האח הגדול הוא בעצם מעבדה אנושית וקבוצתית מרתקת, ולנו יש את הפריווילגיה להציץ לתוכה. מול העיניים שלנו מתרחשים תהליכים פסיכולוגיים, נרקמות מערכות יחסים, מתגשמים רצונות ומתנפצות פנטזיות. בדיוק כמו בחיים – אבל מוקצן, אינטנסיבי, תחת עיני המצלמות. אנחנו חושבות שזה אנושי, ושזה מרתק. בדיוק בגלל זה התמכרנו. שנתחיל?
עכשיו המשחק מתחיל
ברוך השם - או ברוך שפטרנו? לפני ההדחה של השבוע עוד חשבנו על כל האופציות, מנסות לשרטט לאן כל התרחשות תוביל: מה יקרה לקבוצה אם קותי ייצא מהבית, מה יקרה אם זיוה תתניע בלי ברי, ומה יקרה לברי בדד בלי זיוה. כל תסריט היה מעניין בפני עצמו, אבל בהחלט לא התכוננו לאפשרות להיפרד משתי השחקניות האלו בערב אחד. מה לעשות, כנראה שבורא עולם כותב את הסרט הזה.
איבדנו לא רק שתי משתתפות דומיננטיות, אלא תת-קבוצה בתוך הקבוצה הגדולה, ועכשיו מערבבים את הקלפים כמעט מחדש. נגדיל ונאמר: עכשיו בעצם מתחיל התהליך.
בעונה הזו יש בבית אוסף של אנשים אינדיבידואליים מאד, ומאתגר מאד להפוך אותם לקבוצה. נכון שראינו התחלה של יריבויות או יצירת אויב משותף, ראינו שמתחילים לדבר על "הם" ו"אנחנו", אבל בהשוואה לעונות קודמות, תהליך גיבוש הקבוצה טרם התחיל. אנשים לא באמת התקרבו, כמעט ולא חשפו דברים אישיים ולא הסתכנו בפגיעוּת, והקונפליקט נשאר ברמה ראשונית מאד. הדיירים פתחו את הלב רק בקבוצות קטנות או אחד מול השני, מגששים ובודקים כמה אפשר בכלל לפתוח. בינתיים הם נתקעו על הקונפליקט המכונן של דתיים-חילוניים וכפייה מול חופש בחירה, שהשאיר את ההבדלים החיצוניים והראשוניים בין המשתתפים על מקומם.
אמנם זה תואם את השלב הראשוני בהתפתחות של כל קבוצה, אבל זה הרגיש קצת יותר תקוע מזה: עוד לא מרגישים פה את האמון, ובקבוצה גדולה של אינדיבידואליסטים ודעתניים שכאלה, הפראנויה וחוסר היכולת לדעת על מי לסמוך הופכים ל"אישיו". לא סתם התחילו למחרת ההדחה דיבורים על קותי שלא סומך על אף אחד, שמגדיר כל מי שלא מסכים איתו כבוגד, ושהוא חייב לשנות את דרכיו. האמת, אולי זה משהו שגם אחרים מרגישים, אבל רק הוא מבטא.
ובפינה הנגדית – ברי וזיוה
יכול להיות שבכל הסיפור הזה ברי וזיוה בעצם היו קבוצה מעכבת. ייתכן שאם הן היו נשארות, הן היו הופכות למין "אנטי-גרופ": קבוצת-נגד שנמצאת בתוך הקבוצה, מעין כוח הרסני בקבוצה, שלא מאפשר לה להתקדם או להתגבש. הרבה פעמים אויב חיצוני או פנימי עוזר לקבוצה להגדיר את עצמה ואת הגבולות שלה. ובאמת, לאחר ההלם הראשוני מההדחה, ראינו שתהליכים חדשים התחילו לרוץ ולהתגלגל בצורה מוגברת, אפילו קיצונית.
עכשיו יהיה מעניין לראות: האם ברי וזיוה היו "מקלות בגלגלים" של הרכב הזה, וכעת שהן יצאו הקבוצה תוכל לדהור קדימה; או שבעצם הן היו "גלגלי העזר" בזכותם הקבוצה נמנעה מהאינטימיות הכל-כך מפחידה? האם דייר אחר ישמש כמקל החדש בגלגלים - או שבאמת נפתח פה תהליך חדש?
בעונות הקודמות של האח, ראינו איך סכסוך בין-אישי הפך לאישיו קבוצתי וחילק את הבית לשני מחנות: אלירז מול סער, פרידה מול דנה ונופר, וכמובן בובליל מול שפרה. מעניין אם כעת הדיירים יעברו במרץ לשלב של התגבשות תתי-קבוצות בתוך הקבוצה הגדולה, דבר שיכול להביא בסופו של דבר לחלוקה של שתי קבוצות יריבות בתוך הבית.
שמשון ויובב מעלים הילוך
אז עוד מוקדם לדעת, אבל אפשר לנחש: אילו קבוצות ייווצרו עכשיו בבית האח? קודם כל: יעל וסער מה"פרלמנט" בחצר, ולצידם אולי "צוות המסאג'ים מהנֶסְט" פנונה, איתם וערן. קים ייפרד מדודו ומקותי, "שמשון ויובב", ויצטרף אל הפרלמנט שם שוכן לבו. במקביל, נראה שקותי יחזק את קשריו עם יאנה (לאחר פירוק הצמד קותי ודודו), והוא יצרף אליו את כל מי שלא ירגיז אותו. אביבית, רגב, ותמיר שאיבד את שתי האימהות השדכניות שלו, הם עדיין שחקנים חופשיים.
לעומתם יוסי ינסה לרקוד על שתי החתונות ולעשות תסרוקות תוך כדי, עד שהוא יתפוצץ בחארבו-דארבו עם מישהו; וסופי תלך לאן שהפרודוקטים של יוסי יילכו, או איפה שיתנו לה לדבר למצלמה (אם כי היא עלולה עוד להפתיע).
התחושה היא שמכאן, המעבדה הקבוצתית תתחיל לתפקד – ממש לפי הספר. מה זה אומר? חתירה לאינטימיות, קונפליקט ואחריו פיצוץ, היווצרות של מחנוֹת, מאבק מתחזק על מנהיגות, פיצול בין טובים לרעים, בין "אמיתיים" ל"שחקנים", קנאה ותחרות, הכתרת שעיר לעזאזל, השלכות הדדיות, מנגנוני הגנה, פנטזיות בקבוצה, התמודדות עם סוגיות רגשיות אישיוֹת "מהבית" של המשתתפים. ואולי נזכה גם לרגעי קירבה ואינטימיות - שבלעדיהם התהליך כולו לא יושלם. Game-on, עכשיו המשחק מתחיל. היכונו לראות פה תהליכים קבוצתיים בשיאם.
ועכשיו, כאילו לא חווינו מספיק דרמה, דודו מחליט לעזוב. כנראה שבאמת בגלל הדאגה לבטי ולהריון, אבל יכול להיות שיש פה גם חרדת נטישה? אחרי הכל, הוא נשאר בבית לבד בלי אשתו שבה הוא תלוי מאד; כשקותי חברו הקרוב הועמד להדחה הוא חשש להינטש שוב; וכשרק הצליח לקום על הרגליים ולמצוא את מקומו כיחיד בקבוצה הזאת - הוא חטף על הראש מקים ומסער. כל זה בוודאי השפיע על ההחלטה שלו. וכאן הוא לא לבד: רק עכשיו ברי שפחדה להישאר בבית בלי זיוה או להינטש ע"י הקהל, העדיפה לנטוש את הבית בעצמה כשהיא עדיין מחזיקה בכבודה.
כנראה שהנושא הזה עוד יהיה נוכח בקבוצה, כשחרדת הנטישה תשפיע על נכונות הדיירים להיכנס למערכות יחסים קרובות (שמא לא יתפרקו פתאום), והפחד של "מי עוד יעזוב בעזיבת-הפתעה" ימשיך ויעמוד בחלל הבית וישפיע על כל האינטראקציות. כי הרי לא מדובר רק בעזיבה של חבר, אלא בשינוי לא צפוי של החוקים ושל המסגרת. ייתכן שמעכשיו הם יהיו זהירים יותר אחד עם השני, או שדווקא ינסו לזרז תהליכים - ובעוצמה.
נראה שה"עזיבה" בקבוצה הזאת, על כל צורותיה, לא מהווה עיכוב - אלא דווקא קטליזטור בכל הרמות; ויכול להיות שמדובר באירוע שמצליח באופן אבסורדי דווקא לחבר אותם רגשית אחד לשני. ואיך כל זה יסתדר עם התהליך הקבוצתי שרק התחיל לאסוף תנופה? זאת שאלת מיליון השקלים.
ומה וולטר היה אומר
אני מסכים עם יעל: אני יכול להסתכל עליהם כל היום, זה באמת כמו לצפות בנשיונל ג'יאוגרפיק. אבל חשוב לזכור לא להיכנס בין החיות בעונת הייחום, הן יותר אגרסיביות בעונה הזאת.
צפייה מודרכת
עד ה"משמרת" הבאה שימו לב:
אילו תתי-קבוצות יתחילו להיווצר עכשיו?
באילו טכניקות ינקטו הדיירים, כדי להביא אנשים למחנה שלהם?
מי יתפוס את מקומן של ברי וזיוה בתפקיד האויב הקבוצתי: מי ישמש כנביאת-הזעם זיוה שרבה עם כולם, ומי במקום ברי ינסה לכפות את ערכיו על הקבוצה?