לפני כשנתיים וחצי נפגשתי בפעם האחרונה עם זקן עורכי הדין הפליליים בישראל, חיים קאזיס ז"ל, שנפטר השבוע. זו הייתה פגישה אחת מתוך מאות שהיו לנו בעשרים השנים האחרונות, שהיו מרתקות יותר מלמידת תואר בעריכת דין. הוא ישב על שולחן העץ כשמאות דפים פזורים סביבו עם הערות קטנות שכתב בעפרון. הוא היה צלול, בעל זיכרון פנומנלי, שופע בחיוך, ותוך כדי שהציע לי כוס ויסקי וסוכריות מנטה, דיבר בלהיטות על הלקוחות שהוא עומד לזכות, ומתח ביקורת נוקבת על מערכת המשפט.

"אצלי אין הסדרי טיעון", אמר לי קאזיס באותה פגישה. "אני מאמין שהלקוח שלי חף מפשע, ובשבילו אני אגיע עד סוף העולם לחקר האמת. הסדרי טיעון זה דבר רע מאוד למערכת המשפט, עלול להיווצר מצב שנאשם חף מפשע יילחץ ויחתום על הסדר טיעון למרות שלא עשה דבר. מה שקורה היום זה מערב פרוע - במקום לנהל תיק עד הסוף, השופטים והתובעים לוחצים על סנגורים לחתום על הסדרי טיעון ומציעים מחירוני ענישה כי הם עמוסים, וזה עלול להימשך שנים רבות. אני בא מאסכולה שתיק מנהלים עד הסוף. אותי לא מעניין העומס של בתי המשפט, אותי חשוב לזכות את הלקוח".

עו"ד חיים קאזיס היה זקן עורכי הדין הפליליים בישראל, שמאות עורכי דין עברו בין ידיו כמתמחים ולאחר מכן מונו כשופטים והם חייבים לו את עתידם. הוא החל את דרכו אי שם בשנות הארבעים, אז למד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בתקופת המנדט הבריטי וימי המחתרות. לאחר מכן פתח את משרדו הראשון בבניין ישן בתל אביב ובמקביל הקים שלוחה נוספת ברחוב הפלמ"ח בבאר שבע. הוא ייצג את שבטי הבדואים בבג"צים שהגיש נגד המושל הצבאי, שהחליט לגרש כמה מהם, וכך מנע את גירושם לסיני. בין לבין שימש במשך שנים רבות כחבר בכיר במסדר "הבונים החופשיים", והקפיד מדי יום ללכת להתפלל בבית הכנסת ברמת גן, גם בשבתות וגם בחגים.

חיים קאזיס בצעירותו (צילום:  שמעון איפרגן)
חיים קאזיס בצעירותו | צילום: שמעון איפרגן

היו קולגות שטענו לאורך השנים שהוא כלל לא משפטן מבריק, אלא טקטיקן ושחקן תיאטרון מעולה שמצליח לעורר ספקות בקרב עדים ושופטים במהלך המשפט, דבר שמסייע לו להשיג זיכויים לא מעטים. "מה רע בלהיות טקטיקן או שחקן טוב?", הוא ענה, "הרי חלק מעבודתו של עו"ד פלילי זה להיות קצת תיאטרלי בבית המשפט. מה רע בכך, אם זה עוזר לנאשמים שלי?"

אין ספק שעו"ד קאזיס הוסיף הרבה צבע וססגוניות למערכת המשפט בישראל, ושיטות עבודתו והטקטיקה בה הוא נוקט בחקירת עדים ראויה להילמד בפקולטות למשפט. גם על שופטים לא ריחם קאזיס: "היו שופטים שצעקתי עליהם במהלך משפטים כדי שיתעוררו, שיקשיבו לחקירות הנגדיות ולטענות שלי. כי בשביל הלקוח אלחם עד טיפת הדם האחרונה שלי".

יחד עם זאת, מעטים יודעים שלקאזיס היו רגליים סקסיות, וזו לא בדיחה. במשך שנתיים רצופות אי שם באמצע שנות התשעים זכה עו"ד קאזיס בתחרות בוונציה בתואר 'הרגליים הסקסיות', ואף קיבל מדליות ותעודות המעידות על זכייתו. "זו הייתה תחרות ספונטנית למדי", נזכר קאזיס, "הייתי בטיול בוונציה עם אשתי רות ז"ל (שנפטרה לפני עשר שנים). פנו אליי במקרה מארגני תחרות 'הרגליים הסקסיות' בעיר כדי שאשתתף בה וכך עשיתי. אשתי עשתה לי פרצופים, היא פחדה מאוד מעין הרע וחששה שחס וחלילה אשבור את הרגל, אבל הצלחתי לשכנע אותה ולאחר שחבר השופטים בתחרות בחן את הרגליים שלי ואת הריקודים שביצעתי בפני מאות אנשים - הם העניקו לי את התואר. זו הייתה חוויה מדהימה".

באותה הזדמנות שאלתי אותו על אשתו, רות: "היא הייתה אישה מאוד מיוחדת, והיה לי קשה מאוד כשהיא נפטרה", ענה. "תמיד תמכה, עזרה ועודדה, היא הייתה לצדי, חיה ונשמה אותי. היא ביקשה שנשמור על צניעות וענווה, ובזכותה הגעתי למעמד שלי".

חיים קאזיס עם השגריר המצרי (צילום:  שמעון איפרגן)
קאזיס עם השגריר המצרי לשעבר | צילום: שמעון איפרגן

בשנים האחרונות הוא התנייד בעזרת הליכון ובסיוע של מטפל פילפיני, שליווה אותו לכל הדיונים ברחבי הארץ והתקשה לעמוד בקצב של קאזיס. סדר היום שלו התחיל בבית המשפט העליון בירושלים, המשיך לבית המשפט בנצרת, משם לבאר שבע, אשדוד ואיפה לא. קאזיס הצהיר בעבר שיעבוד עד יומו האחרון כפרקליט, ושמבית המשפט יוציאו את גופתו הישר לבית העלמין. באחד הראיונות האחרונים שעשיתי אתו ב-2013 הוא הבטיח שבעוד כחודש יוריד את הגלימה השחורה מעליו ויפרוש מהמקצוע. בפועל זה לא קרה, וקאזיס המשיך לייצג ולעבור על תיקים. "ביום שאפסיק להגיע לבית המשפט אני אמות", אמר, "היו לי הרהורי פרישה רבים אבל בית המשפט זה המקום שלי".

השבוע, כאמור, נפטר קאזיס. יש כאלה שטוענים שהיה בן 97 במותו, אחרים טענו שהיה בכלל בן 101. דבר אחד ברור: השאגות שלו יחסרו באולמות בתי המשפט, כמו גם הדמות הצבעונית והססגונית שלו. בלשכת עורכי הדין מתכוונים להנציח את זכרו של עורך הדין המיוחד הזה, שהמשיך לסייע ללקוחותיו עד נשמתו האחרונה.