כשאתם שומעים "ל.ס.ד", מה עולה לכם בראש? הימור שלנו: צורות צבעוניות מתעתעות, מוסיקה מסחררת, עצי מנדרינה, שמי מרמלדה וילדות עם עיני קליידוסקופ. אלא שהסם הפסיכדלי הידוע לשמצה (טוב, תלוי כמובן אצל מי) חוזר ובגדול – ודווקא בתור טיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי לגיטימי.
ל.ס.ד הוא הקלונקס החדש?
מחקר שוויצרי חדש, שלמעשה ממשיך מחקר מלפני כמה עשרות שנים, בודק את הצד החיובי של ל.ס.ד, ובעיקר את השפעותיו על התקפי חרדה של חולים במחלות סופניות. במחקר משתתפים 12 חולים סופניים – 8 מהם מקבלים ל.ס.ד וארבעה מקבלים תרופות דמי, פלצבו.
כדי להימנע מפדיחות (העשויות להתרחש כשמדובר בניסוי שמעורבים בו סמי הזיה), הטיפולים מתקיימים בתנאים מוקפדים ותחת כללי בטיחות מחמירים ונוקשים ביותר. כל סשן אורך שמונה שעות, נערך בחדר חשוך ושקט ותחת השגחה צמודה של שני אנשי צוות המצוידים בערכות טיפול נמרץ. כמו כן, לפני שהמטופלים מקבלים את הסם הם מחויבים לעבור אבחון פסיכולוגי.
למרבה ההפתעה, לא היה כל כך קל להשיג מטופלים שיסכימו לקחת ל.ס.ד למען הבריאות. אחרי שנה וחצי נמצאו רק חמישה אמיצים שניאותו להשתתף בניסוי, כמו שאומר הסלוגן של האגודה למלחמה בסמים – אבל אלה שהסכימו יצאו מורווחים. המטופלים דיווחו על ירידה ברמת החרדה שלהם, על התמודדות טובה יותר עם המחלה ועל שיפור משמעותי במצבם הנפשי.
במקביל, באנגליה מתקיים מחקר הבודק את ההשפעה של הסם על יצירתיות. החוקרים מנסים לפענח מה משתנה בפעילות העצבית במוח, שמביא לשינויים בתודעה עקב השימוש בל.ס.ד.
זה לא סם, זו תרופה
מסתבר שמאחורי המצאת הל.ס.ד היו מלכתחילה כוונות טובות ותמימות. אלברט הופמן, האיש שרקח את האבקה הממסטלת בשווייץ בשנת 38', ייעד אותה במקור למחקר רפואי בתחום הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה, וגילה את ההשפעות ההזייתיות שלה רק כשנגעה בטעות בשפתיים שלו (לפחות ככה הוא טען). הבעיה הייתה כשהרחוב גילה את הסם, אז כבר אי אפשר היה לעצור את הכדור מלהתגלגל (תרתי משמע). הל.ס.ד צבר פופולריות עצומה בקרב ההיפים ובני דור המחאה של שנות החמישים והשישים בארצות הברית ובאירופה, השימוש הרפואי והמחקרי בו הופסק והוא הוצא מן החוק. הופמן התאכזב לראות איך ההמצאה שלו – שהוא ייעד לה תפקיד משמעותי במחקר התרופתי בתחום מחלות הנפש – הופכת לסם מזיק, מרעיל ומושמץ.
לשמחת כולנו, בימים האחרונים פורסם כי למרבה המזל גם הופמן זכה לשמוע על הקאמבק המשמח של ההמצאה שלו: לפני מותו בשנה שעברה, בגיל 102, הוא התבשר על המחקר החדש שעמד להתחיל בשווייץ, מולדתו.
האם תוך כמה שנים יחזור הל.ס.ד להיות סם טיפולי, ונוכל להיתקל בו בבתי החולים ובמרפאות? קשה לומר. הסם עדיין נחשב לחומר קשה עם השפעות חריפות ואינטנסיביות מאוד, ולכן יש לו בינתיים חלופות טובות יותר בעולם התרופתי. אבל המחקר בשימוש בו כמטפל בחרדה ובפרנויה נמשך, לשמחתו של הממציא הופמן. לפני מותו, כך מספרים מקורביו, הוא הרגיש שהחלום שלו מתגשם: "החומר הזה חייב להיות שוב בידיים של רופאים", אמר לפני שנפטר בשיבה טובה.