השבוע, אולי ברוח ימי הפסח אפופי תחושת החירות, השאלה השבועית שלנו לא נוגעת לענייני הלכה או השקפה, אלא למשהו בסיסי ושורשי יותר. הרעיון עלה בעקבות שיחה עם מכרה ותיקה שחזרה בשאלה: "תשמע", אמרה, "אני לא מרגישה איזשהו חוסר בחיים. יש לי משפחה טובה, הקריירה מצליחה, ובסך הכל אני מאושרת. זה לא שאני חיה באיזושהי אנרכיה - יש לי עדיין מחויבויות, יש סדר יום. אז מה אני צריכה להוסיף לזה גם את הדת?"
נשמע כמו שאלה ששווה להפנות לאנשי רוח: אם לבן אדם טוב בסך הכל, למה שהוא יחפש את אושרו ביהדות? למה לחפש דברים אחרים שאולי יהיו קשים עבורו לביצוע? מה אמור לדחוף אדם כזה לחיק האמונה?
התרגלו שרע להם
הרב יפתח סופר עונה עם סיפור ותיק. "היה מלך עם בן רשע", הוא מספר. "המלך שלח אותו לעבוד אצל כפרי בפרך. אחרי עשר שנים המלך בא לבן ואמר לו חזור איתי לארמון, אמלא את כל משאלותיך'. אבל הבן ענה 'תודה אבא, אני לא רוצה כלום. טוב לי כאן'.
לפעמים האדם מתרגל לסטטוס מסוים, אפילו אם במקום אחר יהיה לו טוב הרבה יותר. לפעמים הוא חושב שאם הוא יחפש אמת - יהיה לו רע, כמו אותו בן של מלך, שנראה לו שטוב לו. אבל האמת היא שלא באמת טוב לו. מול זה הקב"ה מציע לנו ללכת בדרך האמת שתתן לנו טוב".
החילוני הממוצע יענה: גם לך נדמה שטוב לך. מי קבע מהו טוב? זה סובייקטיבי.
"אי אפשר להגיד על משהו שהוא לא טוב אם לא טועמים אותו ולא מתנסים בו. האדם הדתי מכיר את החיים החילוניים, בפרט שיש בעלי תשובה רבים שטעמו משני העולמות. לרבים מבעלי התשובה היה טוב במירכאות בחייהם הקודמים - היה להם כסף, הנאות, תאוות וכו', אבל היום הם מבינים שהאמונה מעניקה טוב אחר לגמרי. גם אם אדם כזה חי בעבר בווילה, והיום גר בדירת שני חדרים, בשלב זה של חייו הוא הרבה יותר שמח ומאושר. למה? כי זאת האמת.
"החזון איש שאל בספרו, "מידת הביטחון" - מתי אדם מחפש את האמת? רק כשהוא נטול תאוות. כשהאדם נמצא בריצה אחרי תאוות ורצונות, הוא לא ממש יתייחס לאמת, יש לו מטרה אחרת. אבל החזון איש אומר שאדם שיושב בלילה עם עצמו וחושב למה הוא בא לעולם, מחפש אמת באמת ובתמים - בסוף הוא גם ימצא אותה".
הרב יצחק גבאי ממשיל את החיפוש אחר האמת לחיפוש אחר מזון. "האדם מבין שכאשר הגוף שלו רעב וצמא, הוא צריך לספק את צרכיו. לא שייך לבוא ולשאול 'למה להביא לגוף אוכל בכלל?'. ברגע שאדם מבין שיש לו נשמה, חלק רוחני, הוא מבין שגם את החלק הזה הוא צריך לזון ולפרנס".
לא רוצים? לא צריך!
הרב חיים נבון, מחבר הספרים "הגדר הטובה" ו"גשר בנות יעקב", פחות משתדל לשכנע. "אדם שמרגיש מלא בחילוניותו, והוא אטום לממד הרוחני של החיים - אין לי הרבה מה להגיד לו", הוא אומר נחרצות. "כמובן, אני מכבד אדם כזה, כפי שאני מכבד כל אדם. אבל רוב האנשים שאני מכיר, בין אם הם דתיים ובין אם חילוניים, מרגישים צמא רוחני עמוק. היום אפילו יותר מבעבר. הרי לפני 50 שנה לא היה פיתוי חומרי גדול להיות חילוני, אבל מאידך החילוניות הציעה מערכת של ציוניות וערכים, וסחפה המון אנשים, ביניהם דתיים.
"היום הדת מציעה מערכת ערכים מסוימת בחברה שהולכת ומאבדת את ערכיה, ולכן הדת נראית יותר ויותר אטרקטיבית, כי אנשים מחפשים משמעות. סקרים מראים שמועדים שהכי מקפידים עליהם הם יום כיפור וליל הסדר, דווקא בגלל שהם ימים קשים פיזית ועמוקים רוחנית. אנשים מחפשים משמעות רוחנית גם אם היא תובעת מהם מאמץ רוחני ופיזי".
יבוא ויגיד אדם חילוני: אתם הדתיים יצרתם מערכת כללים וחוקים. יכול להיות שהיא ערכית, אבל עדיין - יש בה דרישות מורכבות, וטוב לי כמו שאני עכשיו.
"יש אנשים שהם תתרנים, כלומר שחוש הריח שלהם פגום. הם אנשים שחיים חיים שלמים, אבל קשה להם לחוות ממד מסוים שנכלל בחוויה שלנו, לכן בעיניי החיים שלהם דלים יותר. באותו אופן, אדם שאין לו שום רגישות לעולם הרוח, הוא אדם שעולם החוויה שלו פגום. אבל האמת היא שבחיי פגשתי מעט מאוד אנשים שאין להם שום צורך ושום רגישות לעולם הרוחני".
"בכל מקרה", מסכם הרב נבון, "כבר מאות שנים אנחנו יודעים שאי אפשר להוכיח את קיום אלוקים עם נייר ועיפרון. באותה מידה גם אי אפשר להוכיח שהעולם קיים. אולי העולם כולו הוא אשליה. לכן בסופו של דבר הפגישה של אדם עם אלוקים היא התנסות ולא הוכחה. כמו שאמר דוד המלך בתהלים, 'טעמו וראו כי טוב ה'. צריך לטעום כדי להבין".