הרבה פעמים אנו נוהגים לחלק את החיים לשחור ולבן, ובאופן טבעי זה מגיע גם לנושא היהדות וקיום המצוות. רבים חושבים שהמצוות נמצאות בסטטוס של "הכל או כלום". כלומר, אם אני מחלל שבת - זה לא מגוחך שאעשה קידוש? ואם אני ממילא לא מקפיד על הפרדה בין בשר וחלב, למה לא ללכת עם זה עד הסוף ולאכול גם בעלי חיים שמוגדרים כטריפה? כך השאלות הולכות ונערמות להן, כשבעצם יש רק שאלה אחת: הכל או כלום? ובמילים אחרות, כמו שתוהים רבים, "אם ממילא אגיע לגיהינום בעקבות עבירות שאני נוהג לבצע כיום, למה בכלל לטרוח לקיים מצוות"?
"בוודאי שעדיף לקיים חלק מהמצוות מאשר כלום, אבל רק אם זה לא בא כשיטה וכדרך חיים", מבהיר הרב פנחס בדוש. "ואסביר לך: אם אני מקיים רק חלק מהמצוות וחלק אני לא מקיים מהסיבה שפשוט קשה לי ואני לא מצליח - בוודאי שעדיף לקיים חלק. זה כמו שתשאל 'עדיף לעבוד שלוש שעות ביום או לא לעבוד בכלל?'".
ומה קורה אם זה בא כשיטה?
"יש מקרים שבהם זו ממש דרך חיים - אני שולף מהתורה מה שבא לי, לא בגלל קושי אלא כי ככה אני פוסק לעצמי. במקרה כזה עדיף לא לקיים בכלל. זה כמו מנורת פלורוסנט: כשהיא דולקת אתה נהנה ממנה, כשהיא כבויה אתה מתרגל לחושך, אבל כשהיא מהבהבת אתה מקבל סחרחורת".
נניח לגבי שבת - אם מישהו מעשן, נוסע, מדליק אור וכן הלאה - זה באמת משנה אם לצורך העניין הוא יוותר על כמה הדלקות אור?
"בהחלט. כל הדלקה היא חילול בפני עצמו. אין גלובליזציה בעבירות. זה לא ששמרת את כל השבת או לא. השאלה נמצאת במספר המלאכות. גם אם אדם נסע ברכב והפעיל איתות אחד פחות - זה חילול שבת אחד פחות. יש משל על כך: היה אדם שהלך בשוק עם שק מטבעות כסף. השק נקרע, כולם באו לאסוף את המטבעות שנפלו לו, ואילו הוא עמד בצד ופכר את ידיו בייאוש. בא אליו חבר ואמר לו 'לפחות תאסוף חלק מהמטבעות, חבל לוותר על הכל'. תשמור על חלק מהמטבעות, כי גם להן בסופו של דבר יש ערך".
לכל צדיק יש נפילות
רבים חושבים שאם כבר הם לא מתנהלים על פי אורח חיים יהודי - ממילא זה סתם מיותר לאמץ מצוות פה ושם.
"המשנה אומרת 'שכר מצווה - מצווה, שכר עבירה - עבירה', כלומר על כל מצווה תקבל שכר כאילו אין לך עבירות, ועל כל עבירה תקבל עונש כאילו אין לך מצוות. נניח שחיללת שבת, אבל במהלך השבת נמנעת פעם אחת להדליק את האור למשל - תקבל על המהלך הזה שכר, וכמובן שלפחות גם תימנע מעונש. אין איזו גלובליזציה בעונש ושכר. לכן ברור שעדיף לעשות משהו קטן מאשר לא כלום. אבל כאמור, בתנאי שזו לא דרך חיים או שיטה. אם אדם בוחר רק במצוות אל"ף בי"ת גימ"ל, הוא משלה את עצמו שהוא בסדר, וכך אף פעם לא מחפש דרך להתקדם, כי לשיטתו הוא מאה אחוז".
ועדיין, אם שכר מצווה - מצווה, ואותו אדם אוכל כשר, מה רע בזה?
"אין בזה רע. אבל יכול להיות שאם הוא היה עוזב את הכל לגמרי - הוא לא היה נותן לעצמו פידבקים 'אני בסדר'. וכשאדם נותן לעצמו פידבקים - אולי הוא צובר פה ושם נקודות, אבל בקרב כולו הוא מפסיד, כי הוא לא מודע לבעיה שלו. זה כמו אחד שמעשן רבע קופסת סיגריות ביום, וחבר שלו חמש קופסאות ביום. זה שמעשן רבע קופסה ביום מעדיף להפסיק לעשן, אבל זה לא ממש בוער בעצמותיו. לעומתו האדם שמעשן חמש קופסאות ביום מנסה בכל דרך להימלט מזה. הוא לא רדום. כך אותו אדם שיצר לעצמו מערכת נפרדת ושונה של מצוות אומר לעצמו: 'אני עושה רק את המצוות שמתאימות לי, וזהו זה. זו התורה שלי'. כך הוא סוגר לעצמו את האפשרות להתקדם. זה כמו חולה שלא מכיר במחלה שלו - עדיף להיות חולה שמבין שהוא חולה, ומנסה לעלות על המסלול החיובי יותר".
הרב יצחק גבאי מסביר שאפשר להסתכל על המילה מצווה משני כיוונים - היא גם קשורה לציווי, וגם לצוותא. כלומר, כל מצווה מקשרת את האדם לקב"ה בצוותא. "כאשר אדם מקיים את כל המצוות, ודאי שיש שלמות כללית וגלובלית שהוא זוכה בה. אבל אין ספק שאדם יכול להגיע לשלמות ספציפית בכל מצווה ומצווה גם אם הוא לא מקיים את כלל המצוות. אם לדוגמה אדם מתלבט איך הוא יכול ללבוש ציצית ברגע שהוא נוסע בשבת, ברור שזה לא קשור. ברור שהוא יקבל שכר עצום על הציצית למרות שהוא עובר על חלק ממצוות התורה. והראייה היא הפסוק 'אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא'. אנו רואים מכאן שכל אדם בעולם, גם הכי צדיק, יש לו נקודות של נפילות. אבל למרות אותן נפילות וחטאים, התורה קוראת לו צדיק. למה? כי הוא שואף לטוב ולשלמות קיום המצוות. ורק לשאיפה הזו יש ערך רב ועצום".