דבורה וייסבורג כבר הייתה בפנסיה כשהתחילה את קורס הדיילות, ליז שילוני חלמה על כך מילדות וגלית אבגי הייתה חייבת שינוי אחרי שנים של עבודה בלחץ מטורף.
שלושתן התגעגעו בעיקר לקשר ולמגע עם אנשים, והיום אחרי שכבר בנו לעצמן קריירה ומשפחה, הרגישו שהגיע הזמן להגשים את החלום שלהן. אז איך הגיבה הסביבה? ואיך זה לעבוד כשרוב הצוות מורכב מבני עשרים?
"הנכדה הבכורה נולדה במהלך קורס הדיילים"
דבורה וייסבורג (57), נשואה + שתי בנות וארבעה נכדים.
בעבר: מכשירת מורות וגננות במכללת לוינסקי.
מה הוביל לבחירה?
"לאחר 30 שנים במכללת לוינסקי יצאתי לפנסיה והיה לי מאוד טוב, עשיתי חיים משוגעים, עד שדפדפתי בעיתון ונתקלתי לגמרי במקרה במודעה על מיונים לתפקיד דיילי אוויר. החלטתי שאני מנסה את זה. היום אני יכולה להגיד שזה מתאים לי אבל אז זה היה משהו לגמרי חדש, אחר ממה שעשיתי כל חיי. זה ממש לא מהמקום הכלכלי, זה פשוט סיקרן אותי ורציתי לדעת מה זה בדיוק. לא סיפרתי לאף אחד שאני ניגשת למיונים,רק כשקיבלתי את האישור הסופי שהתקבלתי סיפרתי. התחלתי את הקורס ובמהלכו נולדה הנכדה הבכורה שלי. היא נולדה במהלך הלילה ובבוקר למחרת התייצבתי לקורס כרגיל".
מה היו התגובות?
"במשפחה מאוד תמכו, שמחו, התפלאו וגם צחקו. כל ספקטרום הרגשות היה שם. זה היה מבחינתם וגם מבחינתי שינוי מאוד גדול מכמה סיבות: לא היה נראה שחסר לי משהו בתקופת הפנסיה; המעבר הדרמטי שעשיתי - מאורח חיים מאוד מסודר ומאורגן, הכנסתי את עצמי לאורח חיים מאוד כאוטי – שהיום הופך ללילה והלילה הופך ליום; וגם בגלל הגיל כמובן. cקורס הדיילים כל החניכים היו צעירים יותר מהבנות שלי. הם בהתחלה היו טיפה חשדניים, לא כל כך הבינו מה זה הדבר הזה שעומד מולם אבל מהר מאוד נוצרו יחסים מאוד טובים".
למה דווקא דיילת? חלום לראות עולם?
"מרבית הטיסות שלנו הן קוויקי, כך שזה לא הגיע מתוך רצון לראות עולם, אבל יש משהו מאוד מרגש בלהיות בשדה התעופה, בלהיות על מטוס וגם סדר היום החדש הוא שינוי מרענן. אני נהנית בעיקר מהאינטראקציה עם הקהל. את לא רק מכירה כל מיני אנשים חדשים, אלא גם נתקלת בתופעות של אנשים שלכאורה נראים נורמטיביים לחלוטין, אבל כברגע שהם נכנסים לצינור הזה משהו קורה להם. הדרישות, הטענות, וכו' מאוד מוזרות. השבוע למשל ישבה נוסעת במושב שהיה מאוד קרוב לשירותים ולכן מן הסתם עברו לידה הרבה מאוד אנשים. היא אמרה לי שאני צריכה לנתב אותם – להיות מעין שוטרת כדי שלא יפריעו לה. בפעמים אחרות כשאת עוברת ומציעה קפה ותה מבקשים תה בטעמים ושוקו".
נשמע מעצבן.
"אני נהנית מזה ויוצאת מהטיסות מחויכת. אני נהנית לראות את השינוי בהתנהגות האנשים על המטוס".
"התגרשתי והתחלתי להגשים את חלומותיי"
ליז שילוני (47) ממודיעין, גרושה + שלושה ילדים (25, 21 ו-15)
בעבר: מורה לאומנות באופן פרטי.
מה הוביל לבחירה?
"הייתי נשואה במשך 19 שנה מגיל 23 ועזבתי את הבית לפני שלוש שנים. מאז שהתגרשתי התחלתי להגשים את עצמי. בתור ילדה לאבא שעבד בשגרירות גרמניה, ביליתי המון בשדות התעופה ומאוד אהבתי את תחום התעופה. כשראיתי את כל הדיילות זה הפך למן חלום ילדות. אחרי הגירושים התחלתי לעבוד כדיילת קרקע בחברה אחרת במשך כשנה וחצי ובגלל ענייני שכר עברתי ללשכת התיירות הנכנסת הנמצאת בנתב"ג. כיום אני משלבת את השניים העבודה בשדה והעבודה כדיילת אוויר".
מה היו התגובות?
"הילדים התרגשו ושמחו מאד בשבילי מאחר וידעו כמה רציתי להגשים את החלום מאז ומתמיד, אמי מרגישה גאווה וממה שאומרים לי טייסים, מאד אוהבים אותי בחברה אם זה דיילים ודיילות ועד להנהלה, חברים מאד מפרגנים וטוענים שזה ״תפור״ עליי מכל הבחינות, אם מבחינה חיצונית ועד לאהבה לתחום התעופה, כולם מאד תומכים, אוהבים ומפרגנים ואני באמת מרגישה סיפוק אדיר מהתמיכה והאהבה של הסובבים אותי".
למה דיילות?
"עצם העובדה שאני קמה בבוקר עם חיוך ויוצאת לעבודה עם מוטיבציה אדירה לעוד יום מלא באתגרים רק מראה כמה אני אוהבת את העבודה ורואה בה קריירה לחיים. את עובדת עם אנשים בכל קבוצות הגילאים: אם זה טייסים מבוגרים יותר ממני או דיילים שיכולים להיות בגיל של הילדים שלי. דיילים אומרים שהרבה יותר כיף לדבר איתי כי אני פחות כבדה מהרבה מהאנשים בגילם ואני מרגישה פתאום צעירה יותר. כדיילת חדשה אני מוסמכת רק לסוג אחד של מטוס בינתיים ויעדי החו"ל שלי הם רק קפריסין ויוון אבל תמיד אחרי הנחיתה יוצאים עם כל הצוות לטייל בטיילת ובעיר וזה נורא כיף. בסוף ספטמבר אנחנו אמורים להיות מוסמכים גם לטיסות ארוכות יותר ואז אגיע גם למקומות נוספים בעולם. בנוסף, את פוגשת המון אנשים. ביום חמישי הייתה טיסה בחזרה מלרנקה, קפריסין, ועליה ישבו סילבן שלום ומנכ"ל אל על, אליעזר שקדי. הם ישבו לידי ביציאת החירום ושקדי סיפר שהוא מעדיף נותני שירות בגיל בוגר כי כך הוא מרגיש שיש יותר על מי לסמוך".
"לצאת מהמשרד, להשתחרר מהלחץ"
גלית אבגי כהן (44) מאילת, נשואה ואם לשלושה (18,14 ו-5)
בעבר: 11 שנים בתפקידים ניהוליים באוניברסיטת בן גוריון וארבע שנים נוספות כמנהלת תוכניות אקטואליה ברדיו קול הים האדום.
מה הוביל לבחירה?
"כשיצאתי לחופשת לידה לפני חמש שנים החלטתי שאני חייבת לעשות שינוי. ראיתי את הים של אילת, עיר מגורי, והחלטתי שאני לא חוזרת יותר למשרדים באוניברסיטה. עברתי לתפקיד דינמי יותר ברדיו קול הים האדום. כמפיקה ראשית ומנהלת תוכניות האקטואליה עבדתי בלחץ מטורף, הייתי כל יום עד רבע לשמונה בערב בעבודה כש-24/7 אני צריכה להיות זמינה לרשותו של כל העולם. לפני שלושה חודשים חבר אמר לי תשמעי נפתח קורס דיילות וזה פשוט נשמע לי טוב. תוך פרק זמן קצר מאוד כבר התחלתי את הקורס".
מה היו התגובות?
"הרבה אנשים סביבי אמרו לי: 'עם כל מה שעשית זה לא קטן עלייך?' ויש גם חברים טובים בתפקידים מאוד בכירים שבאמת לא מצליחים להבין. אבל אני מצדי עניתי להם שרציתי שינוי. ברדיו את עובדת הרבה מאחורי הקלעים והתגעגעתי לקשר ולמגע עם אנשים. מעבר לזה, זה לא תקפיד כזה קטן - הרי לא למדנו בקורס איך להגיש קולה, האחריות שלנו היא קודם כל על בטיחות הנוסעים. הילדים והבעל, בכל מקרה, מאוד נהנים מהבחירה הזאת ומאוד מפרגנים. בעלי תמיד דחף אותי לכל קריירה שרציתי לפתח בחיי והילדים רואים אותי עכשיו יותר. בכל מקרה, כנראה שאחזור שאשאר לעבוד גם ברדיו במקביל או שאשלב קריירה נוספת בעתיד".
למה דיילות?
"אני הכי נהנית מהשיחות עם האנשים, החיוכים, כל מגע עם הקהל. יולי אוגוסט הם חודשים מלאים בנוסעים ואני יוצאת מחויכת מכל טיסה. בקורס הייתי עם בנות 20 שרק השתחררו מהצבא ואנחנו עכשיו חברות טובות ולפעמים כולם יוצאים ביחד. את מרגישה צעירה, עושה מה שטוב לך, מה שנעים לך. השינוי עשה לי ממש טוב ואפילו רזיתי"!