התנדבות, נתינה והצורך להביא לשינוי, הם שלושה ערכים אשר יושבים לעדי נסירוב, סטודנטית בשנה השנייה בבית הספר למדעי ההתנהגות של המסלול האקדמי המכללה למינהל, עמוק בלב. כחלק מתכנית הלימודים, נסירוב יזמה פרויקט התנדבותי במסגרתו הצליחה לגייס 15 בני נוער בסיכון ובמצוקה להתנדב במשך שנה שלמה למען האחר. ולמרות שמזמן סיימה את מכסת שעות ההתנדבות המתחייבת במסגרת האקדמית, עדי לא מתכוונת לעזוב את הקבוצה הייחודית שגיבשה. בואו נכיר אותה:
מי אני: עדי נסירוב (22) שנה שניה בית הספר למדעי ההתנהגות, בחטיבה התנסותית, במסלול האקדמי המכללה למינהל.
מקור ההשראה שלי: "אני חושבת שזה תמיד היה בי. אבא תמיד היה אומר עליי שאני אחות רחמנייה אוספת בעלי חיים פצועים הביתה".
רשת חברתית שלא אכנס אליה: "טינדר. זה חסר משמעות לחלוטין ומתבסס כולו על שטחיות וחיצוניות".
כשאני בפקק בדרך למכללה אני..: "עוברת על הלו"ז של היום, ושומעת מוזיקה. יש לי דיסק שלי מנגנת בפסנתר יצירות קלאסיות של שופן, מוצרט ועוד, שאותו אני שומעת באוטו".
תמיד ידעתי ש...: "אעבוד עם נוער בסיכון".
הקבוצה עם השם הכי ביזארי שאני חבר בה ב- Whatsapp: "'חברה שלי, מגבת סלב' – בצוק איתן התפרסמה תמונה של בחורה עטופה במגבת בחדר המדרגות בזמן אזעקה. היא חברה שלנו, אז הקבוצה נקראת על שמה".
לאן פני מועדות: "לפתוח הוסטל חירום לנערים שאין להם היכן לישון. אין לי ספק שלימודי מדעי ההתנהגות כיוונו אותי לשם. בשנת הלימודים האחרונה עברנו קורס מונחה של דינמיקה קבוצתית, שבו כל סטודנט שיתף בפרויקט שבו הוא מתנדב. הקורס הזה חידד לי שהייעוד שלי הוא סיוע לנוער בסיכון".
"הסיפוק שלהם הוא אדיר" | צילום:
שרון כהנא
ועכשיו עוד על הפרויקט:
עם תחילת לימודיה בביה"ס למדעי ההתנהגות בחרה עדי להצטרף לחטיבה ההתנסותית שבבית הספר, בהובלת ד"ר אלדד רום. בשנה א', היא השתתפה בקורסים כמו "אינטליגנציה רגשית" ו"קואצ'ינג" שנועדו לתת כלים לקראת פרויקט התנדבותי, שכל סטודנט בחטיבה מתבקש לקחת בו חלק בשנה השנייה ללימודים.
בשנה השנייה מבין מגוון אופציות עדי בחרה להתנדב בעמותת על"ם, עמותה המסייעת לנוער בסיכון ובמצוקה – במרכז "מגדלור", מרכז רב תרבותי חינוכי-טיפולי לנוער בסיכון, הנמצא בחולון. "זה התחיל כשהנערים ואני הלכנו לבקר חיילים שנפצעו במבצע צוק איתן. הנערים הרגישו שזה מדהים לעשות משהו למען האחר", מספרת עדי, "למרות שמדובר בבני נוער עם המון בעיות, מהסוג שבקושי נמצא בבית הספר, הם החליטו להמשיך להתנדב במסגרת פעילות שדומה ל'מחויבות אישית'".
מה זה אמר מבחינתך?
"בניתי להם קבוצת מנהיגות, מערכי שיעור על נושאים כמו סטיגמות, עזרה לקהילה, ומעורבות חברתית, ויצאנו לדרך. עד כה הם חילקו משלוחי מנות לבני נוער מאושפזים, אספו זבל בכל רחבי חולון, חילקו אוכל לנזקקים בפסח ובראש השנה, הכינו ומכרו עוגות ועוגיות ואת הכסף תרמו לעמותת למען בעלי חיים ועוד. הסיפוק שלהם הוא אדיר".
מאין נובע הצורך שלך להתנדב?
אני מתנדבת כבר כמה שנים. בצופים היתה לי קבוצה של חניכים עם פיגור שכלי. מגיל 18 אני מתנדבת באברבנאל, וגם במסגרת בית הספר למדעי ההתנהגות במסלול האקדמי המכללה למינהל, בחרתי להתנדב עם בני נוער. רציתי משהו שאפשר לעשות בו שינוי משמעותי ונוער הוא הכי 'בר עיצוב'. אני פשוט ככה, אוהבת לעבוד עם אוכלוסיות מוחלשות, אם לא להן, למי נעזור?".
כיצד תכנית ההתנדבות תורמת לך מבחינת כלים מקצועיים?
"שום חומר תיאורטי לא יכול להחליף את המפגש עם המציאות. הפרעות נפשיות, בעיות התנהגות. לנסות למצוא פתרונות לדברים שבחיים לא התמודדת איתם, זה כלי לימודי ממדרגה ראשונה. התנסות בהתנדבות היא מסגרת ייחודית ומהותית בלימודי מדעי ההתנהגות. ולכן, למרות שסיימתי את מכסת שעות ההתנדבות שלי, אני חייבת להישאר בשבילם, זו לא אופציה לעזוב. אני אפילו מתכוונת להרחיב את הקבוצות".
"ואגב, שיתפתי בחוויותיי מההתנדבות סטודנטים משנה א' במסגרת הרצאה שערכתי – כולם ניגשו אליי אחרי ההרצאה, ושאלו איך מתמודדים?! ואיך מגיעים להתנדבות הזו גם".
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן