אנחנו רגילים לראות את אילת, עיר התיירות של ישראל, שוקקת חיים עם תיירים שממלאים את הטיילת, האטרקציות, הקניונים וחופי הים. אך כיום, עם מעל ל-60 אלף מפונים מהדרום והצפון, עשרות אלפי חדרי המלון בעיר מלאים, אוהלים וחמ"לים שנפתחו ברחבי העיר ואנשים שמנסים למצוא מעט שגרה ורוגע בטיילת - אילת של מלחמת "חרבות ברזל" כבר לא נראית אותו דבר.
"בשבוע הראשון העיר הייתה מלאה באנשים אבל ריקה ברחובות. הייתה תחושת פחד וחרדה", מספרת אלינור אליהו, מנהלת בית החייל באילת. "החנויות גם נסגרו לאור סולידריות והעיר הייתה עיר רפאים, אמנם מלאה באנשים אבל כולם בבתים ובמלונות. אפילו תושבי העיר לא יצאו. מהיום הרביעי ראיתי שאנשים התחילו לצאת מהחדרים ולשאול על אטרקציות כי הבינו שיחסית בטוח כאן. היום כבר רואים שאנשים משתחררים. הם למשל יוצאים למסעדות, הטיילת מפוצצת בסופי השבוע, אבל זו לא העיר אילת שאנו רגילים אליה – זו לא עיר תוססת עם מסיבות. זה משהו אחר וזה נראה אחרת. העיר חמה ומחבקת אבל לא בהיי עם שמחה כמו הווייב של אילת בדרך כלל. אנחנו רואים פחות רואים צעירים, כי כולם מגויסים. יש משפחות והמון פעוטות".
> לא חופשה אורבנית: כך נראה מלון מפונים בתל אביב
כך למשל, רחל שילת ג׳יבלי, ממושב בית הגדי שבדרום, מורה למתמטיקה ואמא לארבעה ילדים החליטה להתפנות לבית החייל באילת. "באנו בלי הרבה בגדים, במהירות ובחטף. אני רואה כמעט את כל המכרים שלי, כי כל אנשי הדרום פה. זה כמובן לא מרגיש כמו חופשה רגילה. היו שתי אופציות: או לחזור הביתה, לפחד כל הזמן מחדירות ולחכות בממ"ד, או להישאר כאן ברוגע ופחות לחץ או מתח. אפילו שהילדים לא בשגרה שלהם כאן, זה עדיף. הם מרגישים יותר בטחון", מספרת ג׳יבלי. "באילת הכל פתוח ויש הרגשה מסוימת של חופש. בבית אנחנו לא יוצאים מדלת אמותינו, אבל פה כן. לא משנה לאן - אם לסופר פארם לתרופות או לטיילת לאכול גלידה. אנחנו עושים הליכה בבוקר, דבר שלא יכולנו לעשות בבית. זה מרחיק את כל החרדות הצידה".
היא מספרת שלמרות שהעיר מלאה באנשים, התחושה אחרת. "זה מאוד שונה מאילת של פעם. את הולכת בבתי מלון ורואה כמויות של אנשים. בחדר האוכל, במקלחות, בבריכות, זה ממש לא מובן מאליו שמארחים כאלה כמויות. בעלי הפעיל השבוע פנגו, והתושבים אמרו לו תחנה איפה שאתם רוצים כי אין מקום פיזית לאכלס את כולם. העיר מפוצצת", ג׳יבלי מתארת. "כשאני הולכת ברחוב אני יודעת מי האנשים שהגיעו מהדרום. את רואה על הפנים שלהם שחוו משהו. זה משהו, בתחושה, באנרגיה, בהבעות הפנים".
"כשמסתובבים בטיילת יש תחושה אחרת"
עם החום האילתי שפוקד את העיר גם בימים אלה, רבים בוחרים להירגע בחוף הים. "חם כרגע באילת ואנשים משתמשים בכל המתקנים של המלון. מי שהיה עושה ספורט מתאמן בחדר כושר, מי שרוצה מסאג׳ הולך לספא במחיר מיוחד. אנשים שוהים בבריכה, בים ובפארקי מים. הקניון פתוח, אפילו האטרקציה של הכדור עובדת", מספר שי ג׳ורנו, מנכ"ל מלונות פתאל אילת המתגורר בעיר מזה 19 שנה. "יש אנשים ברחובות אבל זה לא כמו בקיץ כי הרבה נשארים בתוך בתי המלון. כשמסתובבים בטיילת בערב למשל יש זו תחושה אחרת, אין את אותה תחושה של אילת. אנשים יותר רגועים, מתאווררים ורוצים את חוף הים. הם מחפשים להירגע. להגיד שהברים והפאבים מלאים? לא, אנחנו לא שם. אבל אנשים יושבים בחוץ, נרגעים, יושבים בלובי בבריכות".
ג׳ורנו מספר על תפוסה כמעט מלאה לגמרי במלונות פתאל, רובם מפונים מהדרום, ויש מעט אנשים שהתפנו מרצונם. "עם היוודע המצב נערכנו בעשרות מלונות בכל הארץ במהירות שיא. היינו צריכים להתארגן ולפנות את בתי המלון כמה שיותר מהר כדי לקלוט את כל המפונים", מספר ג׳ורנו. " רוב האוכלוסייה אצלנו במלונות משדרות. הם הראשונים שפונו יחד עם תושבי העוטף. תוך כדי ההגעה פתחנו חמ"ל רשתי שמאגד מצד אחד את כל הצרכים של התושבים המפונים ומצד שני גם תורם לחיילים בחזית. הייתה היערכות וחשיבה מוקדמת על הצרכים שהכי חשובים לאנשים שברחו במהירות מהבתים שלהם".
בתי המלון שמאחרים בעיר את המפונים, לצד דירות אירוח ותושבים שמארחים בבתיהם הפרטיים, היו צריכים להתאים את עצמם למציאות המשתנה. "הצרכים העיקריים שזיהינו ככל שעברו הימים הם הביטחון הפיזי, הפסיכולוגי והכלכלי. פיקוד העורף נמצא בכל בתי המלון. בכל מלון שלנו יושב פסיכולוג בדלפק אם צריך לנהל שיחה עם אורח. אפילו פתחנו בתי ספר לגילאי ד, ה ו׳ באוהלים וממזוגים. הילדים יכולים להגיע ללימודים כמו בבית ויש לנו גם מסגרת לגיל הרך. בחלק מבתי המלון פתחנו מחסני ביגוד, טואלטיקה ומוצרי תינוקות. באחד המלונות פתחתי קופת חולים ויש שם רופא משפחה, עיניים ושיניים. עושים הכל כדי שלא יהיה חסר שום דבר לאף אחד", מתאר ג׳ורנו ומדגיש, "אנחנו בגדול מנסים לתת תחושה של בית. ממה שאנחנו שומעים מהאורחים הם באמת מרגישים ככה".
גם רשת מלונות אסטרל, המונה 7 מלונות בעיר אילת, נמצאת בתפוסה מלאה וקלטה כ-4,000 מפונים ומתפנים מהדרום ומהצפון. הם מנסים לייצר שגרה ופעילויות מהנות למפונים. ברשת מספרים שבמלונות דואגים בין היתר לפעילויות לילדים סביב השעון מבוקר ועד ערב, כגון פינות יצירה, עמדות משחק, שולחנות משחק, פינות מולטי מדיה, מתנפחים בבריכה ועוד. מנהל הבידור של הרשת גייס לטובת העניין אמנים ועד כה הגיעו להופיע בהתנדבות יובל המבולבל, מני ממטרה, רוי בוי, שחך טובוך,אליאנה תדהר ולי בירן ועוד. עם הקמת בתי ספר ומוקד חולים נראה שכמו אסטרל ופתאל - בתי המלון באילת כבר לא נראים כאתמול שלשום.
המפונים מתגוררים במלונות כבר שבועות, מצב חריג לאילת שרגילה לארח תיירים לסופי שבוע ותקופות קצרות. "אותם אורחים גרים אצלנו כבר יותר משבועיים, זה דבר שאנחנו לא רגילים אליו. זה הפך להיות כמו משפחה", אומר ג׳ורנו ומדגיש, "למרות הכל אנחנו רוצים לתת לאורחים תחושה של מלון. הכל נקי, מוקפד, מטפלים בחדרים ומנקים את השטחים הציבוריים. המלון נשאר מלון ויש תחושה של מלון".
גם בבית החייל, שרגיל לארח חיילים וקצינים, מצאו את עצמם מארחים משפחות ופותחים גני ילדים ופעילויות ל-35 המשפחות ששוהות שם. "זה לא טריוויאלי, בית החייל רגיל לארח חיילים וקבוצות בפעילות מבצעית ופתאום קיבלנו את המשימה ועשינו סוויץ'", מספרת אליהו. "התאמנו את המקום בטיחותית ותעסוקתית.. פתאום היינו צריכים לקנות לולים לתינוקות ולהתאים את הצרכים. אנחנו מנסים לייצר פעילויות שמעולם לא עסקנו בהן והפכנו את המקלט לגן ילדים. אנחנו רגילים לראות ירוק בעיניים ומסדרים, והכל השתנה. שינוי היעוד הזה מאתגר ואנחנו עושים אותו באהבה".
"אילת אמנם מלאה, אבל היא מלאה באנשים שנסו על נפשם"
בכלל המוקדים בעיר אפשר לראות את ההירתמות הגדולה של תושבי אילת. בין אם מדובר בהנחות חסרות תקדים בחנויות בעיר, ועד לתרומות של מזון וציוד והתנדבות לסיוע – העיר מגויסת לתמיכה בעשרות אלפי המפונים. "אנשים מפורקים, חרדתיים, עדיין בטראומה. כל דבר מקפיץ אותם רגשית. הם מפחדים. חלקם לא רוצים לחזור, ולכן כל הפניות הרבות".
"התחושות הן של עומס, אנחנו פי 2 מכמות התושבים בעיר", מספרת ליאת גרבובצקי, יוזמת ומנהלת מתחם סיוע אזרחי-עירוני למפונים מהדרום בטרמינל הישן של אילת. "התחושה בכלל לא נורמלית אבל ההירתמות האזרחית-מקומית ראויה להערכה. אני רואה אזרחים בגילאים שונים באים להתנדב ולסייע החל מילדים בני 4 עד סבים וסבתות בני 70 שמגיעים ועוזרים במה שיכולים. בעלי עסקים ואזרחים לא עובדים אלא תורמים מנות מזון, דלק, שינוע, אירוח, זמן ,רצון ולב רחב כדי שכל דרכיי הסיוע והנתינה ישפיעו ויטיבו עם מי שהגורל לא הטיב עמו".
תוספת של 60 אלף מפונים בזמן מלחמה, לעיר שרגילה לארח תיירים – מאתגרת את כלל הגורמים. "כראש עיר אני אומר שיש לנו עוד 60 אלף תושבים. יש לזה משמעויות כבדות משקל. צריך להבין מה זה 60 אלף תושבים חדשים - זה דורש למשל תגבור רציני של בית החולים, הקמה של 26 מוקדים לסיוע נפשי עם מאות פסיכיאטרים ופסיכולוגים, הקמת מרפאות ובתי ספר, דאגה לביטחון", מסביר אלי לנקרי, ראש עיריית אילת. "מדובר במצב חסר תקדים כאן, כי לא מדובר בנופשים. אנחנו רגילים לארח תיירים שבאים ליהנות, להוציא כסף, לבלות בחיי לילה, אלו בדרך כלל אנשים שמגיעים בריאים ולא צריכים סיוע נפשי או רפואי. הם לא צריכים מוצרים, אלא הפוך, הם באים ומכלכלים את העיר. מה שקורה עכשיו הוא בדיוק הפוך. אילת אמנם מלאה אבל היא מלאה באנשים שנסו על נפשם ממלחמה ואנחנו צריכים לדאוג לצרכים שלהם. לכן כלכלת העיר נפגעת. אילת היא עיר שנשענת על תיירות באופן קיצוני והיא נפגעת מאוד קשה מהמצב. קשה לעמוד בנטל הזה וככל שיחלוף הזמן יהיה קשה עוד יותר".
באילת קוראים למדינה להעביר תקציבים נוספים לטובת העיר, ולתגבר את פעילות משרדי הממשלה. "כמובן שצריך את הממשלה כאן. צריך להתארגן מתוך ידיעה שהולכים לטווח ארוך ולהיערך בהתאם. אנחנו עושים כאן הכל אבל אני לא מחליף את הממשלה. נדרש סיוע, נדרשים תקציבים. אי אפשר לשאת בנטל הזה בעצמנו", מדגיש לנקרי, "אנחנו צריכים להיכנס כולנו מתחת לאלונקה. יש כאן מצב מאוד מיוחד שלא שרר מאז ומעולם. אין לי טענות לאף אחד אבל עכשיו כולנו צריכים לפעול בשיתוף פעולה ולראות איך מסייעים לאנשים שעברו תופת. לצד זאת, אני מסתכל על העיר שלי ואני חייב לדאוג גם לתושבים שלי. חייבים לראות את ההשלכות של המצב המלחמתי על העיר בטווח הקצר, הבינוני והארוך. התיירות לא תחזור כל כך מהר, זה לא סוד. חשוב להבין שזה שיש אצלנו אנשים, זה לא אומר שהם תיירים. זה שהעיר מלאה לא אומרת שהעיר שוקקת חיים. זו לא אילת שאנחנו מכירים, זו אילת אחרת. אילת של מלחמה".