לא עזרו השכנועים, אף אחד מהחברים לא הסכים אפילו לשמוע על להצטרף אלינו לטיול בנגב. "תגידי, השתגעת לגרור את המסכנים למדבר?" שאלה אותי חברה שסגרה דיל לאילת, שוכחת שגם אילת היא לא בדיוק עיר המבוקשת בגלל אתרי הסקי המפורסמים שלה. וכך מצאנו את עצמינו מבלים סוף שבוע ארוך בהר הנגב, טועמים מהבופה המדברי היפהפה שהציע לנו מבחר עצום של טעמים ומראות: חלקם בטעם שקיעות אדומות רוטטות ומתמוססות, וחלקם בטעם של... איך לומר... חול.
אחד היתרונות הגדולים של הר הנגב על אילת הוא מזג האוויר הצונן שמגיע לעת ערב. לא מאמינים? נראה אתכם מוותרים על השרוול הארוך בלילות הצוננים של אמצע אוגוסט. היתרון הזה מאפשר טיולי שקיעה מרהיבים לפנות ערב, ואם מתזמנים נכון גם לאור ירח מלא (אצלנו זה קרה סתם בפוקס). לפנות ערב שבת בחרנו לצאת לטיול אפניים קליל. טיולון קליל! נשבע תמיר המדריך, והעמיס על הבן המבועת שלי תיק עם ערכת קפה שגרמה לילד להרגיש לפחות כאילו הוא יוצא לגלות באי המתים.
והנה, תוך פחות מעשרים דקות אנחנו, המשפחה הכי חננה בעולם, עושים ירידות אקסטרים שבחיים לא האמנתי שנעשה. "איזה ירידות בראש שלה?" יחשוב לעצמו מן הסתם תמיר המדריך, "כולה כמה תלוליות". וזה בדיוק העניין: הבחור מלא הכריזמה הזה משוכנע שהטיול שלנו היה ממש קצרצר וקליל. הוא בעצמו עושה אותו מידי בוקר, רק כדי לשתות קפה מול המצוקים האלוהיים שנפרשו לרגלינו, וחוזר בזמן רענן כדי להתחיל את היום.
אוהל טיפי ואמבטיה מול הכוכבים
עבורנו, לעומת זאת, המסע הזה היה לא פחות מגיבושון, שיצאנו ממנו מלאי תובנות (נו טוב, רוב התובנות היו על ההגיון שברכישת מכנסיים מרופדים מאחורה). מעבר לכיף-חיים שיש בצלילה בירידות התלולות-פחד שתמיר לימד אותנו לצלוח בקלי קלות, מעבר לתחושת ההצלחה, מעבר לנופי המדבר והצוקים המפוסלים, מעבר לדרך המדהימה שהאיש בחר עבורינו ושהסתיימה באמצע שמורה עוצרת נשימה ולצד יצירה מופלאה של הפסל עזרא אוריון ואפילו מעבר להתמוססות השמש אל תוך רכסי החום-אדום-צהוב ההם, מעבר לכל אלו אני חושבת שהחוויה הכי משמעותית בטיול הזה הייתה דווקא הפגישה עם תמיר המדריך עצמו. ולכן אם בכוונתכם ללכת בעקבות הטור הזה, תתעקשו לקבל אותו ורק אותו, אחרת אני לא משוכנעת שהחוויה תעבור באותה עוצמה.
כששבנו, מאהל הטיפי בחוות זית במדבר דלק כולו ונראה מרחוק כמו פנסי בד לבנים ועצומים בחתונה יוקרתית. שום דבר שהזכיר קמפינג. זהו, שאנחנו היינו אמורים לישון בתוך פנסי הבד המשולשים האלו. בינות לאוהלים מפוזרות בקתות משונות בעלות ארבעה "קירות" עשויים עלי דקל, אבל חסרות גג בעליל - ובתוכן שוכנת אמבטיה מבריקה מניקיון שמאפשרת חוויה יוצאת דופן של טבילה תוך בהייה בכוכבים. האוויר בחוץ היה צונן וקריר, ואמבטית הקצף החמה תחת כיפת השמיים שפרשה מעלינו אלף כוכבים הייתה חוויה מדהימה. ארוחת השבת שהכינה עבורנו מירנה בעלת החווה כללה עופות ממולאים מעולים, סלטים טריים וסלט פירות, ואחריה מיהרנו מפוהקים לאוהל הטיפי, מפנטזים על מדורה ותה עשבים. אז קלטנו שאנחנו אמורים לישון על זה, לא רק לשתות את זה, ועם כל הכבוד לטבע - אנחנו מעדיפים אותו ארוז בתוך שקיק חליטה.
כשהתעוררנו הילדים מהרו החוצה לגב המים הפרטי להשתכשך, ואנחנו רבצנו תחת הסוכה, נפעמים מכל הלבן צהבהב הזה, מדמיינים סייסטה ושלווה מדברית, מתענגים על בוקר מושלם, מפטפטים עם הזוג המקסים שפגשנו בבקתה האפריקאית שבמקום ופתאום, בלי שהרגשנו, נהיה חם. זאת אומרת ממש חם. אני מתכוונת כל כך חם, שחשבתי שהריאות שלי מתבשלות רק מלנשום. יצאנו לדרך כשאנחנו מבטיחים לעצמנו שנחזור שוב בחגים, כדי לחוות את אותו הדבר עם בריזה של סוף הקיץ ופגישה קבועה מראש עם תמיר והירח המלא.
כרטיס ביקור:
אמא מתי נגיע? מבאר שבע על כביש 40 ואז לפנות לכיוון שדה בוקר. על הכביש פניה חדה לתוך החווה. קל לפספס, אבל אי אפשר כשמירנה מסבירה בטלפון. גיאופן – 0503833899, זית במדבר – 0525583065.
אמא משעמם לי... נכון... לכן חשוב להגיע עם חברה. זה בטח לא המקום לרוץ מאטרקציה לאטרקציה, אבל זה המקום שמוציא יצירתיות ומשפחתיות. קוטפים עשבים, מדליקים מדורה, מבשלים תה, ממנגלים, רובצים בגב המים, משאילים משחקי קופסא ממירנה ומתענגים על הרגוע הזה.
אמא אפשר שקל? 60-80 שקלים לאדם להשכרת אופניים לטיול עצמאי, 120 שקלים לאדם להשכרה עם מלווה שיוצא עם המשפחה (לא לשכוח לבקש את תמיר).
זית במדבר: 450 שקלים לאוהל משפחתי, 650-1,300 שקלים לבקתה, כולל ארוחת בוקר
אמא יש צ'יפס? בואו ניישר קו: אין מצעים (מזרונים דווקא יש). אין כלי בישול. אין כוסות. אין צלחות. אין קטשופ. אין ביצים. אין לחם. תפנימו: זה קמפינג לכל דבר, רק שלא צריך להביא אוהל מהבית. מה שכן, יש מקררים ריקים שעומדים לרשות המבקרים. למעוניינים בכל זאת לשלב פינוק – ניתן להזמין ארוחות מראש: 85-150 שקלים לארוחת ערב, 40-65 שקלים לארוחת בוקר.