לפי מחקר חדש שמפרסם פרויקט "מצפן – מנווטים לתעסוקה" של ארגון שגרירי רוטשילד, 77% מהערבים ו-60% מהחרדים מדווחים שהם מופלים לרעה בקבלה לעבודה. חומרת המצב מתבהרת יותר כשהם נשאלים אם סיכויי הקבלה שלהם לעבודה שווים לאלו של שאר הציבור. הנתונים מחמיצי לב: 15% בלבד מהאוכלוסייה הערבית סבורה שסיכויי הקבלה שלהם לעבודה שווים לאלו של כלל הציבור, ו-32% מהאוכלוסייה החרדית מסכימים עימם. שתי האוכלוסיות הללו אולי נשמעות כמו שני הפכים, אבל הן חולקות קשיים דומים של הבדלי תרבות עם החברה הישראלית ההגמונית, פערי ידע על שוק העבודה, גישה נמוכה לאינטרנט, גזענות ודעות קדומות, פערי שפה וחוסר בניסיון תעסוקתי.
ניסיון תעסוקתי, קשרים, הדרכה וידע
כדי לנסות ולשפר את מצבם התעסוקתי של האוכלוסיות המוחלשות הללו, נוסד לפני 3 שנים פרויקט "מצפן – מנווטים לתעסוקה", שפועל בירושלים ומעניק לסטודנטים וסטודנטיות משתי האוכלוסיות הזדמנות לצבור ניסיון תעסוקתי רלוונטי באחד מהגופים הציבוריים בבירה, במקביל לשנת הלימודים האחרונה שלהם – ניסיון שיקרב אותם למשרה ויעלים את החששות מלבם של העובדים ובמיוחד של המעסיקים הפוטנציאלים.
"הפרויקט הזה קם כדי לטפל בכך שאוכלוסיות מוחלשות לומדות ואז, אחרי הלימודים – פשוט לא מתקבלות לעבודה", מספרת ביאן ותד, ראש אגף בשוק ההון, ביטוח וחיסכון במחלקה לחינוך פיננסי במשרד האוצר, שניהלה את פרויקט מצפן והייתה חלק ממנו בשנתיים האחרונות. "פנינו למשרדים ממשלתיים ולעמותות ומצאנו מקומות בהם משתתפי הפרויקט יכולים לעבור התמחות שרלוונטית למקצוע שלהם. המועמדים עוברים ראיון במקום בו יעברו את ההתמחות ואז במסגרת זו הם מתנסים במשך כמה חודשים בהתנדבות במקום ההתמחות וזוכים לניסיון תעסוקתי, קשרים, הדרכה וידע – כך שהם מסיימים את ההתמחות עם ניסיון תעסוקתי וגם עם ממליצים", מסבירה ותד.
וזה לא הכל: הפרויקט מעניק למשתתפים כלים שיקדמו אותם בדרך לעבודה הראשונה שלהם ויצמצמו את הפערים שעשויים לעמוד בדרך. הם לומדים לכתוב קורות חיים, להתכונן לראיון עבודה ולעבור אותו וגם מתגברים על הבדלים תרבותיים לא צפויים כמו ללמוד לשבח את עצמם במסגרת ראיון עבודה. כן, מסתבר שמה שנראה לנו טבעי הוא ממש לא מובן מאליו עבור מי שגדל בחברה דתית: “שתי האוכלוסיות הללו באות ממקומות צנועים והם לא יבליטו את היתרונות שלהם – אפילו בראיון עבודה - כי זו התרבות שלהם והבלטה של היתרונות נתפשת כהתנשאות", מסבירה ותד ומספרת שגם על הפער הזה עוזר הפרויקט לגשר.
"היום אני במקום בו מצפים ממני יותר, מצפים ממני לנהל"
"אני חושבת שזה טוב בשבילי", מספרת רזאן אבו גוש, סטודנטית לחשבונאות באוניברסיטה העברית בירושלים, שמתמחה במחלקה להנהלת חשבונות בביה"ח הדסה עין כרם בי-ם, "הפרויקט הוסיף לי ברמה האישית ומקצועית - הכרתי פה כמה תוכנות מחשב שרלוונטיות לעבודה, הכרתי אנשים נחמדים שעוזרים לי ואני נהנית מזה שאני מכירה את כולם ומקווה שאולי בזכות ההתמחות אוכל לעבוד באותו מקום גם בעתיד”, היא מקווה. ומהצד החרדי, יאיר פרלה, סטודנט להנדסת תעשייה וניהול במכון לב שמשתתף בפרויקט מספר על התנסות שמפגישה אותו לראשונה עם עמדת המנהל – ולא המנוהל: “עבדתי בעבר בפס ייצור – וזה לא אותו הדבר", הוא מספר. “אני מאמין בחשיבות של ניסיון תעסוקתי ופה אני מתנסה, פוגש אנשים, לומד איך מתנהל מקום עבודה ורואה את הפרספקטיבה הרחבה ולא הנקודתית ואני חושב שזה עדיף על לבזבז את הזמן על עבודות סטודנט שלא רלוונטיות לעיסוק שלי. היום אני במקום בו מצפים ממני יותר, מצפים ממני לנהל". פרלה מקווה שההתמחות תעזור לו להגשים חלום ולעבוד כמהנדס בשנה הבאה: "אני חושב שבזכות ההתמחות אוכל להשתלב בשוק העבודה טוב יותר בעתיד ולהשתלב בחברה. אני רוצה לעבוד מחוץ לחברה החרדית", הוא מסביר.
הפערים בין התרבויות לא שונים מהפערים שיש בין נשים לגברים
אבו גוש מצטרפת לתקווה לעבודה משותפת: "הדבר שהכי למדתי מהפרויקט הזה הוא להיכנס לתרבות העבודה”, היא מספרת. "היה לי קשה להיכנס לתרבות שהיא שונה משלי, תרבות יהודית - היו חששות ופחדים משני הצדדים שנעלמו עם הזמן, והכל הסתדר”. דוגמא לצעד קטן של שני הצדדים בדרך לעבודה משותפת מספק פרלה, שמבקש מכם להבין שהפערים בין התרבויות לא שונים מהפערים שיש בין נשים לגברים, למשל, ושעם קצת רצון טוב אפשר להתגבר עליהם בקלות: “יש אצלנו הרבה אנשים בהרבה גוונים", הוא מספר, "וכשעשינו מסיבת שבועות וכל אחד הביא משהו שהכין מהבית, המנהלת שלי הצמידה אותי לעובדת חרדית שידעה לומר לי ממה אני יכול לטעום וממה לא, וידעה לא לבייש אותי ולא לעשות מזה סיפור”. כך יכול היה פרלה להשתתף בחגיגה וגם לשמור על אמונתו.
אני מרגישה שהאוכלוסייה הכללית לא מבינה כמה זה קשה", מספרת ותד בפתיחות לב. "תמיד התרשמו מקורות החיים שלי, אבל היה משהו שמנע ממני להתקבל לעבודה. 4 שנים ניסיתי להתקבל לסטאז' בחברות הפרטיות הגדולות ולא התקבלתי למרות שדאגתי לעבוד לפני בעבודות רלוונטיות. היו אפילו כאלה שגרמו לי להבין שאני בפנים – ואז הודיעו לי שלא התקבלתי. שאלתי את עצמי למה". ותד, ערביה דתית עם כיסוי ראש התקבלה לבסוף לעבודה במשרד האוצר, לאחר שנפתח בו מכרז לאוכלוסייה הערבית. למרות שלותד, כמו לשאר המרואיינים בכתבה, לא נאמר מעולם ישירות שהיא לא מתקבלת לעבודה בגלל היותה ערביה, היא מצביעה על תבנית ששכיחה בחברות הפרטיות: “ אם תחפשי בחברות הגדולות ערביה עם כיסוי ראש לא תמצאי דבר כזה”, היא מבהירה. “אני באתי מהמקום הזה, המוחלש. אני מבינה אותו ואני מאמינה בעצמי למרות שאנשים לא האמינו ביכולות שלי ולא קיבלו אותי לעבודה - עד המשרה הזו. עברתי תהליך לא פשוט והיה לי חשוב לנהל את המיזם ואת האוכלוסייה החרדית. במסגרת התפקיד נפגשתי עם הג'וינט ונכנסתי, בחורה ערביה לדבר עם חרדים. אני מבינה את הקשיים שלהם והם דומים לקשיים של הערבים למרות שהאוכלוסיות שונות”. כמו ותד, גם פרלה ניסה בעבר להתקבל לעבוד בחברה פרטית ללא הצלחה ושמע גם מחברים על הקושי איתו הם מתמודדים. הוא לא נתקבל באפליה גלויה, אבל מבקש מכם, המעסיקים, לתת להם צ'אנס: “הייתי רוצה לבקש מהמעסיקים שינסו אותנו", הוא אומר, "אני מאמין בחברה החרדית ככוח עבודה יעיל, אמין ומקצועי – והחשש שיש הוא בגלל שלא מכירים. מסתכלים על כולם כמקשה אחת רוצים שאם אתה חרדי אתה תייצג את כל העדה, שתסביר אותם – אבל אנחנו לא גוש אחד, כל אחד עומד בפני עצמו", הוא מבהיר.