אמנם זה יהיה נדוש להתחיל עוד כתבה במשפט: מהפכת האינטרנט שינתה את חיינו, אבל בפועל, אין לנו דרך יותר טובה להתחיל אותה. האינטרנט, שינה את חיי כולם, כן, גם את החיים הסטודנטיאליים. אז איך זה  להיות סטודנטים בעידן האינטרנט? מה הם הדברים שהופכים את חוויית הלימודים שלנו לשונים לחלוטין ממה שהיה להורים שלנו ולמרצים שלנו? אחת ולתמיד, האם ההורים שלנו צודקים כשהם טוענים שאנחנו סטודנטים עצלנים?    

עוד בלימודים וקריירה:

משתפים יותר

באופן משמעותי, הסטודנטים של היום משתפים הרבה יותר מאלו שקדמו לעידן מהפכת הצוקרברג, והם נוטים להתייעץ יותר ולקבל יותר עזרה האחד מהשני.    

זו כמובן לא חובה, אבל לסטודנט היום יש את האפשרות להיות חבר בלא מעט דפי פייסבוק עם כניסתו בשערי האוניברסיטה: דף פייסבוק של הפקולטה, דף פייסבוק של אגודת הסטודנטים, דף פייסבוק של השנה שלו בחוג שהוא לומד בו, דף הפייסבוק של השנה מעל (כי לא מזיק שיהיה ממי לקבל טיפים וסיכומים), דף פייסבוק של קורסי עזר והרשימה יכולה להתארך עוד ועוד. אותן קבוצות הפייסבוק הפכו בשנים האחרונות למקום מרכזי לשיתוף ידע בכל מה שקשור בלימודים, כזה שאין לו תחליף.  

דפי הפייסבוק החוגיים יכולים לשקף באופן מאוד ברור את ההווי בחוג - חוגים שלא קיימת בהם תחרות יקיימו דפי פייסבוק פעילים, משתפים ועוזרים מאוד. סטודנטים יעלו אליו מיוזמתם סיכומים, ישתפו בסרטונים עוזרים, יעבירו שחזורים והבהרות שיכולות לעזור לכולם. בחוגים שיש בהם תחרות לעומת זאת, תהיה פעילות במהלך הסמסטר, אבל לפני מבחנים, תשרור דממה. בנוסף, אותם הדפים הם מקפצה טובה גם לכל מה שמעבר - מפגשים חברתיים, מיזמים שונים, סיורי העשרה ועוד.   

מבחינת ההוי הסטודנטיאלי, הקמפוס והפייסבוק ממש משלימים זה את זה. הבדיחות והצחוקים שיהיו בהרצאות יקבלו גרסאות המשך בעמוד הפייסבוק החוגי וההפך. אנחנו לא נשקר ונגיד שפייסבוק הוא מצרך חובה, אבל הוא יכול לשדרג את חוויית הלימודים באופן מאוד משמעותי, גם מבחינה חברתית, אבל גם מבחינה לימודית. אז אם מישהו אי פעם ישאל אתכם בזלזול "מה יש לכם לחפש בפייסבוק" אל תהססו לענות לו שאתם לומדים.  

בשורה התחתונה: 0:1 לנו מול ההורים. כי הוי אקדמי חשוב לא פחות מהלימודים עצמם.

מבזק הטכנולוגיה: תואר דרך הרשת (צילום: חדשות 2)
חמש דקות בפייסבוק ואז אני אתחיל לנוח | צילום: חדשות 2
 

מרגלים אחריכם   

הצד הפחות נחמד של האינטרנט הוא שאתם חשופים יותר לאיסוף מידע, עליכם. שיטוט באינטרנט מלמד שגם האקדמיה למדה לנצל את הרשתות החברתיות כדי לאסוף מידע על הסטודנטים ואף אחד גם לא מנסה יותר מדי להסתיר את זה. נביא לכם ציטוט מתוך כתבה ב-wikiHow: "הצטרף לקבוצות של הרשתות החברתיות הכיתתיות תחת שם בדוי", כך נכתב במדריך לגילוי העתקות שנכתב לטובת מרצים ומתרגלים. "חלק מהסטודנטים פותחים קבוצות קטנות פרטיות שהם מעבירים דרכם מידע וחומר. אם הכיתה מספיק גדולה, תוכל להצטרף לקבוצות האלו בקלות".  

העניין הזה לא נשאר רק בגדר המדריכים, אלא מקבל ביטוי של ממש בשטח. במרץ השנה, סטודנטים ממרילנד שהשתמשו בטוויטר תוך כדי מבחן פתוח כדי לברר תשובות עם חברים שלהם, נתפסו על ידי סגל האוניברסיטה שפשוט עשה מעקב יזום אחריהם. לא מעט חברות הייטק כבר עומלות על כלים שיטתיים לאיתור רמאים סדרתיים.

בקיצור, לשתף ידע זה בסדר, אבל תיזהרו.  

בשורה התחתונה: 1:1 בינינו לבין ההורים. אם נודה על האמת, אנחנו מעתיקים בלי סוף.

יוטיוב הוא המרצה החדש  

בעבר מרצה היה סופר טאלנט. הוא היה יודע לצייר על הלוח, להשתמש בשפה תיאורית, לעשות פנטומימה, להחליף לוחות תוך כדי שיעור, להשמיע קולות מיוחדים וכן, גם אז, מרצים היו טובים בלהרדים. היום? יותר ויותר מרצים משתמשים ביוטיוב, למרות שחלקם עדיין מראים יכולות פנומנליות. ואם נודה על האמת גם אנחנו הפכו לחברה שדורשת יותר גירויים ויזואליים.

יוטיוב הפך להיות כלי אקדמי לגיטימי לכל דבר. סרטונים שמועלים על ידי מכוני מחקר, אוניברסיטאות או סתם סטודנטים שהיה להם זמן פנוי מוצאים את דרכם למסכים באולמות הרצאה בעולם כולו ומשמשים סטודנטים בשעות של הלימוד העצמי בבית. משהו מההרצאה לא היה ברור? יוטיוב יסגור את הפינה. המרצה צריך להציג תהליך ארוך? יוטיוב יספק לפחות 10 אנימציות.  

כנראה שהסטודנטים היום הם בעלי דמיון פחות מפותח ממה שהיה להם פעם וכנראה שהם פחות ימהרו לקרוא טקסטים ארוכים באנגלית ויעדיפו את הסרטון הקצרצר שמתאר את התהליך באופן ברור, ובדרך כלל עם לא מעט בדיחות תוך כדי. סטודנטים לביולוגיה, חפשו: Call Me Golgi. לא תתאכזבו. 

אתר שלולא הוא, הלימודים בעידן האינטרנט היו שנות אור מאחור הוא Khan Academi - המורה הפרטי שלך. מדובר במיזם התנדבותי שמרכז הרצאות ושיעורים מאוד טובים בשלל נושאים בכל תואר שתרצו ללמוד. שווה להכניס לרשימת המועדפים. 

בשורה התחתונה: 1:2 לנו מול ההורים. גם ההורים שלנו היו שמחים ללמוד בדרכים קצת יצרתיות.

יוטיוב בתוך טלפון נייד (צילום: ozgurdonmaz, Istock)
אין ספק שהיטיוב הרבה יותר מעניין מכל מרצה | צילום: ozgurdonmaz, Istock

מסכמים פחות

לסטודנטים היום יש את הפריבילגיה להיו עצלנים יותר ולעשות את מה שגם ההורים שלהם עשו, גם אם לא יודו בכך, להשתמש בסיכומים של סטודנטים משנים קודמות בקלות רבה. בימים שקדמו ללפטופים במקום מחברות, אם היית רוצה סיכום של הקורס משנים קודמות, היית צריך לכתת רגלים לבוגרים ולבקש מהם את הסיכומים שלהם. בדרך חזרה לדירה, היית מוצא את עצמך (במקרה הטוב ששפר עליך מזלך) עם שלושה קלסרים עמוסים וכבדים.

היום, כל סטודנט יודע שהעסק הרבה יותר פשוט - את כל התהליך של סחיבת הקלסרים מחליפים הדרופבוקס והדרייב החוגי שמכילים את כל מורשת הדורות הקודמים: סיכומים, סריקה של ספרי הלימוד, שחזורים של מבחנים ועוד. כל מה שצריך זה הרשאת גישה וכמובן גישה לאינטרנט. המהדרין, שלא מסתפקים בחומר של החבר'ה מהפקולטה שלהם, יכולים למצוא חומר מכמעט כל אוניברסיטה בעולם. לא מעט סטודנטים היום יכולים למצוא את עצמם נעזרים בסיכומים של סטודנטים מאוניברסיטאות נחשבות כמו אוקספורד והרווארד, שהיו מוכנים לחלוק את הסיכומים שלהם, פשוטו כמשמעו, עם כל העולם.   

בשורה התחתונה: 2:2 בינינו לבין ההורים. עצלנות נטו.

יכולים לשלם פחות

בנוסף לכל העזרים שהאינטרנט מציע, יש חברות שמציעות את כל החבילה - תואר ראשון, שני או שלישי באופן מקוון, בלי לצאת הבית. אוניברסיטאות מכובדות בעולם כולו הבינו שהממסד של תואר שדורש עצירה של החיים למשך שלוש שנים כבר פחות מתאים לכל אחד ומציעות לעשות תואר באופן עצמאי מקוון כשכל מה שהתואר הזה דורש הוא מעט זמן פנוי, כח רצון, משמעת עצמית, מחשב וחיבור לאינטרנט. תחומי הלימוד הם מגוונים מאוד וכוללים מגוון קורסים רחב מאמנות, דרך מדעי החברה, מדעי הרוח, המדעים המדויקים ועוד. התשלום בחלק מהמקרים הוא נמוך בהרבה מזה שנדרש מסטודנטים שמגיעים לאוניברסיטה והרעיון הוא שאפשר להתפרנס ולנהל חיי משפחה במהלך תקופת הלימודים. 

בנוסף אליהן, החלו לקום בשנים האחרונות אוניברסיטאות וירטואליות שמציעות תכניות לימודים דומות. האוניברסיטה הראשונה שהציעה לימודים וירטואלים היתה האוניברסיטה הפתוחה הבריטית, והיא עשתה זאת כבר בשנת 1960. אותו המודל התפתח מאוד מאז ופתח למעשה הזדמנויות לימודים ללא מעט סטודנטים שממוקמים רחוק, או שבעצם עברו את השלב של לבלות על הדשא בהפסקות. 

בשורה התחתונה: 2:3 לנו. חיסכון בכסף לא יכול להיות דבר רע.

ישן על הספה (צילום: Mary Gascho, Istock)
בתמונה: סטודנט לתואר ראשון במשהו | צילום: Mary Gascho, Istock

נייר - בקשה מיוחדת

המייל האוניברסיטאי שינה את כללי המשחק בכל מה שקשור להגשת מטלות. מושגים כמו קלסר שקוף, מחורר ושמרדף מתחילים להתחלף לאט-לאט בקבצי PDF. גם המודעות הגוברת לשמירה על הסביבה ואם נודה באמת, גם העצלנות של הסטודנטים, הוציאה את עולם ההדפסות מתחום המובן מאליו.

היום, כשמרצה רוצה לקבל עבודה מודפסת ומתויקת לתא האישי שלו, הוא נדרש לציין את זה באופן ברור. לרב הסטודנטים גם ישאלו ויוודאו - "מודפס? אי אפשר פשוט לשלוח במייל?". מכל מקום, כל הסאגה של להדפיס את המטלה, לשים אותה בקלסר וללכת להגיש אותה, נעלמת אט-אט מהעולם ומוחלפת במקש ה-"send".

בשורה התחתונה: 2:4 לנו. כי כדור הארץ צריך שיעזרו לו.

האינטרנט הוא הספריה החדשה

בשנים האחרונות, יותר ויותר מרצים נותנים אמון במקורות מידע מהאינטרנט ואף מעודדים את הסטודנטים להסתמך עליהם במטלות שהם מגישים. לא מעט מהמאמרים האקדמאיים שמתפרסמים היום מקבלים גם גרסא דיגיטלית, הרבה מהם גם גרסת וידיאו והדרך הקלה ביותר להשיג אותם היא על ידי חיפוש בגוגל. יחד עם הקדמה הזו, נפתח פתח גם ללא מעט מלכודות של מידע שגוי או לא מדויק שסטודנטים יכולים ליפול בו, כי כולם יכולים לכתוב באינטרנט. כאן נכנסת מיומנות חדשה שסטודנטים נדרשים לה היום - היכולת לסנן מקורות מידע ולברור את את מה שרלוונטי מתוך המון מידע זבל. גם זו מיומנות בפני עצמה.

יחד עם החיסרון הזה, קיים גם יתרון מאוד משמעותי - היום סטודנטים יכולים לבדוק את המרצים שלהם ולקבל מידע עדכני יותר על החומר הנלמד מאחר שיש להם גישה להרבה מהחומר המקצועי בכמה הקשות.

בשורה התחתונה: 2:5 לנו. נוחות היא לא מילה גסה.

להגיע להרצאות? פחחחח

אז נסייג רגע ונגיד שחובת נוכחות בהרצאות היא עניין שמשתנה מאוניברסיטה לאוניברסיטה. בחלק מהמקרים זה משתנה בין פקולטה לפקולטה באותו המוסד. מכל מקום, כשאין חובת נוכחות ויש הקלטה של השיעורים, זה ניכר היטב באולמות הריקים למחצה.

זה כבר שנים רבות שאוניברסיטאות מעלות לאתרי הקורסים את ההקלטות של השיעורים ומאפשרות לסטודנטים להקשיב להן בזמנם החופשי. כמובן שההרצאות המוקלטות מתווספות למאגר המידע הענק הקיים ברשת שיכול להחליף הרבה מההרצאות. יותר ויותר סטודנטים מאמצים את האפשרות הזו בשמחה ולמעשה, מצמצמים את הנוכחות בקמפוס למינימום ההכרחי. 

בשורה התחתונה: 3:5 לנו. ההורים זוכים בנקודה, כי אין דבר דבילי יותר מלשלם הרבה כסף ולא להגיע לשיעורים.

אז האם השינוי הטכנולוגי באמת יותר טוב?

השינוי המשמעותי באקדמיה, כמו בכל דבר, מורגש בעיקר בנוחות ובנגישות. מן הסתם שני הפרמטרים הללו אכן הופכים אותנו לסטודנטים עצלנים יותר, אבל גם הרבה יותר יעילים. אז מה אפשר לענות להורים? את התשובה הכי בנאלית שיש: העולם משתנה, האקדמיה גם, ואנחנו משנים הרגלים ביחד איתם. אה, וגם שניצחנו 3:5.