בחודשים האחרונים אני עובדת במשרה חדשה. היא די תובענית וגם ממש לא רווחית, אבל אני בונה על זה שהמאמץ ישתלם בהמשך. אני עובדת בלהחליט מה ללמוד, וגם אם אתם בספק – זו חתיכת עבודה. אני מנהלת רשימות של מקצועות ומסלולים, קוראת כתבות עם כותרת כמו "המקצועות המבוקשים בשוק" ו"איך למצוא קריירה מעניינת", מראיינת את חבריי הסטודנטים ומבלה את זמני בימים פתוחים. עבודה.
עד לא מזמן התכנית הייתה ברורה: אני אלמד פסיכולוגיה, אסיים תואר שני ודוקטורט ואחלק את זמני בין מחקר וטיפול באנשים. התחום תמיד עניין אותי, המקצוע דינאמי והתואר נשמע טוב ביום הפתוח - אז למה לא? שיחה עם חברה שגדולה ממני בכמה שנים שינתה את התמונה. "את יודעת מה קורה לבוגרי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית?", היא שאלה. אז בדקתי באינטרנט, וגיליתי שבתום חמש שנות הלימודים לא מגיעה ההתמחות, אלא התור להתמחות, שיכול להימשך חודשים (במקרה הטוב) או שנים (במקרה הפחות טוב). ההתמחות עצמה אורכת ארבע שנים, במשכורת שאפילו לא מזכירה משכורת מינימום.
במילים אחרות, יעבור עשור עד שאוכל ממש לעבוד בתחום. שלא תבינו לא נכון, אני לא רק מוכנה, אלא גם רוצה לעבוד קשה וברור לי שמתחילים מלמטה. אבל האם המסלול המפרך והלא-מאוד-מתגמל הזה הוא מה שאני מחפשת? אם תשאלו את אותה חברה, התשובה היא ממש לא. "את יכולה ללמוד כל דבר, אז אל תפסלי כלום ותבדקי הכול", היא אמרה. וכאן התחיל מסע החיפושים שלי.
קודם כל, בדקתי את כל התחומים שמצאתי באתר של האוניברסיטה הרלוונטית ולקחתי בחשבון כל מה שנשמע לי אפילו מעט מעניין. סיימתי עם רשימה ארוכה של תחומים שונים, החל מרפואה ומקצועות ההנדסה, דרך סטטיסטיקה וכלכלה ועד מדעי המדינה, בלשנות ואנתרופולוגיה. פתאום כל כך הרבה דברים נשמעו לי מעניינים, שהרגשתי ממש כאילו ניצלתי מהבחירה בפסיכולוגיה, לפני שבאמת הכרתי את כל האפשרויות.
ואז הגיע החלק המורכב – להתחיל לסנן. להלן הקטגוריות: כמה התחום באמת מעניין אותי, האם זה מקצוע שיביא לי סיפוק, איך נראה שוק העבודה בתחום (מתי כסף הפך למילה גסה?) ומה הסבירות שאוכל להצטיין בתואר, לקיים חיי חברה ולהמשיך לעבוד בו זמנית. קראתי איפשהו אמרה שמצאה חן בעיניי: "תבחרו תואר שאתם חושבים שתהיו טובים בו יותר מאשר 90% מהסטודנטים האחרים".
קחו בעירבון מוגבל את מה שאומרים לכם
התחלתי להשוות את מה שכתוב באתרי האינטרנט של האוניברסיטאות לעומת המידע באתרי מידע אחרים, שגם הם כנראה מונעים מאי אילו אינטרסים, אך פחות מובהקים. במקביל, התייעצתי עם סטודנטים בפורומים שהתגלו כשימושיים, אם כי מדכאים משהו (מסתבר שבערך בכל תחום תמצאו סטודנטים ממורמרים שלא מוצאים עבודה). ההבדלים בין מה שנכתב במקומות השונים היו עצומים. ידעתי שלאוניברסיטאות יש אינטרס לשווק את עצמן, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה אלה הולכות רחוק, לפחות לפי מה שנכתב באינטרנט.
כך, למשל, מישהו סיפר שלמד תואר בתקשורת אחרי שהובטח לו כי זה מה שיאפשר לו להשתלב בעולם המדיה. את התואר הוא סיים בהצטיינות, אבל עבודה זה כבר סיפור אחר לגמרי. "בכל מקום מבקשים ניסיון, אני מרגיש שהתואר שלי מיותר לגמרי ומתחרט שלא למדתי משהו אחר", הוא כתב.
בשלב הבא דיברתי עם אנשים קרובים, ואם למדתי דבר אחד חשוב – זה שצריך לקחת בעירבון מוגבל את מה שאחרים אומרים לי. היו את אלה שלחצו על לימודי רפואה והזהירו שאתחרט בעתיד אם אבחר אחרת - כי העובדה שאני לא רוצה להשקיע שנים בתחום אינטנסיבי שלא עד כדי כך מעניין בעיניי, שולית לעומת התואר "דוקטור" והחלוק הלבן; אחרים, ניסו לשכנע אותי ללכת בעקבותיהם אל עבר עתיד מעורפל בפקולטה למדעי הרוח - ולפני שאתם כועסים, סטודנטים למדעי הרוח, הרשו לי להגן על עצמי: גם אותי מעניינים התחומים ההומאניים, אבל אתם חייבים להודות שתואר בהיסטוריה או במקרא הוא לא ממש שימושי; ולבסוף, היו את מי ששכחו שאני גם אמורה לאהוב את התואר - כמו החבר שאוהב מספרים והמליץ לי ללמוד חשבונאות, וקצת אחר כך סיפר שהוא פרש מהתואר מרוב שזה שיעמם אותו.
בהמשך, קראתי קורות חיים של כמה מנכ"לים ועיתונאים מצליחים כדי לברר מה הם למדו, וצפיתי בהרצאות ביו-טיוב של תחומים שעדיין נותרו ברשימה שלי - והיא הצטמצמה עוד קצת. ליום הפתוח השני, כבר הגעתי כשאני יותר מוכוונת מטרה ומודעת לאינטרסים של מי שעומד מולי. קודם כל, למדתי מהטעות שעשיתי ביום הפתוח הראשון – ולא ניגשתי רק לדוכנים של החוגים שעניינו אותי מאוד, כאלה שכבר קראתי לגביהם הרבה באינטרנט. במקום זאת, פניתי למקומות שבאמת יכלו לחדש לי משהו ולהפתיע אותי.
כשכבר ניגשתי למקומות ששקלתי ברצינות, העדפתי לפנות תחילה לסטודנטים מאשר לאנשים מטעם החוג, שמתפקדים ביום הזה כאנשי מכירות לכל דבר. וכשדיברתי עם "אנשי המכירות", במקום לשמוע על היתרונות של החוג, ניסיתי לשאול את השאלות הנכונות. בין לבין, דיברתי עם מרצים לפילוסופיה ולבלשנות, והשתעשעתי במחשבה ללמוד את התחומים שהכי מרתקים בעיניי, בלי שום חשיבה לטווח הרחוק.
אחת האפשרויות שהתלבטתי לגביה מאוד, הייתה ללמוד תואר דו חוגי במשפטים ובחשבונאות. משפטים הוא החלק המעניין בעיניי, זה שאני יכולה לראות את עצמי עוסקת בו בעתיד. הצירוף לחשבונאות הגיע בשל היוקרתיות של התכנית המשולבת, שיכולה, לפי גורם מטעם האוניברסיטה, לתת לי יתרון על פני שאר הסטודנטים למשפטים בסיום התואר. כשהתייעצתי ביום הפתוח עם אחת מאנשי הסגל בחוג, היא ממש לחשה (עדיין לא הבנתי מי היה עלול לשמוע) שאם אני לא מעוניינת בהתמחות בחשבונאות אלא במשפטים – חבל לבזבז את הזמן בפקולטה לחשבונאות. אחר כך, סטודנט לחשבונאות הוסיף שזה לא באמת ייתן לי יתרון: "אחרי התואר במשפטים באים משרדי עורכי הדין הגדולים ומבצעים יום מרוכז של ראיונות של הבוגרים. מי שמרשים אותם ומוצא חן בעיניהם מתקבל להתמחות, בלי קשר לחוג השני שלמדת". והנה עוד תחום נמחק מהרשימה.
בסיום היום הפתוח יצאתי עם תיק הרבה יותר מדי כבד, מלא בעלונים של הפקולטות השונות, עם מספרי טלפון של סטודנטים שבחרו בשילובים שעניינו אותי ועם גילוי של קונספט חדש שלא הכרתי – היועצים האקדמיים. מסתבר, שהאוניברסיטאות מעמידות לרשות המתלבטים אנשים, בין אם אלה מרצים של קורסים או מזכירות החוג, שתפקידם הוא להיפגש עם הסטודנטים ולייעץ להם בחינם. נשמע טוב.
אמנם לא סיימתי, אבל כבר צמצמתי באופן משמעותי את האפשרויות שלי, לתואר דו-חוגי במשפטים וניהול, ותכנית המשלבת ביולוגיה, פסיכולוגיה, בלשנות ומדעי המוח – שני כיוונים שונים ומרתקים בו זמנית. אני עדיין מעט מתלבטת ולא יודעת אם בשנה הבאה הכותרות במחברות שלי תהיינה "דיני חוזים" או שמא "פסיכובלשנות". אבל במהלך הדרך, כשהתייעצתי עם בוגרים, שמתי לב שכל כך הרבה אנשים למדו דבר אחד ועוסקים בדבר שונה לחלוטין, מה שגרם לי להרהר - האם בחירת התואר היא אכן כל כך הרת גורל?
כנראה, שאם אתם לא חולמים להיות רופאים, עורכי דין או דברים אחרים שמצריכים מסלול מובנה - לא מדובר בבחירה חורצת גורלות, אלא בבחירה חשובה, כמו הרבה בחירות אחרות בחיים שלכם. או כמו שאוהבים כל כך לומר בישראל: יהיה בסדר.
5 טיפים בדרך אל התואר שאספתי בדרך:
- אל תפסלו שום דבר: אל תפסלו מקצועות לפי שמותיהם או דעות קדומות. תקראו עליהם באינטרנט, דברו עם אנשים שמכירים את התחום. אין לכם מה להפסיד.
- התחילו מוקדם ותהיו יסודיים: אתם לא רוצים לגלות חודש לפני שמסתיימת ההרשמה שעוד לא החלטתם מה ללמוד, כי אז הסיכוי שתעשו בחירה אימפולסיבית ולא נכונה הוא הרבה יותר גדול.
- דעו מה האינטרסים של מי שעומד מולכם: לאנשים מטעם החוג יש אינטרס שתירשמו אליו. היעזרו בהם והקשיבו להם, אבל זכרו שגם אם הם מאוד נחמדים, הם לא בתפקיד החברים שלכם כרגע.
- בחרו במשהו שאתם חושבים שתוכלו להצטיין בו: אתם לא רוצים לבלות שלוש שנים במאבק ובתחושה שאתם לא מספיק חכמים. היו נכונים להתאמץ ולהשתפר, אבל אל תלכו נגד הנטיות הטבעיות שלכם – אל תבחרו במשהו שאתם לא טובים בו.
- אל תשכחו לבחור בתחום שאתם אוהבים: לחשוב על העתיד זה חשוב, אבל אם תבחרו בתחום שלא מעניין אתכם – לא רק שתסבלו במהלך התואר, אלא גם שהסיכויים שלכם להצליח בו יפחתו באופן משמעותי.
מתלבטים מה הכי מתאים לכם ללמוד? הכנו לכם שאלון הכוונה מקצועי שיעזור לכם להחליט>>