ליאורה אל-יסף (צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי)
"!ליאורה אל-יסף: "לצד הסיכון קיים גם סיכוי ותמיד כדאי לנסות | צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
מי אני: ליאורה אל-יסף, בת 45, רווקה מחולון

מקצוע קודם: אחראית משאבי אנוש

מקצוע נוכחי: מנהלת שיווק ב"אנד ג'וי"

 למה החלפתי מקצוע? עבדתי חמש שנים בתחום משאבי האנוש. דרך העבודה שלי הכרתי את חברת "אנד ג'וי" כשחיפשתי ספק למתנות ופרחים עבור החברה בה עבדתי. התאהבתי בפרויקט הזה והתחלתי להתנדב שם: מי שהקים את החברה הוא נדב עטיה, בן להלום קרב שהיה סמנכ"ל ב"zer4u" שהחליט שהוא פותח סטודיו שיעסיק בעלי מוגבלויות מכל רחבי הקשת בעסק רגיל, לכל דבר – לא בעמותה. זה אומר שכולם מקבלים שכר אמיתי ושלם ושהם לא עובדים רק באריזה או בייצור אלא בכל התפקידים: כשליחים, כטלפנים, כאנשי שירות. כך אפשר למצוא פה אנשים עם לקות ראייה, אנשים עם מוגבלות פיזית או שכלית, עם בעיות נפשיות וגם הלומי קרב או אנשים על הספקטרום האוטיסטי – כולם מקבלים שכר מלא ותנאים סוציאליים. התנדבתי בסטודיו שלוש שנים ובשנה האחרונה התבשל בי הרצון לעשות שינוי. הבנתי שכאחראית משאבי אנוש אני לא יכולה להשפיע על החברה.

 מתי נפלה ההחלטה לעשות שינוי? החברה בה אני עבדתי הייתה בפני שינוי ארגוני במסגרתו הייתי אמורה לעבור לתפקיד של עוזרת מנהל לוגיסטיקה. אהבתי את החברה אבל הרגשתי שאין לי שם יותר אפשרויות קידום ושאני מסוגלת ליותר, שמיציתי את תחום משאבי האנוש והחלטתי שאעבור למשהו אחר. אז קיבלתי פניה ממנכ"ל סטודיו "אנד ג'וי" שהכיר אותי מההתנדבות שלי, לתפקיד של מנהלת שיווק. שמחתי כי תחום השיווק מדבר ללבי: למדתי תעשייה וניהול והייתי מנהלת לקוחות בעבר.

כמה זמן לקח לעשות את השינוי? שלושה חודשים. כשהזדמנות פוגשת מוכנות זה קורה מהר וכיון שהתנדבתי פה ידעתי שזה מתאים לאופי שלי, שזה ייתן לי לבטא את הפוטנציאל שלי ושאוכל לשלב פה פרנסה וערכים שאני מאמינה בהם.

 מה הדבר שאת הכי אוהבת במקצוע החדש? את האפשרות ליצירתיות, את מגוון הנושאים בהם אני עוסקת - הפקת חומרי דפוס ומיתוג וכתיבה שיווקית, פייסבוק וצילומי קטלוג ועבודה דינאמית. זה מאוד שונה מהרוטינה המוגבלת של חוקי עבודה ומשכורות ותנאי ת"ש של עובדים – אלו לא בדיוק דברים שממלאים אותך מבפנים ומתאים לי משהו יותר צבעוני ודינאמי.

 מה הדבר במקצוע הישן שאת הכי מתגעגעת אליו במקצוע החדש? אני עוד חדשה בחברה אז אני קצת מתגעגעת לאווירה שהייתה לי שם, אבל גם זה יסתדר.

מה גילית על המקצוע שלא ידעת: לא עבדתי לפני כן עם אנשים עם מוגבלויות ואת מבינה פתאום שיש עולם שלם שלא היה לך בו חלק, שחיית בבועה ושהאנשים הללו קיימים ולא שקופים, שמסגרות כמו זו יכולות לתת להם להתקיים בצורה מכבדת ומכובדת. זה עושה לי טוב להיות חלק מזה. בתחום הזה יש גם הרבה חדשנות ומה לעשות.

 מה השינוי הכי גדול באורח החיים שלך? אני משקיעה יותר זמן בעבודה כי המחויבות האישית שלי יותר גדולה. זה לא שלא הייתי מחויבת קודם – אבל זה שונה כי העבודה הזו יותר אינטנסיבית, יש המון דברים לעשות במקביל ואני נהנית מזה מאוד כי אני אדם שמשתעמם בקלות. הדבר הנוסף הוא שעשיתי התפשרות גדולה במונחים כלכליים כדי לעבוד פה אבל הסיפוק שיש לי בפרויקט הזה הוא עצום: זה כיף להוציא משהו מהכוח אל הפועל, לראות משהו שכתבת מודפס על מארז ונמכר ללקוחות ולראות בעיניים את ההשפעה של העבודה שלך. זה כמו אבן במים: ההשפעה היא בהרבה מעגלים, זה במימד אחר.

 תגובות של הסביבה? פרגון ענק, כולם אמרו שזה תפור עלי והממונים לשעבר נתנו לי את ברכת הדרך. גם החברים האישיים והמשפחה שמחים בשבילי כי התנדבתי שם בעבר אז הם ידעו כמה אני מחוברת למקום וזה מעבר שנראה לכולם טבעי.

 מה הדבר הכי גדול שהשינוי דרש ממך? להתרגל לעבוד בעסק משפחתי ולא בחברה גדולה, בה יש המון בעלי תפקידים. מדובר במעבר לחשיבה אחרת, לתפישה אחרת כי אם בחברה הגדולה יש אחראי מחשבים שמסדר לך בעיה במחשב – פה זה לא קיים. צריך להיות יצירתיים ולהתרגל למשהו אחר.

 מילה למתלבטות: לצד הסיכון קיים גם סיכוי ותמיד כדאי לנסות!