מה עושה זוג צעיר (יחסית), שחייב חופש מהעבודה הקדחתנית אבל חוסך לחו״ל בחגים, לא רוצה להשתכשך באילת עם כל עם ישראל, לא מספיק דביק בשביל צימר בצפון, ובעיקר, רוצה לדעת איך זה מרגיש להיות בפנסיה? נוסע לסופ״ש בים המלח. אמנם האזור מקושר בעיקר לתיירות גרמנית ומחלות עור, ופחות לרומנטיקה ואהבה צעירה, אבל כשנותנים לו את הצ׳אנס, הוא מוכיח את עצמו כמקום הנפלא ביותר עלי אדמות (אחרי דיסנילנד, כמובן).
מיד כשעוברים את נווה זוהר (היישוב הקהילתי הנמוך בעולם) יש תחושה של חופשה באוויר. ברקע צצים עוד ועוד מלונות והכל זז בסלואו מושן. אם לא עשו על זה עדיין מחקר מדעי, אז זה הזמן לבדוק מה יש באוויר של ים המלח שממסטל את כולם. אף אחד לא מסתכל כאן על השעון ונדמה כי כולם ממשיכים לצוף גם הרבה אחרי שיצאו מהים.
המקום: הגענו למלון בשעה 11 בבוקר ובקבלה קיבלו את פנינו באדיבות. החדר עוד לא היה מוכן, אז החלפנו בגדים ועברנו לחוף הפרטי של המלון. בין לבין נזכרתי כי המקום מוכר. ביליתי בו הרבה בניינטיז בחופשות משפחתיות. היה אמנם קצת מאכזב לגלות כי הלובי, מסעדת המלון ואזור הבריכה לא ממש השתנו מאז, אבל איכשהו זה דווקא הציף בי פרץ נוסטלגיה מתוק לחופשות של פעם.
החדרים: העלייה לחדר חדש היא תמיד מורטת עצבים מבחינתי. גם אם נבדוק שלושים פעם את התמונות באתר המלון, אף פעם לא נהיה משוכנעים לגמרי שאכן נקבל את מה שהזמנו. אבל במקרה הזה, ברגע שפתחנו את הדלת גילינו כי זהו זה, באנו אל המנוחה והנחלה - הסוויטה שקיבלנו גדולה יותר מהדירה התל אביבית שלנו. אפילו שירותי אורחים יש פה.
הסוויטה מפנקת ביותר. אם הלובי והשטחים הציבוריים של המלון נדמו כאילו נשארו אי שם בשנת 98, החדרים הם לגמרי 2015 (וזה הרי מה שבאמת חשוב). היא הייתה כל כך מרשימה שלא לגמרי ידענו מה לעשות עם כל המקום הזה. נשב בסלון הגדול ונקרא עיתון? ננמנם במיטת הקינג סייז הענקית, או שנאכל ענבים מאחת משתי המרפסות שברשותנו? אז התחלנו בלהסיט את הווילונות. אי אפשר היה שלא להתאהב במראה היפהפייה של הים וההרים הירדניים. כל שעה ביום הפכה את הנוף לציור אחר של מארק רותקו, מה שמיד הכניס אותנו לאווירה הכי טובה שחופשה יכולה להציע.
מה עושים: אחרי שאיפה עמוקה מאותו אוויר ממסטל של הים, ירדנו אל הספא. כי אי אפשר באמת לוותר על טיפול מפנק בים המלח. המבחר בין המסג'ים וטיפולי הפנים השונים היה גדול ונרחב, אבל הלכנו על הקלאסיקה – מסג' שוודי. חדר הטיפולים היה אינטימי ורגוע להפליא, והטיפול עצמו היה אחד מהטובים שקיבלנו. רק המוזיקה הרועשת קצת גרעה מהאווירה. למען האמת, הבחירות המוזיקליות במלון היו בעייתיות באופן גורף. גם בבריכה הושמעו פלייליסטים ילדותיים שקצת הרסו את האווירה הרגועה כל כך של המקום. אבל היי, אולי זה רק אנחנו והטעם המתנשא שלנו.
מה אוכלים: יותר נכון, כמה אוכלים. כמו כל ישראלים טובים, גם אנחנו באנו מוכנים ומזומנים לבופה של בית מלון ישראלי. וכמו כולם, גם אנחנו העמסנו. היה שם באמת מכל טוב. בערב, סלטים מתוחכמים, מנות חמות ומנחמות, בשר טעים, לחמים טובים וקינוחים שהם פרווה, אבל לא רעים בכלל. בבוקר, הבופה היה טעים כמו שאפשר לצפות – מאפים, עוגות, ביצים, ג'חנון וכמובן, כל הירקות והפירות שבעולם. לחזור לבריכה אחרי ארוחות כאלו - זה ההישג האמיתי.
מדד השכנים: אמנם מדובר במלון גדול המכיל מאות חדרים, אך התחושה הכללית הייתה אינטימית ורגועה. בעוד שאילת מכוונת לצעירים שרק רוצים לבלות, ים המלח הוא המענה לאלו שרוצים שקט, שלווה ועור חלק. אפילו כשהים מלא באנשים שצפים אחד לצד השני, זה כל כך חרישי, שזה פשוט מקסים.
שורה תחתונה: אנחנו נהנו לגמרי. ההרגשה הייתה כי בילינו בחופשה לא קונבנציונלית, למרות שבחרנו במלון ותיק וממוסד כמו זה. כל הבקשות שלנו נענו, המקום היה מזמין ונעים, ובעיקר נתן לנו להרגיש כאילו קפצנו לחו"ל למרות כי מדובר במרחק של שעתיים מהבית. היופי העוצמתי של אזור ים המלח הזכיר לנו שאנחנו גרים במקום כל כך מדהים, שרק מחכה שנצא קצת מהשגרה ונהנה ממנו כמה שאפשר.
מחירים: החל מ-2,071 שקל לסופ"ש באוגוסט (50 אחוז הנחה על לילה שלישי).
*הכתבת הייתה אורחת המלון