לרוב אני מגלה אדישות לכל מה שמחייב אותי לקום מהספה ולכן הרפתקאות אקסטרים אף פעם לא עשו לי את זה. אבל יש דברים שאסור לסרב להם, כמו למשל צניחה חופשית מעל מצדה.
נתחיל מהסוף: החוויה הזו הרבה יותר משמעותית ממה שאתם מדמיינים לעצמכם. אם אתם בטוחים, כמו שאני חשבתי, שמדובר רק על נפילה מאוד ארוכה ממטוס ממש גבוה, אז כדאי שתדעו שהחלק המעניין ביותר בצניחה החופשית הוא לא הנפילה מהמטוס - אלא מה שמגיע אחר כך.
מתחם הצניחה החופשית במצדה ממוקם בשדה תעופה קטן הנמצא 2 ק"מ דרומית לישוב עין גדי. מלבד מטוסים פרטיים וכמה מסוקים אין יותר מדי תנועה בשדה, אך הקרבה לים המלח ומזג האוויר המדברי מורגשים היטב. על קבלת הפנים אחראי צוות שטח צעיר אשר מחלק את העבודה באופן יעיל: אחד מקפל את המצנחים שחזרו, השני מדריך את הצונחים הטריים וכל השאר דואגים לענייני בירוקרטיה ובטיחות. תהליך ההרשמה אמנם כרוך בחתימה על חוזה של שלושה עמודים, אך הוא נעשה בזריזות ותוך מתן מענה לכל השאלות האפשריות שתוכלו להעלות בדעתכם.
הצניחה עצמה מתקיימת בצמוד למדריך ותיק. לבעל המקום, רוי ריטר, ותק של 13,000 צניחות ולבחור שעובד איתו רזומה של 6,000 צניחות "בלבד". המטרה של רוי, כפי שהוא בעצמו מעיד, היא "להוריד את הצניחה אל העם": "האיזור המדהים הזה של מצדה פשוט דורש צניחה חופשית", הוא מספר עם ברק בעיניים. "עד לפני מספר שנים רק יחידי סגולה היו יכולים להרשות לעצמם את התענוג, אך אנחנו מנסים להפוך את זה לאטרקציה פופולרית עבור כולם, כולל משפחות צעירות, סטודנטים ואפילו חיילים". באותו שלב כבר הייתי סקרן לדעת מאיפה כל הביטחון וההתלהבות, והתחלתי לספור את הדקות לקראת העלייה למטוס.
ואז הדלת של המטוס נפתחת
רק בישיבה על מפתן דלת מטוס פתוחה, שנמצא בגובה של בערך 3 ק"מ מעל המקום הכי נמוך בעולם אפשר להתחיל להבין ולעכל את הפאקינג ביג דיל. המדריך מוציא רגל אחת, ואתה מתבקש לצרף שתי רגליים נוספות ולהצמיד אליו את הראש כלפי מעלה בדיוק כמו שלימדו אותך על הקרקע. מיד אחר כך הרוח כבר מפציצה לך את הפנים ואתה פשוט מחכה.
כשהמדריך שצמוד אליך דוחף את שניכם והנפילה מתחילה אין הרבה זמן למחשבות, אבל משום מה זה מרגיש כמו חלום שמתגשם. שניות ארוכות עוברות, משיכה קטנה פותחת מצנח גדול והנפילה הופכה לדאייה. זה הרגע בו החיים שלך משתנים: אם צוללנים נוהגים להגיד שלשקט של הים אין תחליף, כנראה שאף אחד מהם לא בדק איך העולם נשמע מגובה של שבעת אלפים רגל.
משבי רוח טהורים שחודרים אל תוך כל תא בגוף, זווית ראייה שבוחנת את העננים מלמעלה ותחושת שליטה מלאה. לא בדקתי את זה, אבל אני מוכן להתערב שברגע שמצנח התיישר הדופק שלי דווקא התייצב על מהירות תקינה. המוח שלנו כנראה בנוי לתעופה, אבל מישהו למעלה עשה טעות בתכנון של הגוף. אגב, ההתמכרות לצניחה חופשית לא נובעת רק מהאדרנלין אלא מהאופן בו אתה לומד לאמץ את ההתנהגות. הדקות בהן אתה מרחף בין שמיים לארץ גורמות לך להבין מאיפה נובע הטירוף הזה ולמה כל מדריכי הצניחה ממש מורעלים על התפקיד.
ההפתעה הגיעה מכיוון לא צפוי: הריחוף עצמו לא מצריך שום פעולה או רפלקס מהגוף, ומאפשר למוח להתרכז רק במה שעובר מול העיניים. ההתרגשות, השלווה, השקט, הנוף והרגיעה מתערבבים יחד לקוקטייל קטלני שמטיל ספק במה שמיליוני אנשים חושבים בכל רגע נתון על העולם. לפחות אלו שמשום מה עדיין לא ניסו צניחה חופשית.
ממחקר לא מבוסס שעשיתי על הקרקע מסתבר שאף אחד לא מסיים את הצניחה כשהוא לא מרוצה. כאן, בניגוד לאטרקציות פופולריות אחרות (צלילה, ספורט יומי, הפלגה וכדומה) אין שום סיכוי לא להתאהב בהרגשה. כשזה קורה אתה לא רוצה שזה ייגמר, וכשזה נגמר אתה רק רוצה להתחיל מחדש.
אז כן, כנראה שנפלתי חזק. פונקציה של כסף וגיל הם היחידים המפרידים ביני לבין קריירה של מדריך צניחה. מצד שני, לפחות יש לי למה לשאוף: הכי גבוה שאפשר.
* הכתב היה אורח החברה Masada skydive
>> גם אתם רוצים לצנוח? צניחה חופשית במצדה - דיל מיוחד