נפתח בגילוי נאות: אמנם אני כרמיאלית במקור (בורן אנד רייזד), אבל כבר 10 שנים שאני חיה באזור המרכז ופוקדת את עיר נעוריי אחת לכמה סופי שבוע או בחגים, ביקורים שגורמים לי לחזור ברגע אחד לילדות קסומה ותמימה, ביקורים שבסופם אני שוב כורתת ברית שווא עם עצמי שאני חייבת לחזור לגור בפרובינציה הירוקה.
נכון, כולנו אוהבים להתרפק על נוסטלגיית הילדות, להאמין שפעם היה טוב יותר, אבל זה לא רק תעתוע של זיכרון העבר – זו עיר שבאמת היה כיף לגדול בה ועדיין מושלם לגדל בה ילדים. הכל בהנחה שמצאת עבודה באזור - אבל את זה נשאיר כבר לכתבה אחרת.
תבדקו אותנו: יש לא מעט דברים לעשות בראש העין
שוברים את הסטיגמה: מה שווה לעשות בפתח תקווה?
>>לעוד עדכונים היכנסו לעמוד הפייסבוק של mako חופש
מה אסור לפספס?
אם הגעתם לכרמיאל, סביר להניח שרק עצרתם לתחנת ביניים ואתם בדרך לצימר בחלק הצפוני יותר של הגליל, או שאתם פריקים של מחול שהגיעו לכבוד פסטיבל המחולות השנתי. לכן, אם יש לכם רק שעה אחת פנויה "לשרוף" בעיר, אל תפספסו את "פארק הגליל", הידוע בכינויו "פארק המחצבה". הפארק הוקם על חורבותיה של מחצבה נטושה ששימשה בעבר לכריית סלעים והוא חלק מפרויקט שימור של משרד השיכון, קק"ל ועיריית כרמיאל, שהפכו 80 דונמים של פסולת לאטרקציה תיירותית מפוארת, שלטעמי לא זוכה לכבוד הראוי לה - רק בגלל מיקומה בפריפריה.
בין שבילי הפארק מוצבים פסלים של אמנים מרחבי הגליל וכן שלטים המסבירים על הצמחייה האופיינית למקום. לצד חלקות הדשא תמצאו גני משחקים, מפלי מים, מצפה המשקיף על בקעת בית הכרם, גן ורדים (הכולל כאלף זנים מכל העולם!), וכן אמפיתאטרון שהוקם מסלעים שננטשו במחצבה ומשמש למופעים ולאירועים בימי הקיץ.
מה הדבר הראשון שצריך לעשות כאן?
אם כבר הגעתם לפארק הגליל, מומלץ לחנות מעבר לכביש בחניה של בניין העירייה ועל הדרך לקפוץ גם אל "פארק המשפחה", שכמו שניתן להסיק משמו - מיועד לכל המשפחה. בכניסה תעברו דרך בית קפה-קיוסק ולצידו האטרקציה המרכזית: מזרקות מים שאפשר לשכשך בהן, המשפריצות לפי המוזיקה המתנגנת ברקע. ברחבי הפארק ישנם גם מתקני שעשועים לכל הגילאים – ג'ימבורי באוויר הפתוח לקטנטנים, כלי נגינה ענקיים, בית שנבנה בהשראת הקלאסיקה של לאה גולדברג דירה להשכיר - ובו מתנגנת הקלטה של ראש העיר המיתולוגי מספר את הסיפור לצד הדמויות המוכרות, מבוך שיחים, פארק אקסטרים וחבלים, מתקני כושר ועוד עמדות שעשועים ופינות ישיבה. ניתן גם לשאול מחבטי גולף וכדורים לשימוש באזור המיני גולף או פינים וכדור למשחק בעמדות הבאולינג.
באיזו מסעדה חייבים לאכול?
בואו נשים את הקלפים על השולחן; הגעתם לגליל המערבי ולעיר שמוקפת בכפרים ערביים, עמוסים במסעדות אותנטיות שמכינות אוכל גלילי אמיתי, איכותי וזול. ואם בכל זאת אתם מתעקשים להישאר בעיר כדי לאכול, לכו למסעדת Tagalos, הממוקמת במתחם החדש "גן העיר" שמכיל מספר מסעדות, חנויות וקולנוע מתחדש – ומדי פעם יש במתחם גם אירועים והופעות.
המסעדה, בהנהלת השף גל קריאף, מגדירה את עצמה כ"פיוז'ן ביסטרו בר" ומצהירה שהיא משלבת אלמנטים ממגוון מטבחים: איטלקי, ישראלי, יווני, אסיאתי, מקסיקני וגרוזיני. למרות שברוב המקרים גיוון יתר של מטבחים מעיד על תפריט מפוזר ולא ממוקד, דווקא כאן מדובר במיזוג שמתיישב בקלות על הצלחת. למי שהשם מוכר לו, השף הוביל בעברו את מסעדת השוקולד המיתולוגית "ארט דה קוקו" שנסגרה בטרם עת והתמחתה בקינוחי שוקולד מסוגננים.
אם אתם קרניבורים, עדיף שתקפצו לבשרל'ה, מסעדה שמקדשת את תאוות הבשרים ומציעה תפריט בוקרים, שלא מאמין בהסוואת הטעם בתבלינים או ברטבים שעושים עוול לבשר. המסעדה היא בבעלות משותפת של המסעדן שי אראלי (הזכור בתור השורד האחרון מעונת הפיליפינים של הישרדות), ומשפחת הקצבים "דאבח" מהכפר הסמוך דיר אל אסד, שחולשת לפי ההערכות על יותר מ-60% משוק הבשר בישראל, ולפיכך היו בטוחים שהיא מספקת למסעדה נתחים מובחרים ואיכותיים.
המסלול שחייבים ללכת בו
אמרנו גליל, אמרנו נוף. אם הגעתם לכרמיאל כדאי שתצטיידו בבקבוק מים, כובע ובנעלים נוחות להליכה (גם סנדלי שורש זה לגמרי מספיק), וצאו לטיול בשביל סובב כרמיאל הצופה אל נחל חילזון. המסלול ברובו בדרגת קושי קלה ולכן מותאם גם למשפחות עם ילדים ועגלות, וכן לרוכבי אופניים חובבים. המסלול עובר בין חורבות עתיקות, מערת עטלפים, שני מצפורים שהוקמו לזכר בני העיר שנפלו בקרב, טיילת הצופה על יישובי הסביבה ובעיקר המון שטח ירוק וצמחייה טבעית מרהיבה, בהתאם לעונה – אם תגיעו עכשיו תחזו במרבדי חצבים ואם תתעכבו קצת לחודשי ינואר-פברואר תוכלו ליהנות מפריחת הרקפות והכלניות האופיינית לאזור, כמו גם משפני הסלע הנהנים לנשנש אותה.
יש לציין שאורכו של השביל הוא כ-6 קילומטרים ואינו מעגלי, כך שאפשר לבחור לטייל בו במקטעים שונים.
האירוע שאתם חייבים להיות בו
כרמיאל היא עיר שלווה ופסטורלית רוב הזמן, למעט 3 ימים בשנה שבהם מתקיים בעיר פסטיבל המחולות – אטרקציה תיירותית שסוחפת את הפרברית המנומנמת לחגיגה אקסטרווגנדית מוגזמת. גם אם אתם לא רקדנים להוטים שחייבים לפזז את ההורה שלהם אל תוך הלילה, אם אתם מזדמנים לאזור בתקופה הזו בטוח תיהנו מלהביט בהמון השוטף את הרחובות, שפשוט מנציח את הקלישאה ולא מפסיק לרקוד, בכל הסגנונות, 72 שעות ברצף.
יש לציין שבתקופת הפסטיבל רוב הכניסות לעיר חסומות למי שאינם תושבים (כן, עד כדי כך), וניתן להשאיר את הרכב בחניוני "חנה וסע" ולהגיע לכיכר הפסטיבל בתחבורה ציבורית. עוד יותר מומלץ להגיע ברכבת שנחנכה בעיר בשנה האחרונה.
מה מחפשים הכי הרבה באפליקציית איזי בעיר?
מלבד אוכל ומסעדות, תושבי כרמיאל מחפשים מידע בעיקר על עיצוב שיער ומספרות. העסק המוביל אגב, אם תרצו לחדש את הלוק בזמן הביקור שלכם בעיר, הוא שוקרני רונן עיצוב שיער.
תבדקו אותנו: יש לא מעט דברים לעשות בראש העין
שוברים את הסטיגמה: מה שווה לעשות בפתח תקווה?
הנתון הנוסף
האגדה האורבנית מספרת שהשיר "אור" של שושנה דמארי, אותו כתבה והלחינה נעמי שמר, נכתב במיוחד לפסטיבל המחולות. אמנם לא מצאתי סימוכין שמוכיחים את המיתוס, ויש אף טענות סותרות שמציגות סיפור אחר מאחוריו, אבל אין ספק שהשיר הפך להמנון הפסטיבל. כל עוד דמארי הייתה בחיים, היא נהגה להגיע בעצמה לפתוח את הפסטיבל בשיר האלמותי.
עוד שיר שהפך לאגדה מקומית (אבל רק למקומית – כי סביר להניח שאינכם מכירים אותו), הוא השיר שמהלל את סמל העיר – פרח הכלנית. כילדת העיר, במשך שנים חונכתי על ברכי השיר "קסם כלנית", שכתבה עידית חכמוביץ' ז"ל והולחן על ידי נחום היימן. לפי הסיפורים, הלחן הוזמן מנחצ'ה לכבוד פסטיבל המחולות בעת שהתגורר בעיר. הלהיט כולל את המשפט "אתה יודע כרמיאל תמיד היא בית, עם כלנית שמורה בתוך הלב". רק בשנים האחרונות, נחשפתי לתגלית המרעישה כי קיימת גרסה נוספת לשיר שבה המילה "כרמיאל" פשוט מוחלפת ב"אהבה", ונחרדתי לגלות שהשיר מתקיים, ואפילו די בהצלחה, גם בלי איזכור העיר.
בעקבות פרסום הכתבה פנה אליי אחיינה של חכמוביץ', וציין כי השיר נכתב במקור לכבודה של העיר ועם המילה "כרמיאל", ועל כן כל שינוי שהוקלט בביצועים מאוחרים יותר - הוא לא אחר מאשר שיבוש של כוונת המשוררת. ובכך נגולה אבן מעל לבי.