הרבה נכתב ונאמר על אושר, ובעיקר על כל מה שאנשים עושים בניסיון להגיע אליו. אבל כמה מכם יכולים לומר בפשטות שהם מאושרים? שהם מצאו שלווה ולא נמצאים במרדף אחר הדבר הבא? סאלי רידמן, מייסדת מכללת רידמן לרפואה משלימה ואינטגריטיבית המובילה בתחומה, מעידה כי היא הגיעה לשלווה אמיתית ולהבנה של הייעוד שלה בחיים.

לא תמיד היו הדברים פשוטים עבור רידמן, שנולדה בפנסילבניה להורים ניצולי שואה שהיגרו מסלובקיה, לאחר שאיבדו את רוב בני משפחתם במחנות ההשמדה: "הילדות שלי לא הייתה שמחה. היינו משפחה ענייה מאוד ואבי היה אלים, וכשהייתי בת 13 הוריי התגרשו והמשפחה התפצלה - אחי ואחותי עברו לחיות עם אבא שלי, ואני ואימא נשארנו לבד", היא מספרת, "התחלתי לעבוד בעבודות שונות ובעיקר הרגשתי בודדה מאוד וסבלתי נפשית".


לדבריה, לילדותה יש חלק משמעותי בדרך שעברה: "אנחנו מתעצבים מהחוויות שאנחנו עוברים, ואלה מובילות אותנו לצעד הבא. מאז ומתמיד התעניינתי ברוחניות ושאלתי את עצמי שאלות קיומיות - למה אני כאן ומה המשמעות בחיים - חיפשתי משמעות גדולה יותר וזה מה שהניע אותי. אחד הרגעים המכוננים בחיי היה כשהשתתפתי בסדנת התפתחות ובה אחד התרגילים נקרא 'אתה רוצה'. מישהו נמצא מולך ושואל אותך מה אתה רוצה. כשאתה עונה הוא שואל שוב, וכך זה ממשיך וממשיך. אנשים מתחילים בדברים פשוטים כמו מכונית, בן זוג, אבל ממשיכים לשאול אותך עד שהרצונות העמוקים של האדם יוצאים. סיימתי את התהליך בוכה ואמרתי שאני רוצה להיות צינור לאהבה על כדור הארץ. זה היה אחד הרגעים היפים בחיי, לראשונה חוויתי שלווה עמוקה, הייתי שקטה והבנתי שהחיפושים אחר הייעוד שלי בחיים הגיעו לקצם. בגיל 18, התחלתי ללמוד פסיכולוגיה בקולג', שם גיליתי את הרולפינג (Rolfing)".

מה זה בעצם רולפינג?

"זו שיטה מתחום הפסיכותרפיה, שמשלבת בין המוח, הנפש והגוף. לפי הרולפינג, יש לכולנו רגשות מודחקים שאנחנו לא מביעים. כשאנחנו עובדים עם הגוף באופן מסוים, אנחנו מאפשרים לו לשחרר רגשות מודחקים החסומים בתוכו שלא קיבלו ביטוי, זהו הבסיס לרעיון של פסיכותרפיה גופנית".

כשהכירה את הרולפינג במסגרת לימודיה, החליטה רידמן לנסות את הטיפול בעצמה: "הייתי מטופלת אצל פסיכולוג, אבל כשלמדתי על הרולפינג זה ריתק אותי והחלטתי לעבור טיפול כזה בעצמי. בכמה מפגשים קצרים, גיליתי רגשות שהיו קבורים בי וזיכרונות שהדחקתי עוד מהילדות. הרגשתי שאני סוף-סוף מצליחה להיות משוחררת, דבר שלא קרה בשנים של טיפול פסיכולוגי מסורתי. הבנתי שמה שאני רוצה לעשות בחיים זה לעזור לאנשים בעזרת רולפינג, כמו שזה עזר לי".

אלה היו שנות ה-70', ואז עדיין התייחסו לפסיכולוגיה כדבר נפרד מהגוף. למעשה, היחס בין גוף לנפש בכלל לא היה חלק מהשיח אז. לכן, אפשר לומר שהחלטתה של רידמן לפנות לרולפינג הייתה אמיצה. לדבריה, רגע מכונן בחייה היה כשלמדה מסאז' שוודי, כחלק מלימודי הרולפינג: "תמיד פחדתי ממגע, בגלל שהמגע היחיד שידעתי בילדותי היה שלילי. אפילו כשמישהו היה נוגע בי בטעות באוטובוס זה היה מאוד לא נעים. בקורס, הכרתי לראשונה מגע חיובי ולמדתי איך לגעת באנשים ואיך לתת לאנשים לגעת בי. מבחינתי, זה היה ריפוי מהטראומות שלי וקורס שפשוט שינה את חיי לגמרי. אחר כך, החלטתי להפוך את המסאז' השוודי למקצוע".

"בכלל לא תכננתי קריירה, פשוט הלכתי לפי האינטואיציה"

רידמן צברה קהל לקוחות נאמן בארה"ב, ובכל זאת, ברגע אחד ובלי להתלבט החליטה לעזוב את הכול ולעלות לישראל. "הזהות היהודית לא תפסה מקום משמעותי בחיי מפני שחייתי בחברה פלורליסטית, ובגיל 33 נסעתי לחופשה ראשונה בישראל. כשהמטוס של אל על נחת, כולם שרו 'הבאנו שלום עליכם' באושר, והייתי בהלם, כי לא נתקלתי בדבר כזה במטוס אמריקאי מעולם. כשהרגליים שלי נגעו בקרקע, התחלתי לבכות והבנתי פתאום שהגעתי הביתה. זה אולי משונה, כי לפני כן לא התעניינתי בישראל והרי הרגשתי בבית בארה"ב, אבל אני מאוד אינטואיטיבית וידעתי שאני צריכה לעזוב הכול ולעלות לארץ".

רידמן החליטה להישאר חודשיים נוספים בישראל, וטיילה לבדה בארץ בלי להכיר את השפה: "בכל מקום אנשים היו כל כך נחמדים. לא היה לי הרבה כסף, אז החלפתי את כישורי המסאז' תמורת מקום ללון, מזון ואפילו אמנות. זה היה לפני 30 שנה, אז לא ממש ידעו מה זה מסאז'ים ובכלל רפואה הוליסטית, ואנשים היו סקרנים מאוד. שאלו אותי כל הזמן אם אעשה עלייה ופעם אחת פשוט יצא לי 'כן'. אחרי חודשיים נוספים כבר עליתי לארץ לבדי כי ידעתי שכאן אוכל למלא את הייעוד שלי, זה הפתיע את כולם בארה"ב".

אין תמונה
"בכלל לא תכננתי קריירה, פשוט הלכתי לפי האינטואיציה"

במשך שנה וחצי חייתה רידמן במרכז קליטה באשדוד ועבדה כמעסה בשלושה מלונות שונים. רבים מלקוחותיה ביקשו שתמשיך לעבוד איתם גם מחוץ לבית המלון, וכך הייתה עוברת מבית לבית באוטובוסים ועם מיטת המסאז' שלה, והחלה לבנות את עצמה ואת קהל הלקוחות שלה.

איך הגעת משם להקמת מכללה?

"מעולם לא תכננתי קריירה - הדברים פשוט קרו כשהלכתי לפי האינטואיציה שלי. אחרי מרכז הקליטה, עברתי לתל אביב ושם שאלו אותי אנשים אם אוכל ללמד אותם. הייתה לי תעודת הוראה מארה"ב, אז התחלתי ללמד אנשים בקבוצות קטנות שלאט לאט גדלו. היו גם אנשים שביקשו ללמוד דברים נוספים, כמו רפלקסולוגיה ושיאצו. לא יכולתי ללמד אותם את התחומים האלה, אבל הם לא רצו לפנות למישהו אחר, אז שכרתי מורים שילמדו אצלי. כך החל תהליך שנמשך חמש שנים ובסופו הוקמה מכללת רידמן. היום, 30 שנה מאוחר יותר, המודעות לרפואה משלימה גדלה באופן משמעותי, והרבה אנשים מחפשים את הרפואה הטבעית".

איך קריירה מתחברת לעולם ההוליסטי?

"אין סתירה בין הדברים. לאנשים צעירים היום יש מודעות לאורח חיים בריא, הם מרגישים את המתחים שנגרמים על ידי אורח החיים המודרני, ומחפשים דרך לחיות נכון בעצמם או לעשות טוב לאנשים אחרים".

מה היחס שלך לדת?

"אני רוחנית, אבל לא דתייה. למרות זאת, בהחלט יש לי תחושה של אלוהים ואני מאמינה שיש כוח עליון ואלוהי שמנחה אותנו ושהכול קורה בדרך שבה הוא נועד לקרות. לדעתי, יש הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לחוות בגופנו הפיזי".