כולנו יודעים שגרגמל מאוד מכוער – זה ברור, כי הוא רע. וכמה פעמים יצא לכם להגיד על מישהי שלא הכרתם ש"יש לה פנים רעות, כמו של מכשפה"? מבלי שנשים לב, אנחנו נוהגים להשליך ממראה הפנים לאישיות. בגלוי כולנו נצהיר שברור שאין שום קשר: אדם יפה יכול להיות רוצח וחסידת אומות עולם עשויה להיות מכוערת כמו המוות – אבל באופן אוטומטי אנחנו עושים את החיבור, ומי שאומר אחרת משקר.
כאילו לפי הזמנה נחת על שולחננו מחקר חדש, שמוכיח שאמנם כן – אפשר לזהות אדם תוקפני רק על פי מבנה הפנים שלו. במסגרת אותו מחקר, שנערך באוניברסיטת קליפורניה, זיהו סטודנטים באופן גורף גברים חזקים ושריריים, למרות שראו רק את פניהם (בלי הצוואר!). עוד התגלה במחקר, שהגברים שנראים הכי קשוחים הם גם אלה שנמצאו מעורבים בהכי הרבה קטטות. נורא לא פוליטיקלי קורקט, אנחנו יודעים, אבל מה לעשות שעכשיו זה מוכח – ככל שהגבר נראה אימתני יותר כך הוא גם נוטה יותר להשתמש באלימות כאמצעי לפתרון בעיות. כך אפשר גם לזהות, אגב, מנצח בבחירות.
איזה שיער יש לרוצחים סדרתיים?
המחקר האחרון הוא רק נדבך נוסף בתחום שנבדק כבר שנים ארוכות. בין השאר כבר הוכח שאפשר לזהות נטייה מינית של אדם רק על פי מבט חטוף בפניו, ואפילו לנבא מראש את תוצאות הבחירות רק לפי תמונות פניהם של המועמדים.יותר מזה, קרימינולוגים וסוציולוגים שחקרו אסירים טענו שהצליחו לשרטט פרופיל אחיד לרוצחים מדרגה ראשונה. לפי התיאוריה שלהם אפשר היה לזהות "רוצח מלידה" רק בהסתמך על המראה החיצוני של אדם.
למעשה, מאחורי הסיפור הזה עומד עולם מחקרי ישן נושן. תורת הפנים, הפיזיונומיה, היא תורה עתיקה שאפילו אריסטו השתמש בה, כשניסה להסיק על אישיותו של האדם מתווי פניו. במהלך המאות ה-18 וה-19 הייתה התיאוריה כל כך פופולרית, עד שניתן היה להשיג מדריכי כיס מאוירים (מעין "ספר פנים" שאינו פייסבוק), ולאבחן באמצעותם את האדם הזר הנקרה בדרכך. כמה נוח: מבט מהיר לתוך הספרון היה מגלה לך אם נתקלת באדם טוב לב או בנבל שפל, בסוטה מין או בידיד לעת צרה.
פיזיונומים הגדירו איך יראה אדם דגול (האף הגדול במיוחד של ג'ורג' וושינגטון, למשל, היה סממן מובהק לחוסנו הנפשי), ובמשך הזמן הם גם התחילו לאפיין איך בדיוק יראו האנשים הפחות דגולים, להלן: הפושעים, הרוצחים, האנסים ועלובי החיים
בסוף המאה התשע עשרה ביצע הקרימינולוג האיטלקי קיסר לומברוסו סדרה של נתיחות אחרי המוות בגופות של אסירים. שכתוצאה מהמחקר שלו, כך הוא טען, הוא הצליח לאפיין קלסתר פנים של "פושע מלידה": אוזניים רחבות וניבים ארוכים באופן יוצא דופן. בשנת 1930 בדק ארנסט הוטון מאוניברסיטת הרווארד מראה חיצוני של 14 אלף אסירים, וגילה להפתעתו שלרוצחים מדרגה ראשונה היתה נטייה מובהקת להיות בעלי שיער חלק, ולעומתם הרוצחים מדרגה שניה היו זהובי שיער.
כעבור מספר שנים נוספות, חקר הפסיכולוג ויליאם שלדון מאוניברסיטת קולומביה נוער עבריין, והמציא תורת מיון אנושית המכילה שלושה טיפוסי-אב. הראשון: אקטומורפי, הוא אדם בעל מבנה גוף צר וארוך, פנים רזות ונטייה לפיקחות; השני: מוסומורפס, הוא אדם רחב פנים, שרירי ותוקפני; והשלישי: אנדומורפי, הוא עגול פנים, שמנמן וחברותי. שלדון המשיך וחילק את הקבוצות ל-88 תת קבוצות נוספות, ונתן להן שמות של חיות כמו אנפות, שועלים או זאבים. בסופו של דבר הוא הגיע למסקנה, כי הטיפוס השני – המוסומורפס, הוא הטיפוס המועד ביותר לעבריינות.
סוף העדנה לתורות הפרצופים הזו, ששיחקו בקלות לידיהם של מפתחי תורות הגזע למיניהם, הגיע מטבע הדברים אחרי מלחמת העולם השנייה. המחקרים הפיזיונומיים נדחו מכל וכל, ומקובל היה לטעון שהתנהגויות אלימות אפשר להסביר רק באמצעות סיבות חברתיות, ובטח שלא בהסתמך על נתונים חיצוניים וגנטיים של מראה.
היום, כאמור, מחקר הפנים מקאמבק ובגדול, תוך שהוא נעזר בתוכנות מודולציה מתקדמות. אלה מאפשרות פיתוח של שיטות חדשות בשדה המחקרי, והמחקר הגנטי-אבולוציוני-פסיכולוגי מחזיר לבמה את הדיון הבעייתי הישן אודות "דטרמיניזם ביולוגי" – למה לאנשים מסוימים יש דווקא את הפרצוף המסוים שלהם?
אז מה המסקנה? שקשה למצוא בריון מגודל עם לב רך, ושאם אתם מסתבכים עם אחד כזה, אל תבנו על שיחה ידידותית או על גישור. אם הוא גדול, חזק ומפחיד למראה, מוטב שתתפסו מרחק.
>> הרבה לפני שיש לו פנים של מבוגר: איך בוחרים שם לתינוק על פי הקבלה?