האמירה "הכל לטובה" מוכרת לרובנו. ובאמת, קל לראות עד כמה חלק גדול מהדברים שבעבר נראו לנו כרעים התגלו כטובים: עבודה שאותה איבדנו פתחה עבורנו הזדמנות חדשה ומוצלחת יותר, משברים שעברנו חישלו וחיזקו אותנו, וכן הלאה. כל זה טוב ויפה, עד שמגיעים למחלקת האסונות, לא עלינו, כמו שאומרים.
כי עם כל הכבוד לאמונה שהכל לטובה, קצת קשה לומר את זה לאישה שאיבדה את בנה היחיד, או לאדם צעיר שחלה במחלה סופנית. לא חסרים מקרים טרגיים שבהם קשה לראות את חצי הכוס המלאה. אז האם באמת הכל לטובה?
"הקב"ה ברא אותנו כי הוא רוצה להיטיב לנו", פותח הרב יצחק גבאי. "ואז נשאלת השאלה - אם ככה, למה יש סבל בעולם? כתוב שאדם צריך לומר על כל דבר 'הכל לטובה', או בארמית 'כל מאן דעביד רחמנא לטבא עביד'".
למה להגיד "הכל לטובה"?
"המושג 'טוב' בלשון הקודש משמעותו 'הכנה לקראת' - כתוב שאהרן הכהן היה 'מיטיב את הנרות', כלומר מכין אותן לקראת ההדלקה הבאה. ומה פירוש המושג רע? על פי ספר תהלים, 'תרועם בשבט ברזל, ככלי יוצר תנפצם'. 'תרועם' הכוונה היא 'תחתוך אותם'. אם כן, רע פירושו חתיכה ממשהו. ברגע שנוחתת צרה על אדם, יש לו בחירה איך להסתכל עליה - האם כדבר טוב או רע. אם זה רע בעיניו, הוא רואה כאן רק חתיכה או חלק מהתמונה. אבל ברגע שהוא מבין ומפתח הסתכלות על הדבר כטוב - הוא אכן מתברר ברבות הדברים כדבר טוב. זה כמו שחורשים את השדה - החרישה עצמה קשה, אבל בסופה יש שכר. המקרה עצמו אולי כואב, אבל גם זו לטובה, כלומר לקראת הטובה".
ואם למשל דפקו לי את הרכב ואין סיכוי שיצמח מזה משהו טוב?
"צריך לפתח ראייה רחבה. יש דברים שתוך יומיים אני רואה שזה היה לטובתי, יש דברים שתוך שנתיים ההבנה מחלחלת, ויש דברים שנבין רק בעולם האמת. הרבה שואלים מה היה טוב בשואה, או למה אנשים נפטרים בגיל צעיר. אבל צריך להבין שיש דברים שנראה ונבין רק אחרי 120. כלומר, יתכן שנגזרה עליי גזרה מאוד קשה, כי ברחמיו הגדולים הקב"ה נתן לי מכה קטנה במקום מכה גדולה. עכשיו אני לא רואה את זה, אבל למעלה אבין עד כמה המכות היו ברחמים. זה כמו חורבן בית המקדש - בזמנו הגיעה לעם ישראל כליה פיזית, אבל הקב"ה אמר שהוא כביכול השליך את זעמו על עצים ואבנים, כלומר על בית המקדש. בתהלים אנו אומרים 'אז ימלא שחוק פינו'. אז, כלומר בעולם הבא. שם נראה את כל הדברים שקרו איתנו כאן בעולם הזה בזווית אמיתית, ונבין שבכלל לא הייתה לנו סיבה לבכות בעולם הזה".
ועדיין, יש רמות בלתי נתפסות של סבל. לאדם שסובל כואב עכשיו.
"הגאון מווילנא אומר שבעולם הבא העונשים יהיו הרבה יותר גדולים, וכל טיפה של ייסורים בעולם הזה חוסכת ים של ייסורים בעולם הבא. לא רק זה, יתכן שאדם מביא על עצמו סבל כשהוא לא מקבל את הייסורים באהבה. לפעמים הוא בעצמו בורח מאמונה למקום שלילי, וכך חייו הופכים שחורים משחור".
מה זה 70 שנה של סבל לעומת הנצח
"אם אנחנו מבינים ויוצאים מנקודת הנחה שהקב"ה הוא אבא שלנו", מסכים הרב פנחס בדוש, "אזי האבא תמיד עושה טוב לבן שלו, גם אם הוא עושה לו כביכול לא טוב. אם למשל האבא לא מסכים לבנו לצאת לשחק, הבן רואה את אביו כאויב. אבל אם הוא יתבונן לעומק, הוא יבין שאביו רוצה טוב עבורו".
אבל כל כך הרבה סבל יש בעולם. מה טוב בזה?
"אדם חי בעולם הזה 70-80 שנה, ולעומת העולם הבא שהוא נצחי, המעט הנוכחי נעלם. לכן צריכים להסתכל על הדברים כמכלול. יש המון דברים שנראים לא טובים בעליל, אבל בחיי הנצח נקבל את הטוב המוחלט והאולטימטיבי. למעשה, כל דבר שנראה לנו רע הוא בעצם טוב. רק שהיכולת שלנו להבחין בטוב הזה היא מוגבלת, כי יכולת התפיסה שלנו מוגבלת.
"לעיתים אדם צריך לתקן דברים מגלגולים קודמים. הבעל שם טוב סיפר סיפור על אדם צדיק שנפטר והגיע לבית דין של מעלה. אמרו לו שהוא הכה פעם יהודי, ובגלל זה נעלו בפניו את שערי גן עדן, אבל נתנו לו לתקן את זה בגלגול. היהודי שאל: 'ואם ארד בגלגול ואקלקל שוב?'. אז נתנו לו לרדת כשהוא גידם בשתי הידיים כדי שלא יוכל להכות שוב. אמנם כולם כאן מרחמים עליו, אבל לא מבינים את התמונה במכלול השלם".
ובמה אשמים ההורים של אותו תינוק שנולד גידם?
"חז"ל אומרים שהקב"ה מגלגל דברים כך שאין עוול. במקרה זה התינוק המדובר ייוולד להורים שגם מבחינתם מדובר בתיקון. הצדק האלוקי בא בשלמות מוחלטת, כך שאם יש מישהו שנפגע וגם בסביבתו נפגעים - כנראה שגם הם חייבים ולא זכאים. גם כשמכניסים חולה לניתוח, אם חייזר יראה את זה מהצד הוא יחשוב שמתעללים באותו אדם. אבל אם הוא יבין לעומק הוא יידע שזה אמנם נראה רע, אבל למעשה מדובר בטוב ובניסיון לתיקון. צריכים להכניס את השכל לכאן, ולהבין שהדברים הרבה יותר מורכבים מכפי שהם נראים לנו".