בעוצמה גבוה ולהפעיל כוח מסוים כך שאם תקומו בבוקר עם כאבים קלים בכתפיים או בגב, יש לזה סיבה ואני ממש לא רוצה ללכת למקום הזה, אבל הביטוי "בטטות כורסה" הוא חמוד וצריך לעשות קאמבק.
במקום יש מסעדה כדי שתוכלו לומר לילדיכם "שבו נא ואכלו סלט אנטיפסטי ב-62 שקלים" אבל רוב האנשים מתרכזים בספות שמסביב למתקן ובשואו אוף שעושים המדריכים אחת לכמה דקות. תקשיבו, אני ממליצה לכם להיזהר מזה. מדובר בשואו אוף כיפי וממכר לצפייה ואני לא יודעת איך זה קרה אבל יש תחושת אושר מטופשת כשמביטים באנשים האלו משייטים מעלה ומטה בתוך קפסולה שקופה - הדבר הכי קרוב לגיבור קומיקס שמצאתי וזה סוג של מרהיב. למדריכה שלנו קראו מלודי ומבחינתי היא מצילה את העולם קבוצת סחים אחת אחר השנייה. 99 אחוז מהדברים שהם עושים שם יראו לכם על-אנושיים אבל מצפייה מהצד באנשים שחזרו להתאמן באופן קבוע במתקן, נראה שאפשר להגיע לשליש מהדברים ואם זה מה שהולך לתפוס אתכם – אתם תהיו בחברה ממש כיפית. ופריבילגית.
אז למה כל כך יקר? אני שואלת בשמכם כי אני בטוחה ששאלתם את זה בעצמכם. כשמגיעים לשם, מבינים את הטכנולוגיה והמשאבים שדרושים כדי להקים דבר כזה והוא אכן עומד בסטנדרט בינלאומי - ולא הייתי בשום מתקן של פלייבוקס בחו"ל, אם זה מה שמשתמע מכך. ובכל זאת, למי שכן מעוניין להגיע הכי קרוב שרק אפשר לתעופה, זה עדיין זול יותר מעלייה למטוס שממנו אתה גם צריך להעיף את עצמך מטה ורגע התעופה שלך מתמשך בין 45 שניות לדקה. אני יודעת, עשיתי את זה ובמובנים האלו, שתי דקות של תעופה נשמעים כמו דיל די טוב. כשצנחתי ממטוס אל הקרקע והתחלתי לרוץ (על פי ההוראות), רמת האדרנלין שהתפוצצה לי בגוף גרמה לי לקלל כמו חולת טורט ב-DVD של החוויה (500 שקל אקסטרה), מה שגרם לו לקבל דירוג R ולהפוך לחומר נפיץ שילך איתי עד הסוף המר בלי שאיש יראה. גם בפלייבוקס יש אדרנלין וריגוש, אפילו הרבה מאוד ממנו, אבל החוויה שהם מציעים היא חוויה הרבה יותר בורגנית, עטופה ומבריקה וכפי שהעדתי קודם – אין דבר בעולם שנראה לי כיף יותר מבורגנות.
FlyBox. יוסף טומי לפיד 8, פארק האגם. 03-9493939. מחיר: החל מ-275 שקלים לאדם. לאתר.