יום כיפי עם רכבות מדליקות, חיות, טבע ונוף עבר על שירלי והילדים בגן האם בחיפה, ואפילו פינת הליטוף מהגיהינום, בה נוגעים בשרצים מפחידים, לא הבהילה אותם בכלל
כמה טוב שיש לפחות מישהו אחד שחושב על אמא | צילום:
שירלי אהרון
יש משהו ברכבת שהופך את המדינה שלנו לקטנטונת אפילו יותר. מן קו אורך ישר ומידי, בלי פקקים ובלי עצירות, שממחיש עד כמה אנחנו ברי חלוף. שעה וקצת לכאן עוד שעה לשם והופס... ני-גמר. בזמן שטיול הרכבות שלנו לשוויץ נדחה שוב ושוב נשארנו עם מעבר החצייה הזה, רכבת ישראל, ועם תאווה אמיתית להשאיר את האוטו בחניה ולצאת לטייל, כשכל מה שאנחנו צריכים זה תרמיל אחד ושלושה כרטיסים.
אבל עם כל הנוחות המפנקת שיש ברכבת, עם כל ה"אין צורך לחגור ואפשר לעשות פיפי בלי לבזבז זמן" – החובה להיות מוגבלת למועדי ההגעה של צינור ארוך אחד, שלא מוכן לשמוע תירוצים ופותח את הדלת להזדמנות של שישים שניות, היא ללא ספק קצת מאתגרת עבור משפחה כמו שלנו.
זורמים עם הרכבת
כדי ליהנות מטיול רכבות, חייבים שעון פנימי משוכלל או לפחות לדעת לעמוד בזמנים. כאקט מחאה החלטתי לא לבדוק בכלל את מועדי ההגעה: הספיקה לי הידיעה שאחת לשעה יוצאת רכבת לכיוון חיפה, או במילים אחרות: החלטתי לזרום.
כשיצאנו מהקור המקפיא של הרכבת לחום המהביל של חיפה תחתית, כמעט והתפתינו להיענות לשידולם של נהגי המוניות שעטו עלינו, מאמצים את הסטייל המעודן של נהגי נמל התעופה באנטליה. כיוון שאמא בעד רכבות החלטנו "פה אחד" לצעוד חמש דקות ברגל, ולפגוש פנים אל פנים את התופעה הכי מקסימה בחיפה מאז שנת 1959 – "הכרמלית".
עבור הילדים מדובר בחוויה משגעת בפני עצמה. מן ספק רכבת (למעשה היא מונעת על ידי כבלים כך שמדובר ברכבל תחתי ולא ממש ברכבת, אבל תעזבו אתכם מהסברים של אמהות) ספק דינוזאור חביב ומאולף, שבנוי מדרגות מדרגות והופך את שני הקילומטרים של הטיפוס לגן האם וגן החיות לבילוי מענג בלונה פארק.
ירדנו ממש בכניסה לגן האם, הקרוי על שמה של אמא. לא של הרצל, גם לא של הברון רוטשילד - על שמה של כל אמא. תשאלו למה? ככה, כי מגיע לנו, ובעיקר בגלל שאבא חושי, ראש העיר של חיפה משנת 51 ועד 69 (שגם הטביע את המושג "יום האם"), ידע לאהוב את אמא בגדול ועשה מעשה.
מלבד מדשאה חביבה וקרוסלת סוסים מקסימה, צופן גן האם בחובו את אחד מגני החיות המקסימים ביותר בארץ. אחת מהבעיות של כל גן חיות בישראל הוא גן החיות התנ"כי בירושלים – כי אין מה לעשות, מדובר בפנינה של ממש וכמו כל אקס מיתולוגי, גם הוא צף בכל התאהבות חדשה. אבל היופי בגן החיות הלימודי בחיפה הוא דווקא בהבדל המקסים בין השניים. כמו גן החיות התנ"כי, גם גן החיות הלימודי בחיפה בנוי על צלע הר, אלא שכאן הכניסה היא דווקא בפסגה, מה שהופך את כל הטיול לירידה מענגת וקלילה במקום לטיפוס מייסר. הצמחייה הסבוכה, העצים העבותים, שבילי האבן הפתלתלים ואויר הפסגות הצלול חוברים יחד לתפאורה ארץ ישראלית מופלאה, והופכים את הביקור בגן למשהו אחר לגמרי.
בחיפה יש חיות, יש טבע, יש צל ויש אחלה בריזה. נשמע מושלם
אטרקציות לילדים מעולם הריאליטי
כאן שם המשחק הוא לא עיצוב גנים מוקפד וגם לא אטרקציה תיירותית מלוקקת. הקסם של המקום הוא דווקא החיבור בין תנאי השטח של הכרמל עצמו (אסור להחמיץ את הגן הבוטני המשגע שמהווה המשך טבעי לצמחיה באזור, ובו בזמן מהווה בית גידול למאות מינים וזנים של צמחים שחלקם אף נמצא בסכנת הכחדה), נוף עוצר נשימה וחיות מכל הסוגים והמינים. קחו את כל אלה, תוסיפו להם הפסקה קלה של פיתה דרוזית עם לבנה או שוקולד על המרפסת – כולל נקודת תצפית מרהיבה עד לים - וקיבלתם טיול משגע לשבת.
אבל בגן החיות הלימודי בחיפה לא הסתפקו בכל אלה, והוסיפו גם רכבת ופינת משחקים לקטנים יותר, ואפילו מסע מרגש ומצמרר שקיבל את השם האטרקטיבי "אפקט הפחד". הילדים (וההורים) מתעמתים עם חיות מהסוג שלא מקובל לאמץ כחיית מחמד: בחסות החשכה ותאורה אולטרה סגולית על הילדים לעבור מאקווריום אחד לאחר, למשש ולשלוף כדור ששכן לצד: עכביש ענק ושעיר, נחש חלקלק, עכברוש ועוד מיני שכיות חמדה. הרעיון כולו הקסים את השניים שלי, בוגרי תכניות הריאלטי לילדים, שהתענגו על תחושת האומץ שהתלוותה לכל התהליך ותוך כדי למדו גם לא מעט נתונים מרתקים על החבר'ה שליטפו בחסות החשכה.
סיימנו את הביקור בגן החיות כשאנחנו רעננים ונינוחים, חרף מזג האוויר החם ששרר בחוץ ותודות לירידה המתונה, לצל ולבריזה הנפלאה שהגיעה מהים, ותפסנו את אחת הקרוניות שעומדות לרשות המבקרים שלא מתלהבים לטפס את כל הדרך חזרה ברגל.
עוד סיבוב אחד, וצריך לחזור הביתה | צילום:
שירלי אהרון
כרטיס ביקור:
אמא מתי נגיע? רח' התשבי 124 חיפה, 04-8372390.
אמא משעמם לי... אין מצב. אבל אם משהו בכל זאת הצליח לסיים את כל הגן על כל זוחליו יונקיו וטורפיו, שיכנס לאחת התערוכות המקסימות במוזיאון... נראה אותו כבר משתעמם שם.
אמא יש צ'יפס? בתוך הגן יש קפיטריה שלא פעלה ביום בו ביקרנו, וגם פינה של פיתות דרוזיות, שתייה וחטיפים. בחוץ על הרחוב מחכה ג'פניקה ומעבר לכביש אורבת ה-M הצהובה של מקדונלדס. למי שמוכן להתאפק, מחכה שווארמה חזן האלמותית במורד ההר.
