"עופרת יצוקה" - הספויילר

הייתם רוצים לדעת איך זה ייגמר? הייתם רוצים להיות במרחק שבוע או שבועיים מהיום? גם אם אתם אומרים עכשיו בלב "כן, כמובן", אני לא משוכנעת שלו ניתנה לכם האפשרות, הייתם בוחרים בה.
מי לא זוכר את הפעולה ההיא מתנועת הנוער (נורא אוהבים שם להעמיד את החניך המבולבל בפני "דילמות מוסריות" שיכינו אותו לחיים ה"אמיתיים"), שבה ניתנת לכם האפשרות להציץ בספר ובו כל סיפור חייכם, מרגע הלידה ועד המוות, כשהשאלה הגדולה היא: תציצו או לא? תקראו את הספר עד סופו, או שלא? אני זוכרת את חבריי לקבוצה משיבים פה אחד "מה פתאום? לא רוצה להציץ, לא רוצה לדעת", כשאני חושבת בליבי עד כמה הם צבועים, ומי לא היה רוצה לדעת את אשר עומד לקרות לו.
כיום אני כבר לא בטוחה. לפעמים עדיף לא לדעת. לפעמים, הידיעה יכולה להיות מסוכנת.

בפרשת "ויחי" (שם קצת מוזר בהתחשב בעובדה שגם יעקב אבינו וגם יוסף נפטרים במהלכה), מכנס יעקב הנוטה למות את בניו סביב מיטתו ומבטיח להם את הדבר הבא: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים". טא-טם! הנה הולך להיחשף הסוד הגדול. יעקב הצדיק בעל היכולות הנבואיות הולך לגלות לבניו את העתיד, לספר להם את סוף הספר. היש מרגש מזה?

כנראה שכן, כי במציאות נדמה שיעקב לקה באמנזיה. אחרי ההבטחה המרעישה הזו, הוא עובר נושא וממשיך לדבר כאילו כלום. שום גילוי עתידות ושום נעליים. אז מה קורה כאן? האם יעקב התחרט? האם הבנים מחו, אטמו אוזניים ואמרו "לא רוצים לשמוע, לא רוצים לדעת"? או (כך לפי חלק מהפרשנים) ירד מלאך משמיים והשכיח מיעקב את שביקש לומר?

כנראה שכל התשובות נכונות. כנראה שלהביט קדימה ולדעת את שצופן לך העתיד, הוא עניין מפתה הרבה פחות משנדמה. יש אומרים שהביטוי "אחרית הימים" לא מתייחס לעתיד באופן כללי, אלא לתקופת הגאולה (ובתרגום ליהודית: ימות המשיח). רק שלפני שהמשיח יגיע, אמורים לקרות פה אסונות נוראיים וימים קשים ומתוחים (נשמע מוכר, מה?) ומשמיים רוצים למנוע מיעקב את הגילוי הזה כדי שלא ירפו ידיהם של בניו, שלא יתייאשו מהימים הקשים שעתידים לבוא לפני הגאולה והאושר המובטח. הביטוי "יהיה בסדר" לא מרגיע כל כך, אם אתה יודע שאת ה"בסדר" הזה עתידים להקדים ימים קשים.

יודעים מה? אני לוקחת בחזרה את דברי. אני חושבת שרובנו כן היו רוצים להביט עכשיו שבועיים קדימה, לדעת איך כל זה עתיד להיגמר, להישיר מבט אל אחרית הימים הזו ולא רק לקוות, אלא לדעת שהסוף יהיה טוב, כי ככה חייב להיות. רק ככה. שבת שלום (ובטחון).