ראשית, הבהרה: אנחנו לא מתכוונים לעודד כאן אף אחד לזרוק אף אחד אחר – האג'נדה שלנו חותרת לאהבה בקנה מידה בינלאומי, כולל ועידות שלום תדירות וזר פרחים ורודים לכל ילד. רק מה, החיים לא תמיד הולכים עם האג'נדה שלנו. ואם לרגע הם כבר עובדים ככה, ההמלצה שלנו היא לרדת על הברכיים, לשלוח נשיקה לשמיים ולהתפלל על אוזנו של האל: זה סימן שמשהו נורא הולך לקרות. בקיצור, לא רוצים להיות פסימיים, אבל הסטטיסטיקה מלמדת שצריך. ולמה אנחנו מתכוונים? לזה שנראה שבקרוב יזרקו אתכם, או שתיאלצו לזרוק אחרים. ולצורך המאורע המשמח, הנה כמה מקומות פוטנציאליים לעשות את זה בהם. כי אם כבר להיפרד – אז לפחות שיהיה בסטייל.
מקום טוב להיות דרמטיים: אפולוניה
מוטו: העולם הוא במה וכולנו נינט.
בעקבות המלצתה החמה של פרודה אלמונית, נפנה אתכם לאפולוניה - גן לאומי עתיר שרידים צלבניים, אי שם צפונית להרצליה. למילים "זה לא אתה, זה אני" יש, מסתבר, הדהוד אחר לגמרי בין כל המצוקים והרוח השורקת של המקום, שהוכרז ממילא אתר עולמי בסכנת הרס. בצירוף רחש הגלים תרגישו ממש בסצנה מדוסון קריק, וזה בהחלט עדיף על התחושה שמדובר בחיים האמיתיים שלכם שהידרדרו לרגע הזה.
איך מגיעים: בצומת כפר שמריהו פונים לכיוון הרצליה פיתוח, בכיכר השנייה פונים ימינה לרחוב וינגייט וממשיכים ישר עד שרואים זוגות יוצאים ממררים בבכי. סתם, עד שמגיעים לגן.
דגשים: תפאורה כזאת מושלמת לפרידה חבל לבזבז. אז לא להתחרט באמצע, כן?
אופציה חלופית: חוף פלמחים
מוטו: לבכות זה חשוב.
זהו, המילים נאמרו, הלב נשבר, הרוח נושבת ומעיפה את הנזלת הבוכייה של הפרוד/ה הטרי/ה שלכם לכל עבר. הם מוותרים באצילות על טרמפ הביתה, מקללים בלב ממש חזק, ואז, כשהם שומעים את המנוע שלכם מתרחק, מפעילים את מנגנון ההתייפחויות. היו מתחשבים – בחרו מקום שבו אהוביכם לשעבר יוכלו לבכות בקול רם וכמו שצריך. בפלמחים אין איש שיראה, אין איש שישמע, וגם אם יש, זה ודאי ייראה לו מאוד פיוטי מהצד.
איך מגיעים: נוסעים על כביש 4, וקצת אחרי מחלף חולות (לבאים מצפון) פונים מערבה לכביש 4311.
דגשים: יש הרבה דגים בים. הנה הם, ממש כאן.
מקום טוב לפגוש מישהו חדש: פארק הירקון
מוטו: כל סוף הוא גם התחלה.
נכון, מה כבר יכול לצאת מפרוד עם עיניים אדומות ופרטנר חדש בטרנינג. אבל לכו תדעו: לפארק הירקון יצא שם של מזווג מוצלח ביותר (לפחות בכל הימים בשנה שבהם הוא משתחרר מתפקידו כמנגל ענק או מרבץ גללי כלבים). הוא מכיל יופי של דשא ומגרשי משחקים. אבל העיקר, יש בו כל מה שאתם צריכים עכשיו: בן זוג חלופי עם יצר ספורטיבי, אנדורפינים במוח ואחלה סיבולת לב-ריאה.
איך מגיעים: זה בתל אביב. נו, אתם יודעים את הדרך.
דגשים: התרחקו מפינת החי, או מה שזה לא יהיה שכלוא שם. אתם מרגישים מספיק חרא גם בלי להביט ביענים עם מבט אומלל בעיניים.
אופציה חלופית: חוף בקיסריה
החול והים, רשרוש של המים וכל הכרוך בכך. זה מכניס לאווירה רומנטית (אם מניחים בצד את הזיכרונות מטקס יום השואה). גם הליכה בדד על החומות, רגע אחרי שלבכם נשבר לרסיסים של אבל, עשויה למשוך מחזרים פוטנציאליים. מומלץ בחום, גם בימי חול.
איך מגיעים: מכביש החוף (כביש מספר 2) פונים מערבה, לכביש 6511. משם פונים לאיזה חוף שרוצים.
דגשים: כי אם כבר מישהו חדש, שיבוא עם נדוניה.
מקום טוב להתנחם בפחמימות: נמל יפו
רק לדבר אחד שאנחנו מכירים יש איכויות שמסוגלות להשקיט את הרעד בכתפיים וכל הזיכרונות היפים. רק דבר אחד יעשה לכם טוב על הלב כמעט כמו מי שמחבק אתכם בלילה. כן, אנחנו מדברים על סמבוסק. נמל יפו הוא מיקום קלאסי לפרידה מהסוג המכאיב: גם רומנטי במידה, גם קרוב למחצב הפחמימות המוצלח של כל הזמנים – אבולעפיה. אם אתם רוצים באמת להתחשב בנזרק העתידי שלכם, עזבו אתכם מכל ה"זה לא אני זה אתה" ו"את מקסימה, באמת", ושאר שקרים מגושמים. השאירו אותם להתנחם בחיקו החמים של רחוב יפת. היי, לא רחוק משם נמצאת גלידה ויקטורי.
איך מגיעים: כיכר השעון מכירים? אז הכתובת היא רחוב יפת 7 ביפו.
דגשים: בלי קשר למיקום הקולינרי, אתר שבו נהוג להצטלם לאלבום החתונה הוא יופי של מקום להתנחם בו. כי תכלס, מה אתם צריכים את כל הכאב ראש הזה עכשיו?
אופציה חלופית: לב עין כרם
לא רק מיקום אידיאלי לסיור ציורי שבמהלכו תדונו בכל הקשיים שהביאו אתכם עד הלום (כנסיית יוחנן המטביל, מנזר אחיות ציון, הכנסייה הרוסית), אלא גם אתר מושלם לפיצוי משמין ומשובח בבית השוקולד המקומי, שבו יאביסו אתכם שוקולד מריר עם ג'ינג'ר עד שיתייבשו כל המחשבות הרעות.
איך מגיעים: בית השוקולד "עין כרם המתוקה", מבוא השער 2, עין כרם. בפינת הרחוב, קצת מתחבא, אבל כדאי לחפש.
דגשים: שוקולד מריר עם ג'ינג'ר!
מקום טוב לקפוץ ממנו: רכבל לחרמון
מוטו: חיי אינם חיים בלעדיו/ה.
ובכן, להיזרק זה אף פעם לא נעים. לא משנה עם איזה לא יוצלח מיוזע ומקריח ביליתם את מיטב זמנכם בשנים/חודשים/שבועות/לילה האחרונים. ברגע שהוא יאמר משהו שנשמע כמו "שלום ולא להתראות, מצאתי פרטנר יותר מוצלח", הוא יהפוך בן רגע למושא תשוקה בלתי ניתן לערעור, מלך כל הנסיכים כולם. מן העבר השני, המעמד לנזרק קשה מנשוא. וכשקשה להם מנשוא (ואנחנו, כאמור, לא מעודדים לשום דבר), הפרטנרים שלכם זקוקים להר הכי גבוה שאפשר, רצוי כזה שלא צריך לטפס אליו, להלן – החרמון. הלובן שלו כל כך מסנוור, שיותר מלגיטימי להשתמש בביטוי "אוי, נכנס לי משהו לעין", וגם אם הם לא יקפצו, הם לפחות יוכלו לעשות כאילו ולספק לכם קמצוץ מאי הנחת שהם חשים כרגע ("חיי אינם" וכו'). זה לא יעזור, כמובן, לא לכם ולא להם, אבל לפחות תדעו שנתתם להם את האופציה לצאת מזה בכבוד.
איך מגיעים: בכביש סאסא חורפיש פונים לכיוון הר מירון, ונוסעים עד שמגיעים לחניון הפסגה.
דגשים: מתקשים להשלים עם רוע הגזירה? אתם מוזמנים לבקר בקברי הצדיקים הסמוכים (רבי שמעון בר יוחאי ליהודים, נביס בלאן לדרוזים). אם אפילו פלסבו עוזר לפעמים, נראה שגם זה לא יזיק.
אופציה חלופית: שיט בפארק הירקון
נכון, כבר דיברנו עליו בקונוטציות אחרות, מוצלחות יחסית (ע"ע "מקום לפגוש בו אנשים חדשים"), אך מסתבר שפארק הירקון הוא מחצב של זהב בכל הקשור לפרידות. מה שטוב במיוחד במפגע התברואתי הנ"ל הוא (לא, לא הריח) האפשרות הנעימה למצוא את מותכם בנוף פסטורלי יחסית, כולל אקליפטוסים לרוב וסירות משוטים, כשכל שעליכם לעשות הוא לנשום את ניחוח הבקטריות ולקוות לרע.
איך מגיעים: כבר דיברנו על זה.
דגשים: מעוניינים להחיש את הקץ? הרביצו איזה לק למים. ותספרו עד שלוש.