הלכתם ברחוב ונתקלתם בקבצנית לבושה בבגדים קרועים? החלטתם להסתפר והבחנתם בבחורה בכיסא הסמוך מעלעלת ממושכות במגזין נשים? באישה שמסתובבת בשמלה ארוכה בקהילה חרדית סגורה וממתינה ביציאה מבית הכנסת? סביר להניח שלא חשדתם בכלום וזה בסדר, זו בדיוק המטרה. זה לא קורה כל הזמן ולא בכל מקום אבל כן, יש סיכוי גדול שרובכם נתקלתם מתישהוא בחוקרות פרטיות בתחפושת, בעיצומו של מבצע חשאי, מבלי לדעת דבר וחצי דבר על מה שבאמת מתרחש מתחת לאף שלכם.
אתם בטח מדמיינים תרחיש פילם נוארי בו לקוח מגיע למשרד עם תריסים ונציאנים בו יושב חוקר פרטי עם כובע על הראש ובקבוק וויסקי על השולחן, ומבקש ממנו הוכחה לכך שאשתו בוגדת בו. הבלש עוקב אחר האישה, מציץ עליה מתוך ניר עיתון, לפעמים מתחזה לעובר אורח כדי להיתקל בה בטעות, והכל במטרה להשיג חומרים מפלילים. המציאות אמנם פחות ויזואלית, אבל לא מאוד רחוקה מכך: "אנחנו כל הזמן מתחפשות, מתאימות את עצמנו לתיק שאנחנו מטפלות בו", מסבירה החוקרת הפרטית פאני אוזן מחברת החקירות "בטיחות אנוש". "לפני היציאה לשטח אנחנו לומדות להכיר את האישיות שאנחנו אמורות להשיג לגביה חומר המפליל".
אוזן מספרת שאת החקירה הראשונה שלה במקצוע לעולם לא תשכח: "המקרה כלל אישה שטענה שאינה עובדת, אך לפי החשד הקימה בביתה עסק לרקימת חרוזים על חולצות, וגרפה מדי חודש אלפי שקלים מהצד מבלי להצהיר על הכנסותיה. הלקוח היה למעשה גרושהּ, טען שבגלל שהיא עובדת היא לא זכאית לדמי מזונות גבוהים. הגעתי למקום המגורים שלה, עשיתי סיור בסביבה ואחרי שאספתי את המידע מהשכנים שהיא אכן רוקמת חרוזים בחולצות החלטתי לחפש סיפור כיסוי כדי להיכנס אליה הביתה מבלי שתחשוד בי", משחזרת אוזן. "דפקתי על הדלת וילדה פתחה. ביקשתי כוס מים והסברתי שאני עושה סקר למען איכות הסביבה. האישה הייתה בשיחת טלפון במטבח, תוך כדי שהיא עוסקת ברקמה. כשהיא סיימה החמאתי לה שזה מקסים ואף ביקשתי לרכוש ממנה חולצה תמורת 250 שקלים. כשהאישה ראתה אותי בבית המשפט היא הייתה בהלם. היא התחילה לקלל ורצה אליי כדי לתלוש לי את השיער. לא נעים, אבל זה חלק מהעבודה שלי".
רוני, חוקרת אחרת במשרד, התחזתה במשך ארבעה חודשים לחרדית תוך שהיא חודרת לחסידות סגורה ביותר במאה שערים, ומסתובבת בין בכירי הקהילה כדי להשיג מידע על סרבן גט. "קראתי כתבות על החצר הזו", היא מספרת, "ועשיתי תחקירים. הצלחתי להשיג מידע שסתר דברים רבים שקראתי עליהם בכלי התקשורת והתבררו כלא נכונים. למרות שלא ממש ידעתי יידיש, הצלחתי בזכות נחישות, התמדה ויכולת משחק. בסוף התברר שהבחור היה בן של אחד מעשירי הקהילה שברח לארצות הברית".
החוק הראשון: כולם משקרים
אוזן בת ה-51, אם לשלושה ילדים, משמשת כחוקרת פרטית כבר 30 שנים במהלכן הצליחה לפצח מאות תיקים מורכבים וסבוכים, שיכולים לנוע בין חשיפת שקרים לבנים לתרמיות ענק בעלות השלכות פליליות - היא תיעדה והפלילה גברים ונשים שהצהירו על נכויות מהן הם סובלים ודרשו לקבל קצבאות גבוהות, וכך חסכה לחברות הביטוח עשרות מיליוני שקלים; היא עקבה אחרי תלמידי תיכון רק כדי לגלות שהם משתמשים בכסף של ההורים שלהם כדי לקנות סמים; היא טיפלה במקרים של זוגות צעירים ובעלי משפחות שרצו לרכוש בית יד שנייה או דירה חדשה, וביקשו מידע מחוקרים פרטיים על הסביבה והמקום והשכנים; והיא נשכרה לא פעם ולא פעמיים על ידי הורים שבנם או בתם רצו להתחתן עם בחיר/ת ליבם, כדי לברר אודות בני הזוג המועמדים שהכול בסדר ושלא יהיו הפתעות.
"פעם גיליתי שהחבר של הבת לא טייס כמו שטען בפניהם", היא נזכרת, "ופעם חשפתי בפני הורים דתיים שהבחור הדתי שיוצא עם בתם הוא בכלל אדם חילוני שמבלה עם בחורות חילוניות. היו גם רווקים שהיו בכלל נשואים וניהלו מערכות יחסים כפולות. כל החקירות נובעות מכך שאנחנו חיים בחברה שיש בה אמון בבני אדם", היא מסכמת. כך שממש כמו ב"תיקים באפילה", המסקנה היא מתבקשת - Trust no one.
"החלום שלי היה בכלל להיות מורה", היא מגלה. "לחקירות הגעתי במקרה - עבדתי במשרד עורכי דין וראיתי מודעה בעיתון שמחפשים חוקרים פרטיים, הלכתי לקורס, סיימתי והחלטתי לעבוד בתחום". אוזן עבדה במשך 13 שנים במשרד חקירות אחר, עד שהחליטה לעבוד כעצמאית ב'בטיחות אנוש', ובין לבין היא גם משמשת כיום כמרצה במכללה לחוקרים פרטיים וקציני ביטחון. "אני זוכרת שכשהתחלתי לעבוד צחקו עליי שאני 'חופרת המון', אבל רק ככה אפשר להשיג מידע אמין על האדם שאתה עוקב אחריו", היא אומרת.
רוני לעומתה היא רק בת 28 וכבר נשואה ואם לילדה, בעלת תואר ראשון בקרימינולוגיה, ועובדת שש שנים במקצוע. גם היא עוסקת בתחום החקירות הסמויות, שרק חוקרות פרטיות מעטות בארץ מתמחות בהן. "רציתי בכלל להיות חוקרת במשטרה, הגעתי לראיון אבל אמרו לי שאני צעירה מדי, שאין לי ניסיון ושעדיף שאתחיל בסיור ואחרי שבע שנים אעבור לחקירות. סירבתי. הורידו לי את כל הרוח מהמפרשים", היא נזכרת בכאב, "אבל הכל לטובה. ראיתי מודעה בעיתון שמחפשים חוקרים פרטיים והלכתי לראיון במשרד 'בטיחות אנוש', ומאז אני שם".
לדבריה, בתחילה חששה מעט מתחום שנשלט כמעט כולו על ידי גברים. "היה מפחיד להיכנס לעולם של גברים, אני זוכרת שנתנו לי בהתחלה לטפל בתיק של איש נדל"ן די מוכר שהיה אמור לחתום על עסקה עם לקוח שלנו, אשר רצה לדעת מה מצבו הכספי, מי החברים שלו ואם הוא פועל בכלל באופן לא חוקי. היה מלחיץ לעבוד באווירה הגברית הזו, אבל בסוף השגתי עליו מידע שהציל ללקוח שלנו מיליוני שקלים".
"היא נעלה את הדלת ורצתה לדעת מה השם של אימא שלי"
"פאני ורוני הן שתיים מתוך עשרות בודדות של חוקרות סמויות הפעילות בענף כולו, משום שהתחום הסמוי נתפס כגברי במיוחד", מודה יפתח שגב, מבעלי חברת "בטיחות אנוש". "זה תחום שמצריך עבודת שטח והעמדת פנים שלעתים קרובות מרתיעים נשים. עם זאת, אנחנו כבר מזמן זיהינו את היתרונות של הנשים על פני הגברים בסוג זה של חקירות ואף הצלחנו להרים ולהפעיל מחלקה סמויה שמונה כיום 7 חוקרות ועוד 3 חוקרים - כולם מפוקחים על ידי משרד המשפטים. החוקרות הסמויות מוכיחות פעם אחר פעם כי הן 'מפתח מאסטר' ללב הנחקרים, בין היתר בשל היתרון היחסי שלהן בהצגת מראה, תחכום, יכולות קשירת קשר ורכישת אמונם של נחקרים - בין אם עומד מולן גבר או אישה".
מה הסוד שלכן, בתור חוקרות פרטיות שהן נשים?
אוזן מחייכת: "לנו כנשים יש יכולות גבוהות להשיג מידע - יש לנו סבלנות, יכולת הקשבה, משחק, שכנוע, אילתור, דיבוב והמון וביטחון עצמי, ולכן אנחנו מקבלות הרבה פניות. הסוד הוא בהכנות רבות לקראת התיק: אנחנו מקפידות להתאים את עצמנו ללקוח, לאירוע, למקום - מתלבשות בהתאם, מדברות בהתאם, מתנהגות כמו נשים אחרות לגמרי. היו מקרים בהן התחפשתי למקבצת נדבות ביפו, לחרדית, לסוקרת, ועוד".
רוני מספרת שפעלה פעם במשך חצי שנה בשטח כדי לאסוף ראיות על הונאה בתוך מרכול מזון גדול, ואף עבדה כמלצרית בבית קפה בתל אביב כדי להשיג מידע על התנהלות הבעלים במקום. "היו גם מקרים בהם הייתי צריכה לעשות חקירה של שנה והיא הסתיימה אחרי שבוע לאחר שהשגתי את כל המידע שרציתי", היא מוסיפה בגאווה.
בין היתר סייעה רוני באיתור בעלים רבים שנעלמו לנשותיהם כדי להתחמק מתשלום דמי מזונות - "היה מקרה של אדם שחי בהמון זהויות בדויות והיה חייב כסף להמון אנשים, ומשרדי חקירות רבים לא הצליחו 15 שנה לאתר אותו", היא נזכרת. "הוא גר בבתים יוקרתיים וקרא לעצמו 'ג'ימס בונד', 'דייגו מראדונה', 'סופרמן', 'ריץ' מהסדרה 'היפים והאמיצים''. אחרי עבודה מתישה ומאומצת איתרנו אותו, וזה היה סיפוק מדהים".
אתן לא חיות בלחץ תמידי שמישהו יחשוף אתכן?
רוני: "היה מקרה שבו נאלצתי לעקוב אחר מגדת עתידות שקוראת בקפה. הגעתי אליה הביתה, לחדר קטן וחשוך. היא נעלה את הדלת וזה היה מלחיץ מאוד. היא אמרה לי לפתוח את כף היד ורצתה לדעת מה השם של אימא שלי... פה התחלתי לאלתר ומסרתי לה סיפור כיסוי, אבל היו רגעים בהם ממש נלחצתי. אני אמנם לא מאמינה בדברים, אבל תמיד יש אחוז מסוים של חשש שאתה עלול להיחשף".
רק לא נערת פיתוי
כמו בכל עבודה, גם בתחום החקירות הפרטיות יש לפעמים תקלות, שיבושים ומקרים שהשתיקה אמנם יפה להם, אבל מכוערת לקייס. אוזן מספרת שבאחד המקרים היא התחזתה לאישה מוכה כדי להגיע לביתו של עו"ד ולחלץ ממנו מידע חשוב למשפט שהתקיים נגדו. "אחרי שהצלחתי לשכנע אותו לדבר, גיליתי שמכשיר ההקלטה שהיה לי על הגוף לא עבד - פדיחה רצינית. הייתי צריך לחזור אליו פעם שנייה ולמצוא סיבה די טובה כדי שיסכים שוב לספר את גרסתו, וזה כלל הרבה בכי ודמעות".
איימו עליכן פעם?
אוזן: "הרבה פעמים. באחד המקרים היה גבר שהוכחתי בבית המשפט שהעלים הכנסות מאשתו, כשהכול מוקלט ומתועד במצלמה. הוא הסתער לעברי, ירק עלי וניסה לפגוע בי פיזית, רק המאבטחים מנעו זאת ממנו. משגרים לי גם המון 'איחולים', אבל אני כבר לא מתרגשת".
יש מקרים שלא תסכימו לקחת?
אוזן: "כל מקרה שדורש ממני להיות נערת פיתוי - זה לא אתי. שמעתי שיש חוקרים פרטיים שפועלים בשיטה הזו והיא לא מקובלת עליי. צריך להיות אמיתי ונאמן למקצוע ולא לביים סצנות. בעד שום הון שבעולם לא אסכים לשמש כנערת פיתוי. זה השם שלי והמוניטין שצברתי לאורך שנים רבות".
רוני: "רצו פעם שאהיה נערת פיתוי אבל סירבתי. הכוח של האישה הוא במוח, בחוכמה. זו לא עבודה אתית ומוסרית, ויש מספיק דרכים להשיג מידע".
קורה שהעבודה שלכן זולגת לחיים האישיים?
רוני: "אני ובעלי התחתנו לפני שהייתי חוקרת פרטית, והוא תמיד סומך עליי. לא פעם נעזרתי בו להשיג כדי מידע מסביב, ובלי התמיכה שלו זה היה קשה מאוד".
אוזן מחייכת: "בעלי לא פוחד ממני, אין אצלנו מעקבים. אנחנו סומכים אחד על השני בעיניים עצומות. אני לא בודקת לו את הטלפון. להיפך - זה מקצוע שוחק מאוד ואני חייבת כל הזמן למלא מצברים. לשמחתי בעלי והילדים תומכים ועוזרים לי. לפעמים אני אפילו לוקחת את הילדים (בגילאי 17, 22 ו-26) איתי כדי שישמשו כחלק מסיפור הכיסוי - בין אם זה למספרה או למכון קוסמטיקה בו בעלות המקום העלימו הכנסות".