בזמן שערכתי כתבה על מחקר ניו יורקי חדש שמסקנותיו היו כי הדרך הטובה ביותר להתעודד היא לבקר במקום לא מוכר ולחוות חוויות חדשות ומגוונות, הבנתי כי א. מצב רוחי שפוף עקב נסיבות סוציו-אקונומיות, גיאו-פוליטיות, מאקרו-כלכליות ופנדמיות. וב. כבר יובלות לא נפשתי, התאוששתי או חוויתי. אפילו על עוגת יום הולדתי נשפתי בזום. לא מתאים.
כך שלא היה צורך לשכנע אותי לסור אל מקום מסתורי המתקרא "דרים איילנד", המכיל 26 סוויטות בוטיק יוקרתיות, ש"כל אחת היא כאבן חן ייחודית ויחד הן יוצרות תכשיט חווייתי של הנאה צרופה מיוחדת במינה", ו"נרקמת בהן הרמוניה עדינה בין אלגנטיות, יופי, סטייל ושפע". אני באה מאבני חן.
וכך, בצהרי אמצע שבוע חמימים, הפלגנו אל עבר שדה יואב, אל הריזורט שהוקם על שרידיו של חמי יואב, שני מקומות שלא יצא לי להתוודע אליהם בעבר, ובאמתחתנו תקווה בלתי צנועה אחת – ליהנות הנאה צרופה, באלגנטיות, יופי, סטייל ושפע. אה, וגם לא לחזור עם קורונה.
עת נחתנו בחניון המרווח של המקום, נחת לידינו גם מסוק שחור בוהק ומהודר ומתוכו בקעו שני זוגות מצחקקים וטייס. המסוק, מבית עדן תעופה, משמש כאטרקציה של המקום, ומציע סיבוב בשמי האזור (300 שקלים לאדם). כן, עלינו גם אנחנו לסיבוב; כן, הצטלמנו עם הטייס ועם האוזניות והתלהבנו מעצמנו, כן, ההטיות המרשימות מעל שדות החמניות והתירס עושות חשק לרישיון על אחד כזה. וכן, הריזורט מלמעלה, עם הבריכות הפרטיות הקטנות והבריכה הגדולה והאגם הפראי המקסים בקצהו, הוא אכן מחזה מרהיב.
אבל בואו נחצה את הלובי רחב הידיים ונטול הילדים (הם פחות מוזמנים למקום), את רחבות האבן שמקשטים אותן פוד-טראקס צבעוניים המגישים משקאות ונשנושים מבוקר עד ערב (חטפנו קפה קר בדרך), את חדר היינות שבו מתבצעות הדרכות וטעימות, את בריכת טיפולי הוואטסו, ואת מתחם הספא המפנק, אל אבן החן שבחרנו לסוויטה – הרובי.
סוויטת רובי
הסוויטה הגדולה (36 מ"ר) והמעוצבת, עם פרקט הפישבון הנאה וכורסאות הטורקיז הנוחות, בהחלט עושה חשק לארח, אך כצפוי, ההיילייט הוא מה שקורה לה בחצר הענקית לא פחות – בריכה פרטית להצטנן בה, ופינות ישיבה ושכיבה. ובייחוד עכשיו, בתקופת הקורונה, שלא ממש מתחשק להתערבב עם עוד בני אנוש. ובכן, לפחות שם, אין שום צורך.
רגעים קטנים של אושר
רגע של אושר: אחרי מסאז' מפנק במתחם הספא וטבילה בבריכה, ולפני מקלחת חמה וארוחת ערב, פתחנו את בקבוק היין הלבן שהמתין על השולחן. כיסא נוח, ספר מעולה, שמים ורודים של שקיעה, סוזן וגה מפציעה להופעת לייב בפייסבוק, היא והגיטרה ומאחוריה הספרייה שלה ולרגליה הכלבה שלה, וניו יורק.
הארוחות
ארוחת הערב במסעדת ערמונים בהחלט השביעה רצון, בדגש על השביעה. כל אורח רשאי להזמין מנה ראשונה אחת ומנה עיקרית אחת ולחלוק קינוח. אנחנו אכלנו חציל בתנור, סלט ירקות עשיר ומשמח וגם את כדורי הארנצ'יני המעולים; המשכנו לערמונים בורגר ולנתח אנטרקוט מפואר, שתי מנות מצוינות; וקינחנו בקרם ברולה שפחות עבד. גם כוס יין ושתייה קלה או חמה ולחם מהטבון מוגשים לשולחן.
ארוחת הבוקר הגיעה מהר מדי אם שואלים אותי. עוד לא התפנתה קיבתנו מהערב וכבר מצאנו את עצמנו בשולחנות בחוץ שמתקראים "מסעדת טרה". הארוחה עצמה היתה טעימה למדי אך לא מושלמת. הביצים הוגשו אל השולחן לפי הזמנה, והיו חביבות, את הקפה לוקחים לבד מהמכונה, וחוץ מהן ישנו בופה (שבימינו מעורר קצת חשש. אמנם יש סלסילת כפפות חד פעמיות שכל מי שניגש לבופה אמור לעטות, אבל עדיין) די עשיר בגבינות, ירקות ודגים, אך פחות מוצלח בלחמים ושאר מאפים.
אפרופו קורונה, בכל פינה וכניסה תלויים כלי אלכוג'ל, ויש קערת מסכות בד נאות שאפשר לקחת בכניסה, והמקום די מרווח באופן כללי, אבל לחששנים בינינו (אהממ) יהיה ממה לדאוג – כמו בכל מקום סגור וממוזג (ספא, מסעדה).
בשורה התחתונה
החוזקה המשמעותית ביותר של דרים איילנד היא מספר הסוויטות המצומצם, שמבטיח שגם בתפוסה מלאה, כמו ביום שהגענו, לא יהיה צפוף או עמוס או רועש מדי. לא תצטרכו להתחכך בהמון אדם בלובי או בבריכה, ותמיד יהיה ערסל פנוי מול האגם, ותור לא ארוך מדי לכוס הבירה או לבופה.
הבעיה המשמעותית ביותר של דרים איילנד – לכל מי שממש כמו ראש הממשלה מתקשה לסגור את החודש – היא המחיר. יקר שם. אם מגיעים לשני לילות, כמתבקש, ועושים איזה מסאז', כמומלץ, שלא לדבר על סיורון קליל במסוק כדי להריח חמניות מלמעלה, צריכים להיפרד מכ-5,700 שקלים לפחות. אך לילה אחד עם ארוחת בוקר בלבד מתחיל מ-1,700 שקל. אבל יאללה, עיקר הבריאות.
דרים איילנד, שדה יואב. להזמנות: 08-6705600 או באתר
*הכתבת היתה אורחת המקום