יפתח ונטהוף הוא מנהלו של דיר עזים חינוכי שנמצא בכפר הנוער מנוף בעכו. ברחבי הארץ פרושות כ-12 מגמות חקלאות עם התמחות בעבודה ברפת או בדיר כמו שונטהוף מנהל, שנועדו לסייע לבני ובנות נוער מרחבי הארץ להשתקם ולחזור לקחת חלק פעיל בחברה. “מטרת העבודה בדיר העזים היא לאפשר לבני ובנות נוער שעזבו ממסגרות החינוך הרגילות ללמוד חינוך לעבודה", מסביר ונטהוף. "בחלק מהמקרים מדובר בחניכים שנזרקו מהרבה מסגרות ועבורם אנחנו חבל ההצלה האחרון".
ונטהוף מספר כי חלק מבני הנוער בכפר עברו חוויות קשות, התעללות, הגיעו לעבריינות ובאופן כללי לא הסתדרו בחברה. לכן, אם בצו בית משפט או דרך רשויות הרווחה, נשלחו הצעירים למנוף, כאשר הכפר מהווה עבורם מיקרוקוסמוס לעולם שבחוץ, רק שהפעם הוא עוטף וידידותי יותר.
"יש במנוף בית-ספר, ענפי עבודה מגוונים, מקומות עבודה ופנימייה בה בני ובנות הנוער גרים. כל החיים שלהם נמצאים פה ואנחנו משתדלים לשמור על רמת תעסוקה גבוהה כי השעמום הוא האויב הכי גדול שלנו”, הוא מספר. “דיר העזים עליו אני מופקד מאפשר לחניכים לעבור תהליך שמלמד אותם עבודה מהי, אחריות מהי והיכולת לדאוג למישהו אחר. במקרה שלנו האחריות היא כלפי עזים, ודרך החיה החמודה הזו החניכים מצליחים לחוות הצלחות קטנות המחזקות אותם".
מה הם לומדים למשל?
"להגיע בזמן לעבודה וגם לסיים אותה בזמן. העבודה היא בשעות שלפני בית הספר או אחרי. מחמש בבוקר עד שבע וחצי או בערב מחמש עד שבע וחצי וזו משימה לא פשוטה לעמוד על הרגליים בשעה שהיא כמעט לפנות בוקר עבורם למי שהיו רגילים להיות ערים עד השעות הקטנות של הלילה. בנוסף, יש לעבודה מימד חברתי – כי אם אתה לא מגיע לעבודה, החברים שלך יעבדו במקומך".
"אחת הנקודות הקריטיות בשהות כאן", ממשיך ונטהוף "היא שבעצם הרבה מהילדים חוו בבית שלהם דמות הורית או דמויות הוריות לא חיוביות. הורים שלא התמידו בעבודה, נתנו דוגמה שלילית לאיך מתפרנסים – אם זה דרך גניבה, אבטלה או לקחת מאחרים. כאן הילדים יכולים לתקן את מה שלמדו בבית, והתהליך הזה לא פשוט".
אני משערת שלא תמיד ההתמודדות קלה
"בוודאי שלא. זה לא קל. הם צריכים לקום מוקדם מאד ולעבוד בקור ובחום, להתלכלך, להתאמץ ולהרים דליי תערובת ויש כאלה שאומרים – אני אעבוד? אין מצב. יחד עם זאת יש כאלה שמאוד מרצים ויבואו ויעבדו ויעשו כל מה שיבקשו מהם. אין כאן התנהגות אחת שלטת". כאן המקום להזכיר את השותפים החשובים למסע המרתק הזה - הש"ש, חברה צעירים לפני גיוס שדוחים את השירות הצבאי ומגיעים להתנדב במשך שנה ולנהל את הדיר ברמה התפעולית והחינוכית. "העבודה שלי לא אפשרית בלעדיהם" אומר יפתח ומוסיף, "אם לא הם, כל המפעל הזה לא יכול היה להתקיים".
מה מוביל אותך בהתנהלות עם הילדים?
"שוב ושוב לתת הזדמנות. בתור מדריך אתה לא יכול לקחת באופן אישי מה שהילד אומר לך, אלא לנסות להבין מה הוא מספר על עצמו. מתוך זה צריך לנסות לעזור לו להתמודד, להקל עליו, לתת לו חיזוקים וליצוק משמעות – שזה אחד החלקים היותר חשובים".
האם מתפתח קשר מיוחד עם החיות? מה הם מרגישים כלפי העזים?
"תראי, לעיתים הקשר של אותם ילדים עם בעלי חיים היה בהצקות לחתולים בפחי רחוב, בהתעסקות שלילית עם כלבים ואפילו בהתעללות. בעלי החיים לא יכולים לדבר והכי קל להוציא תסכולים על מי ששותק. בדיר העזים יש מקום להתנסות אחרת עם חיות, התנסות מתקנת וטיפולית. עוד דבר ששמנו לב אליו הוא שלאלו שהגיעו מהעיר לא היה קשר מיטיב עם חיות ופה לראשונה הם פוגשים מקום עם המון חיות שהם פתאום אחראים עליהן, צריכים לטפל בהן, להאכיל אותן או להניק את הגדיים".
נשמע כייף. אתה מבחין בשינויים בהתנהגות?
"אני רואה זאת כמשהו שמצריך מהם לטפח את החלקים האבהיים או האימהיים שבהם, אבל אפילו לי קצת קשה להסביר את החוויה כיוון שהיא כה משמעותית".
גם דן פיין, המתגורר בכפר סילבר עובד כמנהל מגמה חלקאית, אך בכפר סילבר יש גם פרות וגם עזים. "מעבר לעבודה שאני צריך לוודא שהרפת מתנהלת כמו שצריך – שזה אומר לוודא שהפרות והעגלים יהיו בריאים", מספר, "אני צריך גם להכשיר את הילדים להיות רפתנים צעירים. זה כולל בהתחלה הרבה תיקונים של התנהגויות קודמות. הם מפחדים, הם לא תמיד מצליחים לחלוב, חושבים שזה משהו מסובך, אז לוקח זמן להכשיר אותם".
איך אתה עושה את זה?
"עם הרבה סבלנות, הרבה הסברים, אני מנסה להכיר את הילדים ולראות שהם אכן מתאימים לעבודה. מעבר לכך אני גם אוכל איתם ארוחת צהריים ומנסה להכיל את הקשיים שלהם עד כמה שאפשר".
פיין עובד רק כשנה עם הצעירות והצעירים בכפר סילבר, אך כבר הוזמן לבית הנשיא בחג שבועות הקרוב. “אנחנו נוסעים לירושלים לפגוש את הנשיא ריבלין בביתו כדי להציג לו את כפר הנוער, לספר על העבודה ועל המודל המוצלח שאנו מיישמים כאן".
מדובר בעבודה שהיא חלק מתכנית הלימודים השנתית?
"כן. בכפר סילבר יש כ-80 תלמידים המגיעים לעבוד עם הפרות ואשר מתחלקים לעבודה בחליבות. יש שלוש חליבות ביום, עבודה עם העגלים ביונקייה, שצריך להשקות ולהאכיל אותם וכן לשמור על המרבצים נקיים ויבשים. בנוסף יש מקרים בהם הפרות חולות ואז התלמידים מסייעים לווטרינרית לטפל בהן".
"מתוך 500 תלמידים בבית הספר של כפר סילבר, 230 הם תלמידי פנימייה. מכיתה ט’ כולם מתחילים לעבוד במשק, כאשר במערכת השעות יש לתלמידים שעתיים וחצי עבודה מידי שבוע. בכיתה י"ב הם ניגשים לבגרות במגמת רפת ואני מתכוון כמובן לתלמידים שבחרו להיות במגמה זו. יש להם מבחנים מעשיים ועיוניים והם מראים לבוחנים מה שלמדו אצלנו במשך שלוש שנים".
אילו ערכים באים לידי ביטוי בעבודה ברפת?
"ערך העבודה אצלנו מעל הכל ובתוכו אנחנו מנסים להקנות ערכים של מצוינות, השקעה, התמדה ודואגים לתת לא מעט חיזוקים חיוביים. למשל, המצטיין השנתי שלנו מקבל במתנה נעלי בלנדסטון לעבודה ברפת, ואנחנו גם בוחרים כל חודש את "משתפר החודש" וזו קטגוריה שמעודדת אותם לנסות. אנחנו מוקירים את התהליך שכל נער ונערה עוברים באופן אישי".
"יש אצלנו סיפורים יפים על ילדים שבתחילת שנה היו אנטי ואז ראינו אותם בהפסקות באים לעגלים, משחקים איתם, מנקים אותם. אפילו הילדים שהכי התנגדו עברו תהליך, התקרבו לעגלים ונפתחו לסביבה. את כל העבודה החינוכית הזו אני עושה עם שותפי היקר ריימונד, אשר משקיע מאוד בילדים. הוא מגיע עם ניסיון חיים והרבה ידע - וביחד עבדנו על ילדים שבהתחלה התנגדו להכל אבל ברגע שהם ראו את הרצינות, האהבה וההשקעה שלנו בהם, הם הפכו למאושרים. הילדים מצליחים ליהנות – וזה סיפוק ואושר גדול עבורנו".
נראה כי בנות ובני הנוער שבאים במגע עם בעלי החיים בכפרים השונים מפתחים תכונות ורגישות שבהחלט יסייעו להם בעתיד. אולי הגיע הזמן שגם אנחנו נתחיל להתנהג קצת כמו חיות? לא שיפוטיים, לא נוטשים, לא מעליבים ולא פוגעים? יש סביבנו יצורים חיים כל כך נפלאים ומדהימים, צריך רק לפתוח את הלב ולהתחבר לאהבה מהם – ואליהם.