בין כל התפילות, הבקשות והתחינות שלנו מהקב"ה, יש גם ברכה מיוחדת שבה אנחנו מודים לו, ולא רק מבקשים. ברכת הגומל נקראת בדרך כלל אחרי העלייה לתורה, ובה אנו מברכים "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, הגומל לחייבים טובות, שגמלני כל טוב". גם נשים מברכות את הברכה, וניתן לראות זאת בעיקר בבריתות ובטקסי 'זבד הבת', אחרי שנכנסו לסכנה בעקבות הלידה.
"כתוב שארבעה צריכים להודות על זה שהם עברו בסכנה וניצלו", אומר הרב גד ליאור. "אנו לומדים את זה ממזמור בתהלים, שבו נאמר 'וכל החיים יודוך סלה'. 'החיים' הם ראשי תיבות של חבוש יסורין ים מדבר. חבוש זה מי שהיה בכלא, יסורין זה אדם שחלה בחולי שיש בו סכנה ונפל למשכב, וים-מדבר זה עוברי מדברים וימים. לגבי מדברים וימים, כיום הספרדים מברכים הגומל על כל נסיעה בין עירונית שאורכת יותר מ-72 דקות, הלוך וחזור במצטבר, ואילו האשכנזים מברכים רק על טיסה או הפלגה לחו"ל".
איך בעצם מתבצעת הברכה עצמה?
"מחייבים לומר את הברכה במניין - עשרה אנשים חוץ מהאדם עצמו. אם אפשר לעלות לתורה, ואחרי העלייה לברך הגומל - זה עוד יותר טוב. טוב ששניים מתוך העשרה יהיו תלמידי חכמים. חשוב גם לדעת שלכתחילה צריכים לברך שלושה ימים אחרי העניין. למשל, שלושה ימים אחרי שהאדם היה מאושפז. בתוך אלה - כל אדם שהיה מעורב בתאונת דרכים או בסיטואציה מסוכנת - צריך לברך. הגמרא אומרת 'נפל עליו כותל, נגחו שור' - יברך. אבל לא אם כמעט היתה תאונה. כלומר, האדם היה בתוך סיטואציה שקרתה, לא בתוך סיטואציה שכמעט אירעה, ואז יצא מזה בחיים".
אם היתה לי שפעת, אני צריך לברך הגומל?
"לא, מברכים רק על חולי שיש בו סכנה. הגמרא אומרת 'היה מוטל במיטתו שלושה ימים', אבל מאז הרבה דברים השתנו. היום אדם יכול להיות במיטה שלושה ימים עם שפעת, אבל הוא יודע שזה לא מסוכן בגלל בדיקות רפואיות. ההגדרה היא 'חולי שיש בו סכנה'.
"נשים מברכות בזמן ברית יצחק או בברית המילה, או בכל מקום שיש בו מניין. גם כשנותנים שם לבת, עושים איזשהו אירוע קטן, וגם שם יש מניין בדרך כלל. לכתחילה זה כאמור אמור להיות 3 ימים אחרי הישועה, אבל זה לא מעכב".
אפשר לברך על משהו שהיה לפני שנה?
"לא ראיתי שיש גבול לזה. אם למשל יש בעל תשובה, שעולה לברך הגומל על מה שאירע לו לאחרונה, יכול לכוון גם על כל מה שאירע בעבר".
בנוגע לברכת הגומל עבור נשים, מחדד הרב מנשה ישראל ממדור שאל את הרב באתר הידברות: "אף שמעיקר הדין גם נשים מברכות הגומל, רוב הנשים האשכנזיות לא נהגו לברך, וכמו שכתב במגן אברהם (סימן ריט) שאפשר להקל מאחר והברכה הוא בגדר רשות ולא חובה, ולכן נמנעו מזה מפני הצניעות שלא יצטרכו לברך בפני מנין, ויש עוד טעמים למנהג הנשים שלא לברך.
"למעשה, נשים אשכנזיות יש להן לנהוג כפסקו של הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בספרו אגרות משה, שתברך בפני אדם אחד, איש או אישה, ולכתחילה, אם היא נשואה, תברך בפני בעלה. ונשים ספרדיות יש להן לנהוג כפסק חכמי הספרדים שהנשים יברכו הגומל בעזרת נשים, בשעת קריאת התורה בשבת, בין גבר לגבר, או בסיום קריאת התורה, באופן שישמעו עשרה אנשים הנמצאים בבית הכנסת, וכן אפשר לה לברך במסגרת מסיבת הודיה וכדומה, כשיש שם עשרה אנשים, ויש לאשה להיכנס ולברך בפניהם ברכת הגומל".
>> תשובת השבוע שעבר: מתי צריך להגיד תפילת הדרך?
>> לכל תשובות השבוע הקודמות
זמני כניסת ויציאת השבת