"לא חשבתי שזה ייגמר ככה", אמר פעם אלמוני מפוכח על ערש דווי. אמר ומת. אין ברירה: לפעמים צריך להביט למוות ישר בעיניים ולזכור שהוא שם. ואם כבר להביט – אז למה לא לעשות מזה טיול היסטורי קליל? רפי שכל, או סתם עצלנים כרוניים, יכולים להתעלם מההיסטוריה המרתקת וסתם לעקוב אחרי כיתובים הזויים על מצבות עתיקות. שווה לא פחות.
הכי בוהמייני: טרומפלדור בתל אביב
בארץ שהתברכה במינים שונים ומשונים של מגיפות, הכל התחיל במגיפת הכולרה הגדולה שפרצה ביפו בשנת 1902. השלטון העותמאני שלח משלחת רפואית מכובדת לאזור, ולאחר בדיקות מדוקדקות קבעה כי מעתה אסור לקבור את המתים ביפו. תושבי העיר התבקשו למצוא מקומות קבורה חלופיים וכך הוקם בית הקברות על שם טרומפלדור בתל אביב, עוד לפני שנוסדה תל אביב. והנה לכם גם רעיון לטיול וגם אנקדוטה מצוינת לארוחת הערב המשפחתית.
אסיפת דיירים: כיום שוכנים כאן במנוחה כ-5,000 דיירים, שבהם כמה מפורסמים כחיים ברנר, מנחם שינקין, ח.נ. ביאליק, חנה בבלי (האישה והנימוס), משה שיינברג (האיש שהתקין את שני השעונים על מגדל השעון ביפו), אחד העם, מאיר דיזנגוף, מקס נורדאו, חיים ארלוזורוב ושאר חברים שרבים מכירים היום רק כשמות של רחובות.
כיתובים שווים במיוחד: "כאן קבורה הבתולה רוזה", "כאן קבור הבחור העלוב, מדוכא בייסורין", "נחטף בשנתו ועל אף כל עינוייו נשאר יהודי נאמן", וגם המון מצבות עם הכיתוב המעט פסימי "גלמוד".
בחזרה לחיים: לכו ברגל לים, בזבזו כסף על שטויות בבוגרשוב.
הגעה: רחוב טרומפלדור בתל אביב, לצד תיכון אנקורי. שימו לב: לעיתים ננעלים שערי בית הקברות בשעה 15:00, ואז אנחנו כבר לא אחראיים על מה שהולך שם.
הכי פסטורלי: כנרת
זה אולי לא נשמע מי יודע מה, אבל אין ספק שנעמי שמר הכניסה רוח רעננה אל בית הקברות היפה שבכנרת ואף תרמה לגידול ניכר ברייטינג שלו. ובלי שום קשר לשמר, יש האומרים שזה בית הקברות היפה ביותר בארץ. הוא מאכלס עצים עתיקים, נוף מדהים לאגם, פינות זולה, והרבה שמות מפורסמים.
אסיפת דיירים: ברל כצנלסון, משה הס, דב בורוכוב, נחמן סירקין וכמובן רחל המשוררת, שכתבה על הכנרת באהבה כמעט רומנטית. רחל, שסיימה את חייה בדירת חדר זעירה בתל אביב (שממנה סלדה), ביקשה בצוואתה להיקבר מול האגם. "אם צו הגורל להיות רחוקה מגבולייך, תניני כנרת לנוח בבית קברותייך", כתבה. בקופסה ליד הקבר מונח ספר שיריה. לא הרחק ממנה קבורה נעמי שמר.
בחזרה לחיים: בירות בטיילת של טבריה (בלי הרמת גבה), מנגל קולני לחופי הכנרת.
הגעה: כביש 90, מול המושבה כנרת (מצפון לדגניה).
הכי לוקאלי: ראש פינה
את הביקור בראש פינה בהחלט מומלץ להתחיל מהסוף. וכשאנחנו אומרים "סוף" אנחנו מתכוונים לבית הקברות המקומי, שממוקם על צלע ההר שמדרום למושבה.
בית הקברות מעניק תצפית מרהיבה אל בתיה הדרומיים של המושבה, ונראה שהתצפית הזאת לא הייתה נראית אחרת לפני 100 שנה. ככל שמטפסים מעלה בבית הקברות, כך הולכות המצבות ונעשות עתיקות, כמו גם צפופות וצמודות זו לזו. בדיוק כפי שנאחזו החיים זה בזה, ונאבקו בתלאות שזימן להם המקום, כך כנראה הם עושים גם במותם. אנחנו מתחילים להישמע כמו קלישאה? נסו אתם להסתובב כל היום בבתי קברות.
כיתובים שווים במיוחד: על רבות מן המצבות חקוקים כיתובים כגון "למות או לכבוש את ההר", "עלה לגרדום בגבורה, באהבה, בקדושה", וכיתובים נוספים, הנראים כיום כשייכים לעידן אחר. על המצבות מסוככים עצי ברוש עבים וחמורי סבר, לצד אקליפטוסים עייפים למראה, אם אתם ממש זקוקים לצל.
אסיפת דיירים: בעיקר חלוצים מקומיים, רובם לא מוכרים. רוצה לומר: אין רחובות על שמם.
בחזרה לחיים: דפקו את הראש בפאב "הבאר" המקומי, ומצאו צימר חביב בראש פינה לשים בו את הראש הדפוק. לנהוג זה רעיון פחות טוב אם אנחנו בעניין של חיים.
הגעה: נכנסים לראש פינה (מכביש 90) ומחפשים את השילוט לבית הקברות הישן.
הכי שכונה: גדעונה
הנה בית קברות קטן, לא מוכר, כמעט סודי, שחבל לפספס אם אתם באזור: בית הקברות של גדוד העבודה, סמוך ליישוב גדעונה בלב עמק חרוד. רוצים לשדרג את החוויה? הפכו אותו לתחנה בטיול אופניים חביב וקליל מקבר חנקין או מגן לאומי עין חרוד לתל יוסף הישנה.
כיתובים שווים במיוחד: בית הקברות הציורי כולל מצבות רבות המציגות את הכיתוב "שלח יד בנפשו" – עדות לחיים הקשים ששררו באותם ימים בעמק. פה ושם יתגלו גם מיתות משונות, אקזוטיות יותר, בסגנון "נהרג על ידי הרכבת" או "נהרג מנגיחת פר". לא נעים.
אסיפת דיירים: בעיקר חלוצים מקומיים, רובם לא מוכרים.
בחזרה לחיים: מנגל בסחנה.
הגעה: כביש 71, ליד מעיין חרוד.
הכי טוב למות בעד הנוף: כפר גלעדי
בית הקברות של תל חי הוא קודם כל ביתו של יוסף טרומפלדור – האיש והאגדה, ומעבר לזה מקום חביב עם נוף יפה וסיפורים טובים. ואם כבר אגדה: מספרים שפר עיקש היה מציק לטרומפלדור בעת שעסק בגילוח הבוקר ביד אחת. הגיבור שלנו – איש הברזל מהגליל – התקרב לפר, תפס באוזנו באותה יד אחת והניף אותו על גבו. מדריכים מקומיים נשבעים שהסיפור הזה אמיתי, אבל אנחנו חבורה של סקפטיים אז תרגישו חופשי להצטרף.
אסיפת דיירים: נופלי תל חי והרבה מאנשי ארגון "השומר", אבל טרומפלדור קוטף את כל התהילה.
בחזרה לחיים: חזרו לעיר גדולה במרכז הארץ.
הגעה: כפר גלעדי, שעל כביש 90, ממש לפני קצה המדינה.
הכי שיק של קדושה: צפת
בית הקברות הישן של צפת הוא אולי הרבה דברים, אבל יפה הוא לא. זו הסיבה שכדאי לבקר בו בשעות בין הערביים, כאשר קרני שמש אחרונות מלטפות את המצבות והופכות את המקום לקצת יותר פוטוגני.
לכאן באים לא בגלל היופי אלא בגלל הקדושה. שימו לב שחלקים מבית הקברות מצויים במצב מוזנח למדי, מה שמגביר את הקסם, כמו גם את סכנת המעידה.
אסיפת דיירים: רבי יצחק לוריא אשכנזי (האר"י הקדוש), שקברו הומה אדם 24 שעות ביממה, מערת הקבורה של חנה ושבעת בניה ושאר קדושים גליליים. לחובבי הז'אנר בלבד.
בחזרה לחיים: עיסוי הגון במלון מצפה הימים.
הגעה: בית הקברות של צפת נמצא בסוף רחוב האר"י, ממערב לעיר העתיקה.
רוצים עוד?
* בית הקברות של נהלל, שהוקם לפני יותר ממאה שנה, מאכלס רבים וטובים - כולל משה דיין ואילן רמון.
* בית הקברות המטופח והרשמי מדי לטעמנו בהר הרצל משכן את יצחק רבין ובנימין זאב הרצל.
* בבית הקברות הישן בהר הזיתים תפגשו, בין השאר, את מנחם בגין.
* בשדה בוקר הוקם אתר קבורה ענקי עבור שניים בלבד: דוד ופולה בן-גוריון. שווה ביקור בזכות הצמחייה העשירה והנוף המרשים הנשקף מפסגת המצוק.
> אם אתם כבר בקטע של מוות, צפו במתקשרת עדי אשכנזי משוחחת עם נציגים מהעולם הבא