אם תשימו מצלמות בבתי הספר, תגלו שברוב המקרים המורה עומד ומרצה מול הכיתה וחלק גדול מהתלמידים לא באמת שם. זה קורה כמעט בכל שכבת גיל וגם באוניברסיטה. בעידן שבו מצפים מהמורה לסטנדרטים אחרים של חשיבה ויצירתיות מחד וללמד כמויות עצומות של חומר מאידך, זה פשוט לא עובד. בטח אם מדובר בדור שכבר לא יכול להחזיק מעמד בהרצאות ארוכות בלי לעשות לייק או שניים.
שאלנו את ד"ר דובי וייס, ראש תחום פדגוגיה דיגיטלית וראש התכנית לתואר שני בטכנולוגיה חינוכית במכללת סמינר הקיבוצים, על החיבור הזה בין העולם הדיגיטלי להוראה ואיך משלבים ביניהם. "התפקיד של טכנולוגיה בחינוך הוא להעצים את ההוראה והלמידה ולא להחליף את המורה. הטענה שלי היא שבשילובים מתאימים של טכנולוגיה, שהיום היא גם ממש לא יקרה, אפשר להעצים את ההוראה והלמידה ולגרום לשיעור להיות משהו אחר לגמרי". הוא אומר.
מחליפים את הדיסקט
בני ה-30 פלוס עוד זוכרים את הלומדות, דיסקטים ותוכנות שהושקעו בהם מיליארדים כדי שיוכלו לשבת מול המחשב המגושם של אז וללמוד, זה לא עבד. לא בגלל שפסגת הטכנולוגיה ומשחקי המחשב של אז היו הקרבות של הנסיך הפרסי אלא בעיקר בגלל שלימוד הוא היום הרבה יותר מלדעת את החומר. "הטרגדיה הגדולה של מערכת החינוך היא שבית הספר התעשייתי הומצא במאה ה-19 ובימים ההם באמת היה צריך להעביר המון מידע, כדי להיות אזרח ופועל היית חייב בעיקר מידע. היום השתנו הדברים והמידע הוא רק הרובד הראשוני - אבל המודל המיושן של בית הספר התעשייתי עדיין איתנו".
אבל היום המחשבים הרבה יותר חכמים, אז למה לא לפתח מורה פרטי ממוחשב בעצם?
"זה כמעט כמו לקחת מחשב ולהתאים אותו שיעשה טיפול פסיכולוגי. אנחנו מאוד רחוקים מהיכולת להוביל תהליך למידה שבו הילדים מנסים לגבש מושגים מורכבים. ברגע שאתה מגיע לרמות האלה של המוח האנושי כמו חשיבה ביקורתית אתה לא יכול לסמוך על מחשב".
רגע, אז המסקנה המתבקשת היא שאין תחליף למורה אנושי?
"נכון - אבל מצד שני אי אפשר יותר להשאיר את המורה לבד בלי עזרה של הטכנולוגיה. ברגע שהמורה מנסה לפתח הבנה וחשיבה בקרב תלמידיו הוא מיד נתקל בסדרה אדירה של מחסומים. התלמידים שונים והוא אחד, איך הוא יתאים את הלמידה לכל תלמיד? בגלל שהמורים נכנסים לסיטואציה בלתי אפשרית, אז הם יוצרים איזה דמות של תלמיד וירטואלי. והם מדברים אליו, מלמדים רק אותו. התלמיד הווירטואלי יכול להיות חלק קטן מהכיתה כמו רק התלמידים החזקים למשל. אבל מה עם כל השאר? וכאן נכנסת הטכנולוגיה. ובאמת אפשר לקחת את הסיטואציה הנוכחית ההזויה הזו ולהפוך אותה לשיעור אפקטיבי וכיפי".
המורה מקליד/ה...
אז לא נגיד לכם שיש בעיה ונצא להפסקה, הנה כמה פתרונות שתוכלו לבצע כבר בשיעור הבא. אחד מהאתגרים הכי גדולים של מורה הוא ליצור מעורבות של תלמידים במהלך השיעור. בזמן שחלק גדול לא באמת מבינים או סתם מפריעים, אפשר להשתמש בכלי טכנולוגי כמו לוח שיתופי כדי לגרום להם להיות הרבה יותר אקטיביים. לוח שיתופי הוא כלי טכנולוגי בו כל תלמיד יכול להוסיף דרך הסמארטפון פתקית וירטואלית עם טקסט ולשלוח אותה אל הלוח שמוצג מול כולם. תהיו בטוחים שזה גם הרגע שבו כולם יתחילו להתעניין ולהשתתף.
אפשרויות סטנדרטיות ומוכרות יותר הם שימוש בסרטונים שטובים ביצירת חיבור רגשי, ציר זמן לשיעורי היסטוריה, תרשימים ואפילו סקרים שלא רק נותנים תמונת מצב עדכנית של הכיתה אלא גם סטטיסטיקות של מצב התלמידים לאורך תקופה. כדי לחזק את שיתוף הפעולה בין התלמידים אפשר ליצור מסמך שיתופי בו הם יכולים להוסיף מידע, לענות על שאלות ולהתמודד יחד כקבוצה.
הבעיה הכי גדולה מתגלה ביום האחרון של הלימודים בתיכון אומר ד"ר וייס. "אנחנו משקיעים 12 שנה בתלמידים והם מסיימים בלי חמשת המיומנויות הכי חשובות של המאה ה-21: היכולת לשתף פעולה, חשיבה ביקורתית, יכולת השימוש בכלים ממוחשבים כדי לאתר מידע, תקשורת ויצירתיות. אם לימדו אותם 12 שנה בשיטה של הרצאה ובלי שימוש בטכנולוגיה, המיומנויות האלו פשוט לא מתפתחות. ואז הם מסיימים את הלימודים, מגיעים לעולם העבודה ומגלים שאי אפשר להצליח בלי זה".