תמיד אמרו לנו שלא טוב לשמור כעסים בבטן. מי שזכה להתחנך על ידי הורים ניו-אייג'ים קיבל מהוריו את התפיסה ההוליסטית המלאה, לפיה אם שומרים בבטן מעיקים על המערכות הפנימיות ומזיקים לבריאות. לא נותר אלא להתפעם בכל פעם מחדש כשחוקרים מוצאים הוכחה מדעית לקיומן של אמונות כאלה.
לפי מחקר שנערך במשך 17 שנה באוניברסיטת מישיגן, זוגות נשואים ששומרים את הכעסים והטרוניות שלהם בפנים, ולא שופכים אותם על הפרטנר (מי במטר גידופים ומי בצעקות בסגנון חודידה) – מתים מוקדם יותר.
המחקר החדש מצטרף, כך עושה רושם, לשורה של ממצאים קודמים שעסקו באותו עניין. כל המחקרים הקודמים הראו ששחרור כעס הוא בריא: מחקר אחד הוכיח שאנשים נוטים לקבל החלטות טובות יותר כשהם זועמים, ומחקר אחר הוכיח שכעסים נצורים מביאים לעלייה במתח, שאותו כבר מזמן הכתירו כמקצר חיים משמעותי.
הניסוי נערך, כאמור, במעקב ארוך שנים אחרי כ-200 זוגות נשואים בגילי 35-69. החוקרים התמקדו בהתנהגויות תוקפניות של אדם לבן זוגו, ומיינו את הזוגות הרבים לארבע קבוצות: קבוצה בה שני בני הזוג ביטאו בצורה חיצונית את הזעם שלהם, קבוצה בה רק האישה הראתה שהיא כועסת, קבוצה בה רק הבעל הביע כעס וקבוצה אחרונה, בה שני בני הזוג היו מחושבים ודיכאו את הרגשות השליליים שלהם בצורה עקבית.
החוקר ארנסט הרבורג הסביר את ההבדלים בין הקבוצות. "אחת המשימות העיקריות במערכת יחסים זוגית היא היכולת לדעת להתפייס", אמר. "אבל אנשים בדרך כלל לא מאומנים בזה ולא מבינים איך לעשות את זה. אם להורים שלך נשואים כבר שנים אתה יכול לנסות ולחקות אותם, אבל לרוב בני זוג מפגינים בורות רבה בכל הנוגע לאיך לפתור קונפליקטים".
לדעתו של הרבורג, המפתח נמצא בפתרון. "כשיש עימות בלתי נמנע אתה חייב לשאול את עצמך איך אתה פותר אותו ומביא אותו לידי סיום. אם אתה לא פותר, קובר את הכעס שלך ומתחפר בו ורק מתמרמר יותר ויותר על בן הזוג שלך - אז אתה בבעיה".
שיעור התמותה - כמעט כפול
לפי תוצאות המחקר, אתה אכן בבעיה. רבע מכלל הזוגות שהשתייכו לקבוצה הרביעית, אלה שלא שחררו קיטור, מתו במהלך המחקר. מתו, כמובן, גם אנשים מהקבוצות האחרות, אלא ששם השיעור היה נמוך בהרבה - בערך זוג אחד מכל 10.
החוקרים מנסים להציע הסברים שונים ושילוב של גורמים שיכולים להסביר את אחוז התמותה הגבוה בקרב הזוגות המאופקים. הם שבים וטוענים שאין מסקנה אחרת: לדיכוי רגשות ולתקשורת אנושית דלה יש משמעויות רפואיות, והן ככל הנראה לא פחות מקטלניות. החוקרים לקחו בחשבון גורמים בריאותיים אחרים למוות ההמוני של המדכאים, כמו גיל, עישון, משקל, לחץ דם, בעיות נשימה ולב, ובכל זאת – הנתונים המספריים היו מדהימים.
למרות שהתוצאות ראשוניות בלבד, הרבורג חושב שהן יהיו חמורות אפילו יותר בהמשך. צוות שלו עומל בימים אלה ממש על איסוף של נתוני מעקב מ-30 שנות מחקר, והוא מצפה שהממצאים יראו ששיעור מקרי המוות אצל מדחיקי הרגש יהיה כמעט כפול מהמספרים הנוכחיים.
אם זה הפחיד אתכם, וזה צריך להפחיד, תסיקו את המסקנות הנכונות. קחו נשימה עמוקה, ויאללה - צאו לצעוק קצת על בן הזוג שלכם.