בעקבות הכתבה שפורסמה במדור זה בשבוע שעבר על התעמרות מנהלים במורים, אני מבקש לבאר את הנושא ולהעניק הצצה רגעית לעולמנו, המנהלים של בתי הספר.
שמעתי לא מעט קולגות שלי אומרים "תנו לי לנהל". האמירה הזאת מגיעה מתוך מצוקה של מנהלים, שעזבו משרות כמורים כי חשבו שיוכלו להוביל תהליכים חינוכיים גדולים יותר כמנהלים. אלא שכבר 20 דקות אחרי שהתיישבו על כיסא המנהל, הם הבינו שיש להם מגבלות רבות וכי יכולת ההשפעה שלהם מצומצמת. במה הדברים אמורים? הנה כמה דוגמאות:
אנחנו לא המעסיקים של המורים
כשלעובד יש בעיה במקום העבודה שלו - הוא פונה לממונה הישיר שלו. פעמים רבות מורים פונים למנהלים שלהם בבקשה לסיוע בעניינים הנוגעים לשכר, לפנסיה ועוד. ואולם למנהלים אין כל גישה למידע על תנאי ההעסקה של המורים, ואין להם יכולת לסייע להם מול הביורוקרטיה של משרד החינוך. פעמים רבות שואלים אותי מורים צעירים מהו השכר הצפוי להם, ובאופן קבוע אני נבוך כשאני עונה להם שאין לי מושג. הגדילה לעשות מנכ"לית משרד החינוך הקודמת, מיכל כהן, שהאשימה את המנהלים בבלגן המשכורות שמתרחש מדי שנה בחודשים ספטמבר־אוקטובר - במקום להבין שלנו אין כמעט נגיעה לנושא.
בכל הנוגע ביחסי עובד־מעביד - המנהלים אינם צד בעניין. היכולת שלנו להעסיק או לפטר עובדים כמעט אינה קיימת. יש מורים בעלי קביעות במערכת החינוך, המנצלים את מעמדם כדי להפר את הנהלים - והם עושים "דווקא" ללא מעט מנהלים. הנוהל של פיטורי עובדים אורך כמעט נצח - ולרוב כושל. המנהל צריך להזמין מפקח ממשרד החינוך שיצפה בשיעור של המורה; בהמשך, ההסתדרות תגן על המורה (תלוי עד כמה הוא מקושר); ואחרי כל זה - תהליך הפיטורים יימשך, במקרה הטוב, שנתיים. וכך, המנהל נתקע עם מורה לא טוב, ועליו לחפות על הטעויות שהוא עושה.
אחד הכלים הבודדים שיש למנהל כדי להתמודד עם איחורים חוזרים ונשנים של מורים הוא החלפת המורה המאחר במורה מחליף. המשמעות היא שמורה שאיחר לא יקבל שכר על השעה שהחמיץ. זו אינה התעמרות, אלא כלי משמעתי כמעט בודד בניהול המורים, שיש ברשות מנהלי בית ספר.
אף אחד לא רוצה להיות מנהל
סגני מנהלים רבים אינם מעוניינים לעבור לתפקיד המנהל. הסגנים הם האנשים הקרובים ביותר למנהל בית הספר, והם מבינים את גודל האחריות. כך למשל, מנהלים אינם מוכנים להוציא טיולים למקומות מסוימים כמו אילת, מחשש שמא יקרה לתלמיד משהו והמנהל יישא באחריות פלילית. כשהתפרסמה הפרשה של נפילת הסל בחצר בית ספר, פניתי לבדוק אם למנהלים יש ביטוח אחריות מקצועיות. התברר לי כי כל מנהל חשוף לתביעה בגין כל נזק שייגרם לתלמיד בבית הספר - בין אם בשעות אחר הצהרים ובין אם בשעות הלימודים. לאחר בירור מול חברות הביטוח השונות הובהר לי כי אף חברה אינה מבטחת את מנהלי בית הספר. כך, שאם קבוצת נערים מחליטה לטפס מעל גדר בית הספר, להתגנב למבנים, לטפס על גגות, וכתוצאה מכך הנערים נפצעים - האשמה והאחריות מוטלות על המנהל.
על המנהלים מוטלת אחריות עצומה, אבל בפועל הם כפופים לפקידי משרד החינוך, שתוקעים תהליכים ומסכנים את התלמידים. נסו פעם להזיז נקודת חשמל בבית ספר — מהלך כזה דורש ארבעה־שישה אישורים של פקידי הרשות המקומית, ורק לאחר קבלת האישורים הנדרשים יישלח חשמלאי שיבדוק אם אכן ניתן להעביר את נקודת החשמל. לאחר מכן, יישלח חשמלאי נוסף, שיעשה את העבודה — והתהליך כולו יימשך כמה חודשים.
בשנים האחרונות יש מחסור במנהלים של בתי ספר. אני משער שהמחסור נובע מהעובדה שאנשי חינוך רבים אינם מוכנים לקחת אחריות כזו גדולה בתנאי ההעסקה הנוכחיים.
ואז באה ההפרטה: מדינת ישראל החליטה כי האוניברסיטאות אינן מוסמכות דיין להכשיר את מנהלי העתיד — והעבירה את ההכשרה לגוף חיצוני בראשות קרן רש"י, שכל אדם שרוצה להיות מנהל בית ספר חייב לעבור דרכו. במלים אחרות, פילנתרופים מחליטים מי ינהל את בתי הספר בישראל. תנאי הקבלה נוקשים, ומדי שנה נבחרים רק כ–200 אנשים מתוך כ–2,200 מועמדים.
ההורים בטוחים שהם מחליטים
ההתמודדות של המנהלים אינה מסתיימת במרובע של מורים־ילדים־משרד החינוך־העירייה. כל הורה שהבן שלו לא קיבל תפקיד ראשי בהצגת סוף שנה בטוח שבית הספר אשם, וכל הורה שפעל בניגוד לתקנון בית הספר מאשים את בית הספר, שלא מבין את נפשו העדינה של הילד. על כל סוגיה שאינה מתיישבת עם דעתו ורגשותיו של ההורה, המנהל עלול למצוא את עצמו נשוא למתקפת שיימינג, בעקבות פוסט לפייסבוק שההורה מעלה, מכתב שהוא כותב לעיתון, או ראיון לתוכנית רדיו. למנהל, שנאסר עליו להגיב בכל סוג של תקשורת, לא נותר אלא לספוג.
אם הורה שאינו מרוצה מהתנהלות בית הספר מחליט שהוא פונה לראש העיר, לשר החינוך, למקורב בעירייה, לחבר כנסת או לחבר מרכז מפלגה - ואלה מחליטים להתקשר למנהל - המשך ההשתלשלות הדברים תלוי במעמדו של המנהל.
הפתעת הפייסבוק והתקשורת
תופעה חדשה מהעת האחרונה היא שהמנהלים הם האחרונים לדעת על המתרחש במערכת החינוך. על "בית ספר של הקיץ" למדנו מאמצעי התקשורת, על השינוי של ימי הלימוד בל"ג בעומר קראנו לראשונה בעמוד הפייסבוק של שר החינוך, ולא חסרות דוגמאות נוספות. נדמה שאף אחד בדרג הבכיר של משרד החינוך לא מתייחס אל המנהלים, ולא שואל את דעתם. במקרה הטוב, אחרי שהתוכנית כבר הוצגה בתקשורת - שולחים לנו עדכון בדואר אלקטרוני בתפוצה כללית.
למרות התהליך המעניין שעובר באחרונה משרד החינוך, שכחלק ממנו המנהלים מקבלים אוטונומיה רבה יותר וחופש פעולה גדול ביחס לעבר - הכלים הניהוליים של מנהלי בית ספר מוגבלים בתוך מערכת מיושנת ומסורבלת.
הכותב הוא מנהל בית ספר שביקש להישאר בעילום שם, שמו שמור במערכת
הכתבה פורסמה במקור באתר The Marker