מעיינות סודיים, בריכות חמות ונקודות שלא הכרנו. הישראלים אוהבים לגלות פינות מפתיעות בארץ ואז להעלות תמונות שלהם לאינסטגרם. בשנתיים האחרונות, כשכולנו נתקענו ב-100 מטר שלנו, וכולם יצאו לטייל בהמוניהם, צצו לא מעט מוקדי עלייה לרגל ברשתות החבריות. כך למשל, בזמן שלא היה ניתן להשוויץ בתמונות שלנו ממוזאון הלובר בפריז, עמדנו בתורים בתערוכה של קוסאמה בתל אביב כדי לצלם תמונה ב-30 שניות.
יצאנו לראות מקרוב את המקומות שהפכו בתקופה האחרונה לכוכבי אינסטגרם, כדי לגלות איך הם נראים באמת מאחורי הקלעים. בחלקם התמונה והמציאות היו כמעט אותו דבר, באחרים אם רק תסיטו את המבט קצת הצידה תגלו עולם אחר לגמרי והיו גם כאלה שלא מצדיקים בכלל את הבאזז סביבם.
עין ג'ונס - חמת גדר, רמת הגולן
באינסטגרם:
מאחורי הקלעים:
לא סתם עין ג'ונס הפך לאייקון האינסטגרם המושלם שהוא. הוא נמצא סמוך לחמת גדר, ממש על הגבול על הירדנים, ובכל הוראות ההגעה אליו כתוב: "שימו לב שאם יש כוחות ביטחון באזור, יש להישמע להוראות שלהם". הרצון להגיע כבר בשמים. תוסיפו על זה את העובדה שהוא נופל תחת ההגדרה של מקום שרק יודעי דבר מכירים, ותקבלו את המקום שכולם נהרו אליו.
כשהחניתי את הרכב בחניה של חמת גדר וקצת הסתבכתי שאלתי מישהו שהחנה את הרכב שלו לידי והוא פשוט אמר: "לך אחרי קבוצת האנשים האלה, הם בטח הולכים לשם". בלי מילות קוד ובלי שפת סימנים, האפיל נגמר.
מהרגע שמגיעים לגדר הגבול ופונים ימינה במטרה למצוא את "הבית הנטוש", שהוא למעשה עין ג'ונס, מלווה אותך ריח הצחנה של המעיינות החמים הטבעיים. ואז כשהריח ממש חזק ורואים בית נטוש, זה אומר שהגעתם. כעת אצטט את הזוג שעקבתי אחריו ושהגיע למקום ביחד איתי במדויק: "זה עין ג'ונס? אבל זה ממש מטונף".
ואכן, עין ג'ונס הוא כנראה הדוגמה המושלמת למקום שהפך לוויראלי מזווית אחת, זו שרואים בה את המים על רקע הגרפיטי (שהופך כל מקום למכונת אינסטגרם), כי כל מי שיסובב רגע את המצלמה, או את הראש, יגלה לכלוך בכמויות גדולות, שאריות של מדורה, והריח, אוי הריח. במקום היו כמה אנשים שישבו כמו בסאונה מסביב למים. מדי פעם מישהו אזר אומץ ונכנס למים הרותחים וחוץ מזה פשוט יושבים. כמו בסאונה, רק מלוכלכת.
הוראות הגעה: מחפשים בווייז "חמת גדר" או "עין ג'ונס". כשמגיעים למגרש החניה של חמת גדר, נוסעים עם הרכב לפינה הכי שמאלית שלו, ממשיכים בכביש שנוסע משמאל לגדר של חמת גדר ומחנים מתחת לקבוצת עצים שנמצאת בקצהו (יהיו שם עוד רכבים שיחנו). יוצאים מהרכב, חוצים את השיחים שמולכם עד שנתקלים בכביש של גדר הגבול, פונים ימינה והולכים על הכביש כחמש דקות עד למבנה שבתוכו נמצא המעיין החם.
הצינור החם - מאגר בנטל
באינסטגרם:
מאחורי הקלעים:
אחד המקומות שהתפרסמו בחורף האחרון הוא הצינור החם במאגר בנטל שבצפון רמת הגולן. מדובר בצינור תת-קרקעי שמוביל מים חמים מקיבוץ שמיר אל מאגר בנטל. שילוב מושלם, כך על פי ההמונים, בין מים חמים מהצינור למים הקרים של המאגר.
כשמגיעים למקום, שנמצא ממש לצד הכביש, אי אפשר לפספס את כמות המכוניות הגדולה וגם אי אפשר להחמיץ את כמות שלטי האזהרה שמורים שלא להיכנס למים. ספרתי לפחות שישה כאלה, והם גדולים ואדומים ובולטים. בכל התמונות השלטים הללו לא מופיעים, אבל תאמינו לי שהם שם.
עוד דבר שלא כולם מדברים עליו, או ש-1,000 המילים בתמונות לא מגלות, זה שהצינור החם לא תמיד פעיל. לפעמים המים לא זורמים דרכו כלל, לפעמים הם זורמים אבל לא חמים, אבל מה שבטוח זה שלא מעט מהמטיילים שהגיעו יחד איתי התאכזבו לגלות שהמקום הכי מפורסם, כלומר מצולם, בתקופה האחרונה, כלל לא פועל. הנחמה: כל כך יפה בצפון הרמה, כך שגם שלטי האזהרה הבוהקים באדום וגם העובדה שכלל לא היו מים חמים, לא הרסו את האווירה.
הוראות הגעה: מחפשים בווייז "מאגר בנטל צינור המים החמים", והיישומון יוביל אתכם לחניה הנמצאת בצד הדרך בכביש 959. המכוניות הרבות, הגזלן והשלטים הרבים שמתחננים שלא תכנסו למים, כבר יובילו אתכם אל הנקודה הספציפית.
תצפית מאגר בנטל - מרום גולן
באינסטגרם:
מאחורי הקלעים:
נשארנו באותו מאגר בנטל עם הצינור הלא חם, רק שכעת אנחנו משקיפים עליו מנקודת תצפית גבוהה, מכיווּן אחר, מתוך קיבוץ מרום גולן. במקום יש ספסל אחד, עם עיגול עשוי עץ שהפך למוקד עלייה לרגל בעיקר לצילומים של זוגות.
קצת כמו בלובר, או בתערוכה של קוסאמה, האנשים עמדו בתור כדי לקבל את כמה הדקות הפוטוגניות שלהם ולהצטלם ישובים על הספסל ומביטים אל האופק. ואין ספק שהאופק יפה. זוג אחד, שהגיע עם ציוד מקצועי ולא ויתר על התמונה המושלמת, קצת תקע את התור וברגע שהם קמו, חלה נהירה המונית לספסל המפורסם שהתפנה. כמו כיסאות מוזיקליים, משפחה עם שני ילדים הצליחה לתפוס אותו בזמן שהשאר נשארו מאוכזבים.
חשוב לציין שבמתחם המקסים שהקימו בתוך הקיבוץ, יש לפחות עוד חמישה ספסלים שונים ומעוצבים, אבל אף אחד מהן הוא לא ה-ספסל. כך, בזמן שכולם נהנו מהנדנדה הענקית, או הטרקטור שניתן לטפס עליו והפטריות שגולפו מעץ, הדריכות תמיד הייתה מופנית לספסל הנבחר. אבל אל תתנו לביקורת הצינית לבלבל אתכם – המקום מרהיב, גם מכל אחד מהספסלים האחרים שבמקום.
הוראות הגעה: מחפשים בווייז "תצפית מאגר בנטל". ההגעה למקום דרך קיבוץ מרום גולן.
המפקדה הסורית
באינסטגרם:
מאחורי הקלעים:
כבר הזכרנו את העובדה שאזור צפון רמת הגולן הוא המקום הכי יפה שיש בארץ. הכל ירוק (לא לעוד הרבה זמן), הפרות מדגמנות תמונת פוסטר, יש פריחות ואפילו החרמון עדיין קצת לבן. בתוך כך, המפקדה הסורית היא לונה פארק לצלמים: מבנה ענק ונטוש על רקע תפאורה ירוקה, ומבפנים כל הקירות מכוסים בגרפיטי, שזה הרי הדבר הכי פוטוגני שיש, ומראה של קירות מתקלפים וברזלים חשופים.
בכניסה יש חוט תיל שלא ברור אם הוא נועד לחסום את הכניסה או הושם שם כתפאורה למשחקי הבריחה שהיו במקום, אך אין ספק שהבטיחות כאן לא קיימת, אז הביאו את זה בחשבון. מעבר לכך, כנראה שלא תתעכבו יותר מדי זמן במפקדה והנקודה היא רק עצירה קצרה בדרך ליעד אחר.
מצד שני – ההגעה פשוטה, אין איך לפספס כאן עם התמונות, וכשאנחנו היינו כאן, כל המקום הענק הזה היה לרשותנו.
הוראות הגעה: רק לחפש בווייז "המפקדה הסורית" או "שביל אלי כהן נקודה 7" ותגיעו בצורה פשוטה.
הספינה הטרופה - חוף הבונים
באינסטגרם:
מאחורי הקלעים:
הספינה הטרופה, ממש כמו בסרטים, נמצאת ממש מחוץ לגבול הגזרה של שמורת דור הבונים. היא תקועה שם עוד מתחילת שנות ה-70, ומאז היא משמשת לוקיישן מעולה למי שמחפש לצלם תמונה "דרמטית", כשהגלים מתנפצים בתוכה. פייר, לוקיישן מרשים.
כשמגיעים למקום מגלים גם עד כמה הספינה נוחה לתפעול צילומי: היא ממש קרובה לחוף וניתן להגיע ממש עד אליה אפילו מבלי להירטב, היא נגישה ועומדת בזווית המעולה לצילומים מכל הכיוונים. יחד עם זאת, היא די קטנה וביום של ים רגוע, כמו ביום שבו אני הייתי, ההרגשה הייתה שהיא לא לגמרי מספקת את היותה "ספינה טרופה", אלא שהיא פשוט גוש חלודה על החוף.
בסך הכל המחזה די מרשים והחוף שבו הספינה נמצאת מהמם ודי ריק מאנשים (אם מגיעים מוקדם). שווה הגעה. וצילום.
הוראות הגעה:
הכניסה החינמית: מחפשים בווייז "חוף הבונים" ונוסעים עד שחוצים מסילת רכבת. לאחר מכן פונים ימינה בשלט המורה על "חניה חינם" וממשיכים בשביל עפר עד שמגיעים לנחל ובו פונים שמאלה עד לחוף הים.
הכניסה בתשלום: מחפשים בווייז "חוף הבונים" ונוסעים עד שנכנסים לשמורה בתשלום (חינם למחזיקי מנוי מטמון של רט"ג). בתוך החוף נוסעים הכי צפונה שניתן, מחנים את הרכב והולכים עוד כחמש דקות. את הספינה כבר תזהו מרחוק.
החוף הירוק - נחל האסי, ניר דוד
באינסטגרם:
מאחורי הקלעים:
החוף הירוק של נחל האסי זו כנראה הנקודה הכי מפורסמת, שדיברו עליה הכי הרבה ושעשתה הכי הרבה באזז. מאחורי המים הכחולים מסתתרת היסטוריה של מאבק ארוך על אוצר הטבע המרהיב הזה, שבא על סיומו כשבית המשפט הכריע שיש לפתוח קטע מהנחל שאליו כולם יוכלו להיכנס בחינם.
בכניסה לנחל המריבה חולפים על פני הכניסה לסחנה הסמוך והעמוס וייתכן שהפקקים למקום יעכבו אתכם בדרך. מרגע שחונים בכניסה לחוף (הירוק), איך אין להתבלבל: הגידור והשילוט דואגים לכך שלא תסטו לשום כיוון. כמות השלטים, האזהרות ו"הוראות ההתנהגות" שתעברו בדרך דומה להוראות לפני כניסה למועדון או לפארק מים.
כשמגיעים, אחרי שעוברים במסדרון מגודר, נגלה הנחל היפה והצלול, ובו כמה נקודות של מזח, שמוסיפות לאווירה. תוסיפו לזה את העובדה שכמה מאות מטרים משם משתרכים תורי ענק בכניסה לגן השלושה (הסחנה), וכאן העומס הרבה יותר נוח. המבקרים פזורים לאורך הנחל ועל הדשא הסינתטי, ובניגוד לתוהו ובוהו שצפו שיהיה כאן, האווירה דווקא די נעימה, המים אכן צלולים והתמונות אפילו שוות את הנסיעה.
הוראות הגעה: מחפשים בווייז "החוף הירוק", ומשם יש שער ברור ממנו יש הליכה בדרך צרה, נוחה ומגודרת לאורך כ-200 מטרים, עד שמגיעים לחוף הירוק.
פטריות ים המלח - ים המלח
באינסטגרם:
מאחורי הקלעים:
הדרך לחוף הפטריות לא קלה, כלומר תלוי ברמת החוצפה שלכם. האתר נמצא סמוך לאתר בנייה שהכניסה אליו אסורה, והנסיעה לשם היא בדרך לא סלולה, ומסוכנת. אתם יכולים, כמובן, לחנות באזור המלונות וללכת דרך שביל ההליכה והאופניים שחוצה את כל רצועת החוף של ים המלח (הליכה של כ-10–15 דקות לפחות, תלוי כמה רחוק תחנו), אך אם לשפוט לפי עשרות הרכבים שחנו ממש על קו המים בסמוך לפטריות, נראה שכולם בחרו לצפצף על החוק ולהגיע ישירות עם רכב, למרות שלל השלטים שאומרים שהכניסה למקום אסורה.
גם ההליכה בתוך הפטריות הצפות לא קלה. לפטרייה הראשונה אפשר לרדת דרך החוף, ולפטרייה הבאה לעבור דרך סולם עץ קטן שמישהו הציב שם. התור לסולם די ארוך וצריך להמתין דקה או שתיים עד שהאדם שלפניכם יחצה אותו, רק כדי למצוא את עצמכם עומדים יחד עם עוד מספר אנשים בפטרייה הבאה, מבלי שיש לכם אפשרות להמשיך הלאה לשאר הפטריות. אתם יכולים, כמובן, להיכנס למים (גובהם מגיע עד המותניים) ולהתקדם, אך ספרתי יותר גברים עם ג'ינס ונשים עם שמלות מאשר בגדי ים.
אם תרצו להצטלם עם פטריות ים המלח בלי אנשים ברקע, מצפה לכם משימה בלתי אפשרית. אתם יכולים לבקש מאנשים שיזוזו הצידה וימתינו לתורם בזמן שיצלמו אתכם, אך סביר להניח שעד שהאדם שלפניכם יסיים להצטלם, יהיו אחרים שיגיעו לפטריות ויצטלמו גם הם, כך שתהיו מוכנים לחלוק את הסלפי עם אנשים נוספים ברקע. אפשרות נוספת והגיונית יותר היא פשוט להיכנס למים, לשחות קצת, להגיע לאחת הפטריות הרחוקות ולבקש מאדם שנמצא על החוף לצלם אתכם בעזרת זום. או להצטלם בעזרת רחפן.
הוראות הגעה: לחפש בוויז "מלון ישרוטל נבו", לחנות במקום הקרוב ביותר שתמצאו ולרדת ברגל לחוף (10–15 דקות הליכה), או להיכנס בדרך העפר הנמצאת בכיכר שמול המלון ולנסוע חמש דקות. פשוט עקבו אחרי השלטים שמצביעים על כך שמה שאתם עושים הוא עבירה על החוק.
שביל המלח - ים המלח
באינסטגרם:
מאחורי הקלעים:
שביל המלח או דרך המלח בים המלח – אטרקציה נוספת שהטבע יצר והאדם הרס (או לפחות בדרך להרוס). מדובר בלשונית מלח ובוץ שמתפרשת לאורך ק"מ מקו החוף אל תוך הים, ונראית כמו שביל הליכה אין-סופי מעל המים.
ההגעה לשביל הייתה קלה ממה שציפיתי. חניתי בחניון המסודר שנמצא מול מלון דיווידף ואחרי הליכה קצרצרה ברגל (חמש דקות על השעון בהליכה איטית) הגעתי לשביל. בכניסה אליו קידמו את פניי "בברכה" שלטים המורים על כך שמדובר בשטח תפעולי שהכניסה אליו היא למורשים בלבד, ומיני-סט צילומים עם דוגמניות, מאפרות וצלמים שהוקם בשטח, מה שבעיניי הצטייר כחותמת לכך שאני נכנס לנקודת צילום מהפנטת ומרהיבה.
כשמסתכלים ומצלמים מהצד, עוד לפני שממש הולכים על השביל, ההבטחה מתממשת. השביל אכן נראה כמו דרך אין-סופית מעל המים, והתמונות יצאו מדהימות, אך עוד לפני שכף רגלי דרכה על השביל, הגיעו כמה קבוצות של מבקרים והמשימה למצוא זווית צילום ש"מעלימה" את כל אותם אנשים הייתה בלתי אפשרית. אז איך בכל זאת תצלמו תמונה מושלמת מתוך השביל? חכו שכולם ירדו ממנו. אני חיכיתי כמעט שעה וזה לא קרה.
הוראות הגעה: לחפש בוויז "מלון דיוויד ים המלח" ולחנות בחניון המסודר שמול המלון. לאחר מכן יש הליכה של כחמש דקות צפונה עד ההגעה לשביל.
גלריה מינוס 430 - חוף קליה, ים המלח
באינסטגרם:
מאחורי הקלעים:
"'גלריית מינוס 430' מספקת פרספקטיבה שונה ומגוונת על ארץ ים המלח דרך אומנות אקספרסיוניסטית והמון יצירתיות שחוקקה על קירות מבנים נטושים" נכתב באתר "ארץ ים המלח". בפועל, מדובר בשורה של מבנים נטושים, שהיו בעבר מקום התיישבות של גרעין נח"ל, שנצבעו מבחוץ והיום משמשים מרחב פתוח, אומנותי וצבעוני שנחשב לאחת מנקודות העצירה היפות ביותר באזור ים המלח.
כשעצרתי את הרכב בצד הדרך (יש חניה בשפע, פשוט לעצור בשולי הכביש ולשוטט ברגל), המראה היה מהפנט: שלל ציורי גרפיטי מגניבים על מבנים צבעוניים, מחזה שרק רציתי לצאת מן הרכב הממוזג ולצלם אותו. כשמתקרבים מגלים שאת המבנים המעוצבים "עיטרו" שלל כתובות גרפיטי בעברית ובערבית שממש לא היו חלק מיצירת האומנות. ובתוך המבנים עצמם יש ערמות של זבל בכל פינה. קצת מבאס.
ממש כשצילמתי את התמונות האחרונות ועמדתי לעזוב את המקום, עצר באתר אוטובוס שלם של פנסיונרים שעברו בין כל המבנים הצבעוניים וניתחו בלהט ובתשוקה את כל הציורים ויצירות האומנות שראו. הם ההוכחה שלפעמים אפשר, ואפילו עדיף, להתעלם מהדברים השליליים ולהסתכל אך ורק על החיובי. אחד מהם, שראה שצילמתי תמונות פחות מחמיאות של המקום, אמר לי: "היופי הוא בעיני המתבונן".
הוראות הגעה: לחפש בווייז "גלריה מינוס 430". האתר ממוקם בסמוך לכביש 90, מעט לפני הכניסה לחוף קליה. ניתן לחנות בצד הכביש ולשוטט בין המבנים.
יעל נובי - מצפה רמון
באינסטגרם:
מאחורי הקלעים:
אי אפשר לעצור במצפה רמון בלי לשים לב ליעל הנוּבִּי, בעל החיים המדברי שמסתובב בחופשיות באזור. ברחבי האינסטגרם אפשר למצוא מבחר תמונות של יעלים שהחליטו "להפתיע" אורחים במלון בראשית באמצע טבילה בבריכה, לקפוץ לכביש באמצע נסיעה או סתם לעמוד מול הנוף של מכתש רמון.
כאשר עברתי עם הרכב במצפה רמון ראיתי לא מעט יעלים חוצים בחופשיות את הכביש, גם בתוך רחובות מצפה רמון, אך כאשר עצרתי בצד וניסיתי לצלם תמונה איקונית של יעל נובי על רקע מכתש רמון, למען הניסוי המדעי, זאת הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית.
חצי שעה של ניסיונות לא ספונטניים כושלים להשיג את התמונה המושלמת שלי עם יעל הכריעו אותי והרמתי ידיים. הסתפקתי במה שיש והמשכתי לדרכי. כנראה זה קורה רק בספונטניות או רק במלון בראשית.
הוראות הגעה: "מצפה רמון" בווייז. המקום האידאלי לצלֵם יעל נוּבִּי על רקע המכתש הוא במצפור ברק ועמיחי בירידה ממצפה רמון או בחניון מרכז המבקרים (עולים על המצוק שבצידו השמאלי של החניון).
העץ הבודד - בתרונות רוחמה
באינסטגרם:
מאחורי הקלעים:
אל העץ הבודד הנמצא בשמורת בתרונות רוחמה שבסמוך לקיבוץ רוחמה, חיכיתי להגיע בקוצר רוח. נתקלתי לא מעט בתמונה של העץ הבודד עטוף במרחב ירוק אינסופי ברחבי האינסטגרם, מחזה שנראה כאילו נלקח מתוך טפט של Windows. כבר בדרך הארוכה לעץ, יכולתי להישבע שראיתי עשרות "עצים בודדים" בצד הדרך שנראים בדיוק כמו העץ המפורסם בתמונה, כך שהציפייה למשהו מיוחד ויוצא דופן עלתה. "ה-עץ הבודד, זה כנראה אחד העצים", חשבתי.
ההגעה לעץ לא קלה. נוסעים בערך 20 דקות בכבישי עפר מפותלים עם הרבה ירידות, עליות ובורות שכדאי להיזהר מהם. בסוף הגעתי לנקודה שבה הווייז טען שהעץ נמצא, אך שם גיליתי עוד כמה אנשים שכמוני, עשו את הדרך הארוכה והמייגעת רק בשביל עץ בודד.
הדבר הבולט ביותר שגיליתי ברגע שירדתי מהרכב הוא שהתפאורה ממש לא כפי שדמיינתי. המדרונות הירוקים והפסטורליים שראיתי בכל התמונות באינסטגרם התחלפו במשטחים חיוורים, ומתברר שלעץ הבודד יש עוד כמה חברים, "עצים בודדים" אחרים, שכל אחד מהם יכול להיות העץ הבודד בזווית הנכונה. כששאלתי את הסובבים אותי איזה מן העצים שמולנו הוא-הוא העץ הבודד המפורסם, כל אחד הצביע על עץ אחר. המסקנה ברורה: העץ לא באמת בודד. נו שוין.
את התמונות הטובות ביותר במקום עשיתי כאשר השמש שקעה והעניקה לאחד העצים מראה רומנטי, למרות הרכב של אחד המבקרים שהחליט לחנות ממש על העץ ולהרוס את ההזדמנות האחרונה שלי לצאת עם תמונה מושלמת מהביקור במקום.
ועוד משהו שחשוב לדעת: בדרך החוצה הווייז החליט לקחת אותי בדרכים אחרות מאלו שהגעתי בהן. מפה לשם, מצאתי את עצמי תקוע בבוץ עמוק בדיוק כאשר השמש שקעה לחלוטין. את מרבית הלילה העברתי בחשכה, מחכה לחילוץ שהגיע בסופו של דבר בחצות. כשדיברתי עם אנשי הקיבוץ בניסיון למצוא אזרח טוב שיסכים לחלץ אותי מהמצב הנורא שנקלעתי אליו, סיפרו לי שזאת לא הפעם הראשונה שרכבים נתקעים בשמורה, ושרק שעה קודם לכן חולץ רכב נוסף שנתקע בדיוק באותו מקום.
הוראות הגעה: חפשו בוויז "העץ הבודד בתרונות רוחמה" אם אתם רוצים להגיע עם הרכב ממש עד העץ. אפשר גם לחנות בכניסה לקיבוץ רוחמה וללכת בשביל ההליכה הנמצא ממול לשער הכניסה - הליכה של כשעתיים. אבל אז תבטיחו לעצמם שלא תיתקעו בבוץ.